ביצה | תולדות הביצים | 2

בשיעור זה נמשיך לעסוק בהלכות ביצים דרך בחינת שני נושאים מרכזיים בנושא: מקור היתר אכילת ביצים, וגדר איסור דם ביצים. כפי שנראה לשני נושאים אלו יש בסיס משותף, והוא הבנת מעמד הביצה בשלבי התפתחותה הראשונים.

לסיום, נעסוק בשאלה הרלוונטית לימינו, והיא דינם של ביצים שהוטלו כתוצאה מתהליך של חימום הלול ולא של הפריית הזכר.

היתר אכילת ביצים

מששת ימי בראשית ניתנה לאדם האפשרות להשתמש בעולם הצומח למטרות אכילה. בשונה מעולם הצומח, בעולם החי נתנה הרשות לאדם לעשות שימוש בדברים חיים, רק לאחר שחיטת בעל החיים. בטווח שבין עולם החי הדורש שחיטה קודם לאכילתו, לעולם הצומח המאפשר את אכילת החי באופן מידי, מצויות הפרשות בעלי חיים: דבש וחלב ביצים שלגביהם מצאנו תופעה מעניינת.

הרמב"ן בחידושיו למסכת חולין (צד:) כותב שמצד הדין ראוי היה לאסור ביצה וחלב משום אבר מן החי, אלא שחידשה התורה כי הפרשות אלו יוכשרו באכילה. הרמב"ן בפירושו מציע מספר הסברים:

• דרשת הכתוב: מצוות שילוח הקן מבוססת על לקיחת ביצי הציפור הטהורה, מכאן שהביצה מותרת באכילה.
• לימוד על דרך השלילה- מדרשת חזקיה שביצי עוף טמא טמאים, ניתן להסיק שביצי עוף טהורים. שהרי אם הבעיה בעצם אכילת הביצה, לא היה צריך להביא חזקיה דרשה מיוחדת לביצת טמאה.
• אפקט הביצה והתרנגולת - אנו חייבים להניח שביצת עוף טהור מותרת באכילה שהרי אם לא כן, כיצד ניתן להתיר את אכילת האפרוחים והרי כל היוצא מן הטמא - טמא.  הרמב"ן דוחה קושייה זו לאור מהלכה של הגמרא בתמורה (לא.). הגמרא שם דנה בדינו של אפרוח שבקע מביצת  תרנגולת, ודנה בשלבי התפתחותו השונים. לדברי הגמרא, עד לבקיעת קרום הביצה, נחשב החומר בביצה כעפרא בעלמא. כלומר, אפרוח שבקע מביצת תרנגולת טרפה נחשב טהור, אע"פ שהוא יוצא מן הטמא. 

לדעתנו שלושת התירוצים המובאים ברמב"ן, מציגים שתי תפיסות עולם ביחס לביצים בימי הראשונים. אם ננקוט בשיטת הרמב"ן הרי שלפנינו עמדה מעניינת כי היתר לאכילת ביצים נובע מכך שהביצה נחשבת עפרא בעלמא, עד לבקיעת הגוזל ממנה. לעומת זאת, נראה כי תפיסתם של בה"ג והפירוש הראשון המובא ברמב"ן המנסים למצוא מקור מן הפסוקים ודרשות חז"ל להיתר אכילת ביצים, הינה כי החומר המהתווה בביצה הוא למעשה חומר חי המותר באכילה. 

דם - סימן או סיבה

כפי שראינו לעיל, נחלקו הראשונים מה הטעם העומד מאחורי היתר אכילת ביצים. בין אם נגרוס כרמב"ן וסיעתו או כבה"ג וסיעתו, כאשר נמצא כתם דם בביצה היא אסורה באכילה. אלא שכפי שנראה, מחלוקת הפרשנים אודות גדרי איסור דם ביצים, מתקשרת למחלוקת הראשונים אודות היתר אכילת ביצה, ולהבנת מעמדה של הביצה עד ליצירת הגוזל.

אודות מקור איסור דם בביצים, נחלקו הראשונים, והתוספות במסכת חולין מביאים שתי דעות בדבר:

ע"פ הדעה הראשונה דם ביצים איסורו מדברי סופרים, וכן מצאנו במדרש הלכה הלומד כי דם ביצים אינו נכלל באיסור דם משום 'שאינו מין בשר'. כלומר, מאחר והדם אינו מגוף חי ושלם אלא מתהליך ראשוני של חלוקת תאים ניתן להכשירו.

ע"פ הדעה השנייה יש להבחין בין דם ביצים הנמצא באזור הקשר בו מתחיל תהליך התהוות העובר, לדם הנמצא בחלמון. דם הנמצא על הקשר, הינו למעשה דם של גוף החי בתחילת דרכו, ואילו דם הנמצא על החלמון מותר כולו ואין בו חשש כלל.

לענ"ד שתי הדעות המבואות בתוספות נחלקו בשאלה, מהו טיב איסור דם בביצים. ע"פ השיטה הראשונה קיומו של דם בביצה הוא סימן לתחילת הריקום, ממנו נאסרת אכילת הביצה אך אין הוא אסור בעצם. ע"פ הדעה השנייה כאשר הדם נמצא על הריקום הוא אסור כמו כל דם שבתורה שכן הריקום הוא מין בשר.

מחלוקתם של הפרשנים בגדרי איסור דם מתקשרת גם למחלוקת הראשונים אודות המקור להיתר אכילת ביצים. ע"פ תפיסת הבה"ג והפרוש הראשון ברמב"ן היתר אכילת ביצים הוא חידוש מיוחד שחדשה התורה. וזאת משום שהריקום נחשב מין בשר שניתן להתחייב עליו באיסורי אכילה, אלא שחידשה התורה שניתן לאכול את הביצה בימה הראשונים כל עוד לא הצטבר דם, מאידך כפי שתירץ התוספות בתירוץ הראשון בשלבים הראשונים של תהליך התהוות הביצה אין מתחייבים על אכילת דמה שכן הביצה אינה מין בשר וכדברי הגמרא בתמורה לא. אותה אימץ הרמב"ן ביצה בשלבים אלו היא עפרא בעלמא.

ביצים מוזרות

לסיום נוסיף הערה חשובה אודות איסור דם בביצים בימנו. עוף מטיל את ביציו באחד משני דרכים: א) באמצעות הפרייתו של ביצת נקבה על ידי זרעו של זכר ב) באמצעות חימום אזור הדגירה של נקבת העוף המעורר את המערכת הנקבית להוציא את ביצה התרנגולת, המכונים בלשונם של חכמים ביצים מזורות.

בימנו לולי התרנגולים מבוססים על שיטת גידול הביצים השנייה, כך שבלולי התרנגולים מבודדים הזכרים, והתרנגולות מטילות בתגובה למערכת החימום של הלול. חכמים שבתקופתם טכנולוגיה זו לא הייתה מפותחת דיה, הבחינו בקיומם של הביצים המוזרות, שכן ביצים אלו אינם יכולת להתפתח לכדי אפרוח. והרוצה לאוכלם לא ימצא בהם דם גם לאחר תקופה ארוכה של דגירה דבר שאינו אפשרי בתרנגולת מטילה שהופרתה מזכר.

פוסקי ימינו דנו בשאלה זו, וכך כתב למסקנה ר' משה פיינשטיין:

"...אבל למעשה כיון דבביצה לא נחשב לרובא דרובא האנשים הפסד כלל וכדחזינן שהחמירו בביצה כל השיטות אף שהוא רק דרבנן שהיה לנו לילך להקל, מה שלא מצינו זה בשאר דברים אף באיסורים דאורייתא לכן כיון שעכ"פ איכא מעוט דבאים מזכרים שהדם אוסר כל הביצה מן הראוי להחמיר אף שאין זה מדינא... אך לענין התערובות אף חד בחד וכן בנתבשלו אף רק שני ביצים ואפילו ידוע שהנמצא בה דם היא הגדולה וכן הכלי אף שנתבשלה לבדה אין להחמיר לאסור אף לבעלי נפש בסתם ביצים במדינתנו, כל זמן שלא ידוע ודאי שהיא באה מזכר"

                                (אגרות משה יורה דעה ח"א סימן לו).

ואילו הרב עובדיה יוסף כתב להתיר לגמרי:

"...ולכן כשנמצא דם בביצים המשווקות בחנויות זורק את הדם ואוכל את השאר. מכיון שהם ביצי ספנא מארעא. ואף אם ישנם ביצים של זכר המעורבים בביצים המשווקות, רובא דרובא הוו מביצים של ספנא מארעא. וכל דפריש מרובא פריש. ולכן נלע"ד שיש להתיר בזה. והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק. אמן"

                                 (שו"ת יביע אומר חלק ג - יורה דעה סימן ב).