יומא | דף ו | קורבן הציבור של הכוהן הגדול
לאחר שנתבאר כי הסיבה בגינה מפרישים את הכהן הגדול שבעת ימים מאשתו היא משום חשש לטומאת נדה, הגמרא בסוגייתנו שואלת מדוע לא אסרו על בני אדם לגשת לכהן הגדול מחשש שמא יטמא; התשובה לכך היא שטומאת המת הותרה בציבור:
ועד שאתה מפרישו מטומאת ביתו, הפרישהו מטומאת המת! אמר רב תחליפא אבוה דרב הונא (בר תחליפא) משמיה דרבא: זאת אומרת טומאת המת הותרה היא בציבור.
מלימוד זה מוכח כי טומאת המת הותרה בציבור, לכן, אפילו לכתחילה אין צריך להפרישו שכן גם אם הכהן הגדול יטמא למת הוא עדיין יוכל לעבוד במקדש ביום הכיפורים. הסבר זה עונה על שאלת קרבנות הציבור, אולם עדיין יש להשיב כיצד אין חשש לקרבנו של הכהן הגדול עצמו, שאינו קורבן ציבור,
עניין זה נלמד במסכת תמורה (דף יד ע"א): ההיתר להקריב קרבנות ציבור בטומאה אינו תלוי דווקא בהיות הקרבן 'קרבן ציבור'; כל קרבן שיש לו זמן קבוע – אפילו קרבן יחיד, דוחה את הטומאה*. מכך אנו למדים שאין הכוונה לקרבן ציבור כעקרון אלא כשם - בדרך כלל, לקרבנות הציבור יש זמן קבוע, ואילו לקרבנות היחיד אין זמן קבוע, אך לעתים (כמו פרו של הכהן הגדול ביום הכיפורים) - ישנם גם קורבנות יחיד שיש להם זמן קבוע, וקורבנות אלה מותרים להקרבה בעת שהציבור טמאים.
הסבר נוסף לכך שקרבן הכהן הגדול נחשב כקרבן ציבור, כותב רש"י על אתר. לדבריו, אי אפשר הקרבת שעיר החטאת (הנחשב לקורבן ציבור) תלויה בהקרבת הכהן את פר החטאת שלו; כלומר, אף אם יקריבו את השעיר קודם לפר החטאת – סדר ההקרבה מעכב ולכן צריך יהיה להקריב שעיר נוסף. מסיבה זו, קרבן הכהן הגדול נחשב לקרבן ציבור.
_______
* באופן דומה, קרבן ציבור שאין לו זמן קבוע, אינו דוחה את הטומאה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)