ביצה | דף ה | 'שובו לכם לאוהליכם'
בסוגייתנו, מובאים פסוקים מהם לומד רבי יוסף להוכיח שדבר שנאסר באסיפת חכמים אינו בטל מאליו אפילו אם בטלה סיבת תקנתו*; נעיין בקצרה בטענתו: מהפסוק הראשון - 'היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה' (שמות יט, טו), אשר ממנו משמע שעם ישראל נאסר בתשמיש קודם מתן תורה, מובן גם שלאחר שלשה ימים בני ישראל שוב יחזרו להיתרם, שהרי הם כבר קיבלו את התורה.
משמעות זו מייתרת את האמור בפסוק מפורש - 'לך אמור להם שובו לכם לאהליכם' (דברים ה, כו), וממילא הוא דורש הסבר; לפי רבי יוסף, מייתור זה אנו למדים כי אף שבטל הטעם, עדיין צריך להתיר את המעשה – 'כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו'. כך נראה לומר גם לפי פירושו של רש"י (על פי תוספות סנהדרין נט ע"ב ד"ה לכל דבר שבמנין), אולם בהמשך דברי בעלי התוספות הנ"ל נאמר שחזר בו מפירוש זה, ופירש כי אם מתחילה ניתן זמן מוגדר לאיסור, אין צורך במניין אחר להתירו.
לפי הפירוש המופיע בתוס', רש"י לא התכוון לומר שאיסור התשמיש הוגבל לשלושה ימים, אלא שישראל צריכים להכין עצמם לקראת מתן תורה בעוד שלושה ימים.
הסבר נוסף לפסוק הוא, שמטרתו אינה להתיר את התשמיש אלא לצוות מחדש במצוות עונה אלא שחשוב להבחין באפשרות זו בין שני מצבים: מצב אחד הוא מצב בו בטל האיסור וממילא מצוות עונה חוזרת למקומה, ומצב שני הוא מצב בו מוגדר ציווי חדש על מצווה זו בהר סיני.
ישנה נפקותא בין שני המצבים: האם, לאחר הציווי המחודש בהר סיני, בני נוח חייבים בפריה ורביה. אם נאמר שנצטווו מחדש – שמצווה אשר נאמר לבני נח ונשתנה שוב בסיני, זה וזה חייבים; ואם נאמר שרק מדובר בהיתר לאיסור זמני שהיה, הרי שאין מדובר בציווי מחודש וממילא בני נח לא מחויבים בה.
_________
* עד שיתבטל הדבר באסיפת חכמים.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)