דילוג לתוכן העיקרי
דף יומי תשפ"א -
שיעור 30

שקלים | דף ד | קלבון

המשנה (ד ע"א) חידשה שהמביא מחצית השקל למקדש חייב במקרים מסוימים להוסיף 'קלבון', היינו מטבע קטן המשקף את שווי ההמרה של מטבעות קטנים או גדולים למטבעות של מחצית השקל. במשנה הובאה מחלוקת תנאים בגדרי החיוב:

"על ידו ועל יד חבירו – חייב בקולבון אחד. רבי מאיר אומר: שני קולבונות".

לדעת חכמים, המביא שקל שלם עבורו ועבור חברו חייב בקלבון אחד משום שהוא צריך מעשה המרה אחד, ואילו לדעת רבי מאיר עליו לשלם שני קלבונות, אחד עבורו ואחד עבור חברו.

מהו טעמו של רבי מאיר? כיוון אחד עולה מתוך דברי התוספתא והירושלמי. בתוספתא (א, ח) נאמר:

"השוקל שקל חייב בקולבון, דברי ר' מאיר".

ה'שקל' בלשון התוספתא הוא מחצית השקל של תורה, וכוונתה לומר שלדעת רבי מאיר גם המביא מטבע של מחצית השקל חייב להוסיף קלבון, אף שאין כאן שום מעשה של המרה ופריטה. כיוון זה מוסבר גם בירושלמי בסוגייתנו (דף ד ע"ב):

"דרבי מאיר אמר כשם ששקלו תורה קולבנו תורה... אמר רבי מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא כבודו והראהו למשה, אמר לו 'זה יתנו' – כזה יתנו".

לפי רוב המפרשים והגרסאות, כוונתו של רבי מאיר היא שעיקר החיוב של מחצית השקל של תורה כולל את הקלבון בתוכו, כדי לוודא שהובא שווי של מחצית השקל שלמה, כפי שראה משה בהר סיני. נראה שדעה זו מבוססת על שיטתו של רבי מאיר בהמשך הסוגיה (ה ע"א):

"לאיכן היו הקולבונות נופלין? רבי מאיר אומר לשקלים, רבי לעזר אומר לנדבה, רבי שמעון השזורי אומר ריקועי זהב וציפוי לבית קודש הקדשים, בן עזאי אומר שולחנין היו נוטלין אותן בשכרן, ויש אומרים להוצאת דרכים".

ניתן לדייק מדברי ר' מאיר שהקלבון הוא חלק מחיוב מחצית השקל, ולכן הוא הולך יחד עם השקלים ולא למטרות אחרות.

אמנם, הרמב"ם בפירוש המשנה (א, ו) ביאר את שיטת רבי מאיר באופן אחר לגמרי:

"ור' מאיר אומר שני קולבונין הם חייבין, שאלו רצה כל אחד מהם לקחת שני חצאין בשקל היה נותן קולבון, וכיון שלא יוכל לשקול חצי שקל אלא עד שישלם קולבון לפיכך חייב כל אחד לתת קולבון".

מדברי הרמב"ם ברור שכאשר אדם מביא מטבע של מחצית השקל הוא פטור מן הקלבון (בניגוד לדברי התוספתא), ועל פי פירושו חידושו של רבי מאיר הוא רק בכך ששני אנשים שהביאו שקל שלם חייבים בשני קלבונות.

על דברי הרמב"ם יש לשאול שתי שאלות:

א. כיצד יתיישב עם הירושלמי, שביאר שלדעת רבי מאיר הקלבון הוא דאורייתא?

ב. מה ההיגיון בכך שיתנו שני קלבונות עבור מעשה פריטה אחד?

בביאור הדברים יש לומר שלדעת הרמב"ם (בהסבר שיטת רבי מאיר) חיוב הקלבון איננו תשלום להקדש עבור מעשה ההמרה, אלא גדר בשווי המטבע של מחצית השקל: מכיוון שאדם מוכן לשלם קלבון כדי שיהיה לו מטבע של מחצית השקל, הרי שעיקר החיוב של מחצית השקל כולל שווי של חצי 'שקל' בתוספת קלבון (ולכן שני אנשים חייבים שקל שלם ועוד שני קלבונות). אמנם, ברור שכאשר האדם מביא מטבע של מחצית השקל השווי של הקלבון מגולם בתוכו, ואין כל צורך להביא קלבון נוסף.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)