דילוג לתוכן העיקרי

שמואל ב, ב | הקרב בבריכה בגבעון

בחלקו השני של פרק ב' (פס' יב-לג) מתואר הקרב שהתפתח בין אנשי אבנר ואנשי יואב. הפרק פותח בתיאור יציאתם של אבנר ועבדי שאול מזה ויואב ועבדי דוד מזה, אל עבר הברכה אשר בגבעון, ומסתיים בתיאור חזרתם של כל אחת מהקבוצות למקומה. אלא שבעוד תיאור הפתיחה הוא שוויוני ונייטרלי, תיאור הסיום מעיד על ניצחון של אנשי יואב, שהרגו 360 איש מאנשי אבנר ואיבדו 20 אנשים בלבד. לכן, סיפור זה משקף את האמור בסופו: "ותהי המלחמה ארוכה בין בית שאול ובין בית דוד, ודוד הולך וחזק ובית שאול הולכים ודלים" (ג', א). אמנם, חשוב להדגיש שדוד לא יזם את הקרב הזה כלל וכלל. מובילי הקרב היו שרי הצבא - אבנר אשר שולט באיש בושת, ויואב אשר עושה את הדברים מאחורי גבו של דוד.

"הבריכה אשר בגבעון", שבה התרחש הסיפור, מוזכרת גם בספר ירמיהו (מ"א, יב), והיא מזוהה כיום כעשרה ק"מ צפונית-מערבית לירושלים. בחפירות במקום אכן נתגלה חלל עגול ועמוק, חצוב בסלע, ומדרגות חצובות היורדות אליו.

אבנר ויואב נפגשו משני צדי הבריכה, ואבנר הציע: "יקומו הנערים וישחקו לפנינו". כנראה, הכוונה היא לערוך קרב בין נציגים משתי הקבוצות, וכך לחסוך בקרבנות רבים (בדומה לקרב שבין דוד לגוליית). המקרא אינו מבאר כיצד נפגשו שני הניצים בבריכה, אולם מסתבר שלא הייתה זו פגישה מקרית, אלא אחד הצדדים זימן את השני לקרב. אכן, המונח "פגישה" מיוחד במקרא בדרך כלל לפגישה מכוונת, ולא מקרית.

לאחר שקרב הנציגים הסתיים, פרץ קרב גדול וקשה שבמהלכו הרגו אנשי יואב מאות מאנשי אבנר. כשאבנר כבר היה על סף תבוסה, היא קיבל חיזוק מפתיע מאנשי בנימין, וכך החל קרב נוסף, עקוב מדם, שהסתיים רק כאשר אבנר קרא להפסקת אש ויואב קיבלה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)