עירובין | דף סו | שכירות דירת גוי בשבת

הפרק השישי שבו אנו עוסקים דן בבעיה מרכזית אחת: מה דין עירוב חצירות בחצר שמתגוררים בה נכרים ויהודים בצוותא. הפיתרון למצב כזה הוא לשכור מן הנכרי את מקום דירתו, וכך להתקין עירוב חצירות עבור שאר הדיירים. הגמרא בדף סב עמוד א מתלבטת לגבי אופיה של שכירות זו: האם מדובר על שכירות "בריאה", דהיינו שכירות גמורה המעניקה לישראל זכות בדירת הנכרי; או שמא מדובר על שכירות "רעועה", שאינה אלא מעשה סמלי, המאפשר לכלול בעירוב אף את בית הנכרי.

נפקא-מינה לשאלת שכירות בריאה ורעועה בוקעת ועולה מן הדיון בסוגייתינו (סה עמוד ב – סו עמוד א). הגמרא עוסקת ביהודים ששבתו בחצר שיש בה דירת נכרי, אך הלז לא היה בביתו. במצב כזה, דירת הנכרי אינה מונעת את עירוב החצירות (וראה את הדיון ברש"י ובתוספות היכן בדיוק היה הנכרי, והאם בכל מצב שבו הנכרי אינו בבית ניתן לערב בחופשיות). אך דא עקא, בעיצומה של השבת שב הנכרי לביתו, ונמצא שהעירוב בטל מאליו. האם ניתן יהיה לשכור את דירת הנכרי בעיצומה של השבת? נחלקו בכך אמוראים, ור' יוחנן (סו עמוד א) מכריע לקולא, שניתן לשכור את דירת הנכרי אפילו בשבת עצמה. הכרעה זו הובאה להלכה בדברי הפוסקים: השולחן ערוך (סימן שפג סעיף א) כתב כי ניתן לשכור מן הנכרי בשבת, וכן כתב גם הרמ"א (סימן שפב סעיף ה).

בביאור קולא זו לשכור מן הנכרי בשבת, יש לשוב אל החקירה הנ"ל, ואל הקביעה כי השכירות היא רעועה. ההסבר הפשוט לכך הוא זה שבתוספות (סו עמוד א, ד"ה יפה):

"לא דמי למקח וממכר ליאסר בשבת, דלא הוי אלא כמתנה בעלמא שאין עושין אלא להתיר טלטול".

לדעת התוספות, אמנם ההליך הוא הליך ממוני של שכירות, ואולם משמעותו אינה אלא כמתנה בעלמא שנותן הנכרי לישראל. מצד הלכות שבת, שכירות נראית כמקח וממכר, ואולם במתנה הקלו.

התוספות רומזים גם לכך שאפילו המתנה עצמה איננה נצרכת מעיקר הדין, ואין זה אלא היתר טלטול. הרמב"ם (הלכות עירובין, פרק ב הלכה יב) הקצין סברה זו, מתוך הגדרתו את עניין השכירות הרעועה:

"שוכרין מן הגוי אפילו בשבת, שהשכירות כביטול רשות היא שאינה שכירות ודאית אלא היכר בלבד. לפיכך שוכרין מן הגוי אפילו בפחות משוה פרוטה ..."

הרמב"ם סבור שהשכירות אינה אלא ביטול רשות, כלומר הכרזה תיאורטית לכך שהנכרי כביכול איננו גר בחצר. בשונה מן התוספות, שסברו ששכירות אין כאן, אך ייתכן שמתנה יש כאן, משתמע מן הרמב"ם שאין כאן לא שכירות ולא מתנה. כל המכשול בעירוב חצרות כאשר נכרי מתגורר בחצר הוא מדרבנן, ועל כן קבעו חכמים שניתן להקל בכך במעשה סמלי בלבד. בכך, משתלבת הלכה זו בתבנית כללית יותר שמצאנו לא אחת במסכת עירובין: חכמים גזרו גזירה מחמירה בכל הנוגע לטילטול בשבת, אך הסכימו גם להגביל את גזירתם, ולהקל בה בעזרת מעשה סמלי, שלא תקף בהכרח בהקשרים הלכתיים אחרים.