דילוג לתוכן העיקרי

תמיד | דף כו | שמירה במקדש

במשנה שמובאת בדף כה (עמוד ב) נאמר שהכהנים היו שומרים בשלושה מקומות; בדרך כלל מטרת השמירה היא על מנת למנוע גניבה, אולם סיבת השמירה במקדש הייתה שונה כאמור בפרשת קרח (במדבר יח, ד):

 

"וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם".

 

אנו למדים מגזירת הכתוב שיש לשמור על המקדש ולכן העמידו שומרים. את טעמה של השמירה ניתן ללמוד מפסוק בספר מלכים ב (יא, ו):

 

"וְהַשְּׁלִשִׁית בְּשַׁעַר סוּר וְהַשְּׁלִשִׁית בַּשַּׁעַר אַחַר הָרָצִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת מַסָּח".

 

הרא"ש מפרש: מסח – מהיסח הדעת. כלומר, הכבוד הוא שלא יהיה הסח דעת בעיסוק בקודש, ולכן יש להעמיד שומרים. הרמב"ם וראשונים נוספים (ראב"ד, מאירי ועוד) כתבו שהסיבה היא משום שהכבוד של בית המלך הוא בכך שיש בו שומרים (הלכות בית הבחירה ח, א):

 

"שמירת המקדש מצות עשה, ואף על פי שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים, שאין שמירתו אלא כבוד לו, אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין".

 

נראה לומר שלפי דעת הרא"ש, הסובר שמטרת השמירה היא מניעת הסח דעת, יש להעמיד שומרים ביום ובלילה. אולם לדעת הרמב"ם יש צורך להעמיד את השומרים רק בלילה (הלכות בית הבחירה ח, ב):

 

"ושמירה זו מצותה כל הלילה, והשומרים הם הכהנים והלוים שנאמר ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות".

 

ראינו לעיל שמצוות שמירת המקדש היא מהתורה, אם כן, שאלת הגמרא בסוגייתנו לא ברורה כלל! יתכן להסבירה על פי פירוש הגר"א למשנתנו. לפי פשט הפסוקים בספר במדבר, מטרת השמירה על המשכן הייתה על מנת למנוע כניסת זרים למקום שאסור להם להיכנס. לכן, מכיון שבבית המקדש הייתה חומה ושערים ולא יכלו להיכנס אליו זרים היה צורך בבירור מחודש לשייכות מצווה זו – על אף שלכאורה אין ממה לשמור. אם נקבל את דברי הגר"א, יהיה צורך להבין מדוע יש צורך במספר שומרים, שהרי שומר אחד מספיק למשימה זו. יתכן לומר שמטרתו של אחד השומרים באמת הייתה למנוע כניסת זרים, שאר השומרים היו בכדי לתת כבוד לבית המלך.

 

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)