דילוג לתוכן העיקרי

קריאת מגילה על ידי נשים

קובץ טקסט
שיעור 16 / קריאת מגילה על ידי נשים
 
א. אישה הקוראת לגברים
המשנה במסכת מגילה דנה בשאלה מיהם הכשרים לקרוא את מגילת אסתר:
"הכל כשרין לקרות את המגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן; רבי יהודה מכשיר בקטן"
                                               (מגילה יט ע"ב).
הגמרא בערכין מסיקה מכאן כי נשים כשרות לקרוא מגילה:
"הכל כשרין לקרות את המגילה, לאיתויי מאי? לאתויי נשים, וכדר' יהושע בן לוי, דאמר ר' יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס"
                                        (ערכין ב ע"ב-ג ע"א).
ופירש רש"י, שנשים כשרות לקרוא במגילה, ואף להוציא את הגברים ידי חובתם (ערכין ג ע"א ד"ה לאתויי). אמנם, לכאורה יש בתוספתא סתירה חזיתית למה שנאמר במשנה ובגמרא שלפנינו:
"הכל חייבין בקריאת מגלה[1]... נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן"        
                                 (תוספתא מגילה פ"ב ה"ז).
במשנה נאמר שהכול כשרים לקריאת מגילה, והגמרא מפרשת - לרבות נשים. בתוספתא, לעומת זאת, נאמר שנשים פטורות מקריאת מגילה, ואי לכך אינן יכולות להוציא את הגברים ידי חובה. יש המפרשים שהתוספתא חולקת על המשנה והגמרא שלנו, ואז אין הלכה כמותה. וכן כתב הרשב"א, שתוספתא זו "משבשתא היא" (מגילה ד ע"א ד"ה ואמר ר' יהושע בן לוי). אך לבעל הלכות גדולות הייתה גרסה אחרת בגמרא שלנו, והוא יישב אותה עם דברי התוספתא (הלכות גדולות סימן יט).
בה"ג גרס בדברי רבי יהושע בן לוי, שאינו אומר שנשים חייבות בקריאת מגילה, אלא שחייבות במִשמע מגילה. ואז אין כל סתירה בין דבריו לבין התוספתא, שקובעת שנשים אינן חייבות בקריאת מגילה. נשים חייבות לשמוע את המגילה, אך אינן חייבות בקריאתה. אמנם, לא ברור איך הסביר בה"ג את דברי הגמרא בערכין, הלומדת מדברי המשנה "הכל כשרין לקרות את המגילה" שגם נשים כשרות לקרוא. ופירשו התוספות בערכין (ג ע"א ד"ה לאתויי, (פסק)) שלדעת בה"ג כוונת הגמרא לומר שנשים כשרות לקרוא כדי להוציא נשים אחרות - אך אינן יכולות להוציא גברים, שאופי חיובם שונה.
מסקנת הדברים לפי בה"ג היא שיש שני סוגי חיוב בקריאת מגילה. חובת הגברים היא לקרוא מגילה, והשומעים יוצאים ידי חובה מדין שומע כעונה. חובת הנשים היא לשמוע בלבד. מכאן ברור שאישה אינה יכולה להוציא גבר; כיוון שאינה חייבת בקריאה, אין בקריאתה קיום של מצוות קריאת מגילה. אך אישה יכולה להוציא אישה אחרת.
הראבי"ה טען שאבחנתו של בה"ג צריכה להתבטא גם בנוסח הברכה (ראבי"ה ח"ב מגילה סימן תקסט). לדעתו, נשים - שחיובן הוא לשמוע מגילה, ולא לקרוא מגילה - צריכות לברך לפני הקריאה "על מִשמע מגילה", במקום "על מקרא מגילה".
האבני נזר הסביר את דברי בה"ג על רקע שני דינים שונים במצוות מגילה:
"באמת יש בקריאת מגילה משום זכירת עמלק. לזכור שהשנאה טמונה בלבם לדורותם. ועל כן ימח זכרם... ולאו משום פרסום נס לבד קורין המגילה. על כן משום הזכירה חייב בקריאה אלא ששומע כעונה. אבל נשים... אין לחייב הנשים משום שהיו באותו הנס, ואין חיובם [=אלא] רק משום פרסום נס, על כן אין חייבין בקריאה רק בשמיעה"    (שו"ת אבני נזר או"ח סימן תקיא).
האבני נזר טוען שגברים חייבים בקריאה מחמת שני דינים: פרסומי ניסא וזכירת עמלק. חובת פרסומי ניסא מחייבת את שמיעת המגילה, והיא שייכת גם בנשים, שהיו באותו הנס. חובת זכירת עמלק מחייבת את קריאת המגילה, והיא אינה שייכת בנשים, אם משום שאינן חייבות בזכירת עמלק, ואם משום שחיוב זה אינו קשור לאותו הנס.[2]
המרחשת (סימן כב) הציע גם הוא אבחנה זו, והוסיף שלדעתו קריאת מגילה בלילה אין בה קיום של זכירת עמלק, אלא רק פרסומי ניסא. ולפי זה בלילה נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם גם לדעת בה"ג, ורק בקריאת המגילה שביום אינן יכולות להוציאם.
הרב סולובייצ'יק הציע בשם אביו אבחנה אחרת: נשים חייבות מטעם שאף הן היו באותו הנס, וזהו חיוב כללי המחייב אותן בפרסומי ניסא, אך אין להן חיוב פרטי על מעשה קריאת מגילה (הררי קדם א, ירושלים תש"ס, סימן קעד).
הטורי אבן הציע אבחנה שלישית בין גברים לנשים (מגילה ד ע"א ד"ה נשים). הוא לא קיבל את האבחנה בין מצוות קריאה למצוות שמיעה. לדעתו יש הבדל אחר בין נשים לגברים - חיוב גברים בקריאת מגילה אינו חיוב דרבנן רגיל, אלא חיוב מרוח הקודש, שהוא כעין דאורייתא;[3] בעוד חיוב הנשים מטעם "אף הן היו באותו הנס" הוא מדרבנן בלבד. אמנם, הרב צבי פסח פרנק ציין שגם לפי שיטה זו נשים יכולות להוציא גברים ידי חובה בקריאת הלילה, שהרי קריאה זו היא מדרבנן בלבד גם לגברים (מקראי קודש פורים סימן כט, עמ' קלג).
המרחשת (סימן כב) הציע עוד אבחנה נוספת. לדבריו, אפשר לומר שבקריאת מגילה יש קיום כפול: פרסומי ניסא והלל ("קרייתא זו הלילא" [מגילה יד ע"א] - קריאת המגילה היא כאמירת הלל). נשים פטורות ממצוות אמירת הלל, ולכן אינן יכולות להוציא גברים ידי חובת קיום זה של קריאת המגילה. הן מקיימות בקריאת מגילה רק רובד אחד של החיוב - פרסומי ניסא. גם כאן הוא מציין שרק בקריאת המגילה ביום יש קיום של הלל, ולכן בלילה לכאורה נשים יכולות להוציא גברים ידי חובה.[4]
המגן אברהם קבע שנשים אינן יכולות להוציא את הגברים ידי חובה מסיבה אחרת:
"'[וי"א שהנשים] אינם מוציאות [את האנשים]' - ולא דמי לנר חנוכה, דשאני מגילה דהוי כמו קריאת התורה (סמ"ג). פירוש, ופסולה מפני כבוד הצבור; ולכן אפילו ליחיד אין מוציאה, דלא פלוג (רא"ם)"        
                       (מגן אברהם או"ח תרפ"ט ס"ק ה).  
הסמ"ג כתב שנשים אינן יכולות להוציא גברים בקריאת מגילה, משום שקריאת מגילה דומה לקריאת התורה. לא ברור בדיוק למה כוונתו. המגן אברהם הסביר שכוונת הסמ"ג לומר שכשם שנשים אינן עולות לתורה "מפני כבוד ציבור" (מגילה כג ע"א), כך גם אישה אינה יכולה לקרוא מגילה מסיבה דומה. אך אפשר לחלק בין שני המקרים: בקריאת התורה אישה אינה עולה למניין עשרה, ולכן אין זה כבוד לציבור שלא מצאו מישהו שיכול לקרוא מתוך מניין הגברים הנחוץ. אך בקריאת מגילה אישה לכאורה מעיקר הדין עולה למניין עשרה, שהרי היא חייבת במצווה כגבר (ונדון בזה להלן); ולכן יש מקום לומר שאין בעיית כבוד הציבור בכך שתקרא. אך המגן אברהם החמיר בזה. ועוד חידש המגן אברהם, שבגלל בעיה זו אישה אינה יכולה לקרוא מגילה אפילו לגבר יחיד, "דלא פלוג", כלומר - לא חילקו בדבר.
הכלבו הוסיף עוד סיבה הלכתית, מדוע נשים אינן יכולות להוציא גברים בקריאת מגילה:
"והבעל עשרת הדברות[5] כתב שאין נשים מוציאות אנשים בקריאתם והטעם משום דקול באשה ערוה, ואע"ג דמדליקות נר חנוכה ומברכות - לא דמי, לפי שאין צורך שיהיו שם האנשים בעת ההדלקה"       
                                        (ספר כלבו סימן מה).
לדבריו, יש כאן בעיית "קול באישה ערווה". העובדה שמדובר בקריאת מגילה יכולה להשפיע בהקשר זה לקולא וגם לחומרא: לקולא - כי מדובר באישה הקוראת מכתבי הקודש, ולא מזמרת שיר סתמי, וקריאה זו אין בה גירוי יצרים אלא כובד ראש; לחומרא - כי השומעים עוסקים בכתבי הקודש, ואז צריך להקפיד יותר על הלכות צניעות. בכל אופן, הכלבו החמיר בזה. אך לכאורה משתמע שלא כדעתו מדברי הגמרא במגילה (כג ע"א), שמעיקר הדין נשים היו יכולות לעלות ולקרוא בתורה, ונמנעים מכך רק משום כבוד הציבור. ומכאן למד הרב עובדיה יוסף, "שבמקום השראת שכינה לא חששו חכמים להרהור" (שו"ת יחווה דעת ח"ד סימן טו; ועיי"ש ח"ג סימן נא), ולכן לא חששו לשמוע קול אישה בקריאת התורה, ונמנעים מכך רק מסיבות אחרות.
הלכה למעשה, השולחן ערוך פסק (תרפ"ט, א) שהכול חייבים בקריאת מגילה: "אנשים ונשים וגרים" וכו'. אך בסעיף ב הוסיף: "ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים". ונחלקו הפוסקים כמי כוונתו לפסוק.[6] הרמ"א לא התייחס במישרין לשאלה זו, אך התייחס לשאלה עקיפה - נוסח הברכה שמברכות נשים:
"ויש אומרים אם האשה קוראה לעצמה מברכת 'לשמוע מגילה', שאינה חייבת בקריאה"                 
                                     (רמ"א או"ח תרפ"ט, ב).
נוסח ברכה זה נובע, כמובן, מסברתו של בה"ג; ומכאן שמי שסובר שנשים מברכות "לשמוע מגילה" יפסוק ככל הנראה שאינן יכולות להוציא גברים.
המשנה ברורה (או"ח תרצ"ב ס"ק יא) גם הוא פסק שנשים יברכו "לשמוע מגילה". ובחיי אדם כתב שאישה שקוראת תברך "לשמוע מקרא מגילה" (כלל קנה, יא). אך הפרי חדש פסק שתברך כגברים, "על מקרא מגילה". וכן פסק גם הגר"א (מעשה רב סימן רמו). וכן פסק הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ח"א או"ח סימן מד). למעשה, נראה שמנהג הנשים האשכנזיות לברך "לשמוע מגילה", ומנהג הנשים הספרדיות לברך "על מקרא מגילה".
אישה הנוהגת לברך "לשמוע מגילה" מקבלת בכך את הפסק שחיוב הנשים שונה מחיוב הגברים בקריאת מגילה, וממילא אישה אינה יכולה להוציא גבר ידי חובתו במצווה זו. ולמעשה דומני שכך נהגו כולם, שאישה אינה קוראת מגילה עבור גברים.[7]
ב. אישה הקוראת לנשים
מסקנת דברינו עד כה היא שיש מחלוקת האם אישה יכולה להוציא גברים ידי חובת קריאת מגילה, אך לכאורה פשיטא שמבחינה הלכתית יכולה אישה להוציא ידי חובה אישה אחרת. אמנם, המגן אברהם (או"ח תרפ"ט ס"ק ו) כתב שעל פי הסוד נשים לא יקראו מגילת אסתר בעצמן, אלא ישמעו מן הגברים. והחיי אדם (כלל קנה, יא) כתב שאפשר להבין מלשון ספרי הסוד שאישה לא תקרא לאחרים, אך יכולה לקרוא להוציא את עצמה. בכל אופן, מבחינה הלכתית צרופה לכאורה פשיטא שאישה יכולה להוציא נשים אחרות. וכן כתב המשנה ברורה בפשטות, שאישה יכולה להוציא את חברתה (או"ח תרפ"ט ס"ק ז).
אמנם, הקרבן נתנאל (מגילה פ"א אות מ) כתב שאין זה ראוי שאישה תקרא מגילה להוציא ידי חובה נשים רבות. הוא נסמך על דברי התוספות בסוכה (לח ע"א ד"ה באמת). אך מדברי התוספות משתמע אחרת. התוספות כתבו שאישה אינה יכולה להצטרף לזימון של גברים, משום "דזילא בהו מילתא" - אין זה מכובד. התוספות הדגימו זאת מדינו של בה"ג, שלפי פירושם אומר שאישה אינה מוציאה גברים ידי חובת קריאת מגילה מסיבה זו. התוספות דיברו דווקא על אישה הקוראת לגברים. קשה מאוד להבין איך פירש הקרבן נתנאל שהתוספות מדבר על אישה הקוראת לנשים, ולכאורה בזה אין בעיה.
ג. קריאת נשים כקריאת הציבור
הגמרא (מגילה ה ע"א) דנה בשאלה האם צריך מניין עשרה בקריאת מגילה. למעשה, רצוי לקרוא את המגילה בנוכחות מניין עשרה, אך אפשר לקרוא אותה גם ביחיד (שו"ע אורח חיים תר"צ, יח).  כאן צריך לדון, האם עשר נשים נחשבות כמניין עשר לעניין זה. הר"ן טען שנשים מצטרפות למניין לעניין קריאת מגילה (ר"ן מגילה ו: באלפס ד"ה מתני' הכל). קריאת מגילה אינה בבחינת "דברים שבקדושה" (בניגוד לקריאת התורה), והצורך בעשרה הוא רק משום פרסומי ניסא. ולכן סבירה מאוד דעת הר"ן, שגם נשים מצטרפות לעשרה. גם מי שערער על כך לא העלה טענה עקרונית, אלא רק אמר ש"משום פריצותא" אין מערבים נשים וגברים במניין אחד. הר"ן טען כנגדו שאם נשים יכולות לקרוא לגברים, ואין בכך בעיה של פריצות, פשיטא שיכולות להצטרף למניין, ואין בכך פריצות. הלכה למעשה, הרמ"א הסתפק בכך (או"ח תר"צ, יח). אמנם, יש לשים לב שכל הספק הוא רק לגבי צירוף נשים עם גברים לעשרה. לכאורה אין כל ספק שנשים לבדן נחשבות כמניין עשר לעניין קריאת מגילה. וכן כתב הציץ אליעזר (חלק יג סימן עג).
לשאלה זו יש השלכה הלכתית חשובה. הרמ"א (או"ח תרצ"ב, א) כתב שאת הברכה שאחרי המגילה - "הרב את ריבנו" - מברכים רק בציבור. כיוון שגם עשר נשים נחשבות כציבור לעניין קריאת מגילה, כאשר יש עשר נשים המתקבצות לקריאת מגילה, הן יכולות לברך לאחר הקריאה ברכת הרב את ריבנו (ילקוט יוסף מועדים עמ' רפו).
 
לתגובות ולהערות: [email protected]
 
 
 
 

[1] "כהנים לויים וישראל גרים ועבדים משוחררין חללים נתינים וממזרים סריס אדם סריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה, כולן חייבין ומוציאין את הרבים ידי חובתן" (שם).
[2] כנראה כוונתו כדלהלן: גם אם נשים חייבות בזכירת עמלק, הן חייבות רק בזכירה הממוקדת של עמלק ולא בזכירת המן. ואין להרחיב החובה משום שגם הן היו באותו הנס, שהרי זכירת המן אינה קשורה לנס.
[3] עיין ביחווה דעת ח"ג סימן נא, שהביא מחלוקת האם אכן מעמד פורים הוא כ"דברי קבלה" או דרבנן רגיל.
[4] הצעה נוספת להסבר שיטת בה"ג אפשר למצוא בדברי האור שמח, הלכות מגילה א', א.
[5] בעיטור שלפנינו כתובים דברים שונים. עיין: ספר העיטור עשרת הדיברות הלכות מגילה דף קיג ע"ב.
[6] אמנם "סתם וי"א - הלכה כסתם", אך כאן לא פירש השו"ע בסתם שהנשים מוציאות גברים, והדבר רק נלמד מדבריו מכללא.
[7] בשנת תשס"ט צוטט הרב עובדיה יוסף בתקשורת כאומר שבשעת הדחק, במקום שאין איש שיכול לקרוא במגילה, תקרא אישה לציבור כולו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)