שבת | 7 | הבדלה וסעודת מלווה מלכה

פסוקי ההבדלה מלאים באמירות של בטחון וחיזוק. "הִנֵּה אֵ-ל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ ד' וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה" (ישעיהו פרק יב), "אָנָּא ד' הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא ד' הַצְלִיחָה נָּא" (תהלים פרק קיח).

"אבטח ולא אפחד"? למה שבכלל נפחד?! מה כל כך מפחיד במוצאי שבת?!

נראה, שהמעבר מעולם הקודש לחול אינו פשוט כלל וכלל. תחושת המלאות שהקדושה משרה עלולה להיהפך לתחושת ריקנות עם צאת השבת. החשש שלא נצליח לקחת משהו מקדושת השבת אל תוך ימי החול, הוא מוחשי ביותר. על כן, באים פסוקי ההבדלה לחזק אותנו במשימה הגדולה הזו.

כדי שבאופן מעשי נצליח בכך, צריך להפנים שזמן צאת השבת יכול להוות קרש קפיצה רוחני, במידה מסוימת אף יותר מהשבת כולה!

הרמב"ם מתאר את הקידוש הנעשה בכניסת השבת והבדלה בצאת השבת כמצווה אחת על פי הפסוק "זכור את יום השבת" (שמות פרק כ'). כך כותב הרמב"ם: "מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש. וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה". (משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת פרק כ"ט הלכה א').

לאור זאת, ראוי וכדאי מאד לתת להבדלה את המקום המגיע לה. כלומר, לא לעשות אותה על שולחן מבולגן משאריות של סעודה שלישית, אלא לדאוג שהשולחן יהיה נקי עם מפה לבנה. כמו כן, את שירי ההבדלה לשיר מיד לאחר ההבדלה ולבצע אותם בנחת כאילו היו שירי שבת. כל הפעולות הללו מהווים פתיחה אחרת לגמרי של השבוע.

אצל האנשים רבים זמן מוצאי שבת מבוזבז. עם מעט תכנון, סעודת מלווה מלכה יכולה לקבל מקום אחר לגמרי. "אמרו חכמים, שמצווה לסדר שולחן במוצאי שבת לסעודת מלווה מלכה, כדי לכבד את השבת בצאתה (שבת דף קיט, עמוד ב). כמו אדם שנפרד מאורח יקר ואהוב, שקשה עליו פרידתו, והוא הולך עמו כברת דרך ארוכה כדי לשהות עוד במחיצתו, כך צריך לנהוג עם השבת, שלמרות שהיא כבר נסתיימה, אנו ממשיכים להתבשם ולהתענג מקדושתה" (פניני הלכה- הלכות שבת).

גם אם מדובר בסעודה קטנה שלא נמשכת הרבה זמן, בוודאי בשבתות הקיץ בהם סעודה שלישית הסתיימה מאוחר, אפשר לייחד אותה לקריאה קצרה של סיפורי צדיקים, שנותנים טעם טוב לכל השבוע.

(לדוגמא קריאת עמוד מהספר "התורה משמחת" – ספור חייו של הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, או שני סיפורים על הרב מרדכי אליהו זצ"ל). אולי לבקש מהסועדים ספור זכות אחד שנתקל בו בשבוע החולף. כפי שכותב הרב קוק, לדוג': "אליהו יושב בכל מוצאי שבת קודש תחת עץ החיים, וכותב זכיותיהם של ישראל. על כן ראוי לכל מי שיש שייכות של תשוקה לרזי תורה, שהיא מדת גילוי אליהו באיזה דרגא, אפילו אם הוא רק בדרך דמיון או הרגשה או השגת השכל האנושי, וקל וחומר אם עלה בחסד עליון למדריגות יותר גבוהות, שבכל מוצאי שבת קודש יעשה גם הוא כמעשיו של אליהו, ויעסוק בזכיותיהם של ישראל. ויכיר בהכרה שכלית, ובהשגה בהירה וברורה, את קדושת ישראל ויקרת מעלתן, וידבק עצמו בכללות עם קדוש, עם ד', וסגולת נחלתו, שאין קץ ותכלית להופעת אור קדשו של כל יחיד ויחיד שבהם, שגם על הריקנים שבישראל כל העולם כולו משותת עליהן..." (קובץ ו', ק"כ - מובא גם בעולת ראיה חלק ב', ובקובץ חדריו)