דילוג לתוכן העיקרי

חולין | דף כב | תורים ובני יונה

 

אגב המשנה בדף י"ט, המשווה בין שחיטה ומליקה, ומסיקה שהכשר בזו פסול בזו, בחר רבי יהודה הנשיא לשנות בהמשך הפרק משניות נוספות הערוכות בתבנית זו, המשווה בין שני עניינים קרובים, שהכשר בזה פסול בזה. המשנה בדף כ"ב עמוד א' עורכת השוואה זו ביחס לקורבנות העוף: התורים ובני יונה.

שני קורבנות עוף מצאנו בתורה: עולה וחטאת. בכל הפרשיות שבהן עוסקת התורה בקורבנות העוף, היא מורה לבחור אחד משני עופות: תור או בן יונה. משנתנו מסבירה את ההבדל בין שניהם: תור מוכרח להיות גדול, ובצעירותו פסול להקרבה; ואילו בן יונה מוכרח להיות קטן, ובבגרותו פסול להקרבה. הגמרא מבארת את המקור להלכה זו, ומסיקה שהדבר מבוסס על כך שהתורה מדגישה את הקרבת בן היונה, ומכאן שמדובר על עוף צעיר. לעומתו, התור מוכרח להיות גדול.

סוגיה זו - בעניין תורים ובני יונה - עשויה להיות נלמדת בדרכים שונות. כך, למשל, ניתן ללמוד סוגיה זו על דרך הזאולוגיה. בהערות שבשולי מהדורת התלמוד של הרב שטיינזלץ, ערכו המומחים דיון מעניין בהגדרת גודלם של התורים ובני היונה. הכותבים שם מנסים להגדיר את ה"ציהוב" הקובע האם התור גדול או קטן, ובוחנים האם ממצאיהם עולים בקנה אחד עם המידע הזאולוגי באשר לתור ולבן היונה (אורך חייהם, יכולתם לעוף וכן הלאה).

דרך שונה לחלוטין בלימוד הסוגיה היא הדרך המחשבתית-רעיונית. בדרך זו צעד הרמב"ן בפירושו לתורה (ויקרא, א' י"ד):

"אבל רצה בתורים הגדולים, בעבור פרישותן והדבקם בידוע מהם, שכיון שאבד בן זוגו לא ידבק באחר לעולם, וכן ישראל דבוקים בה' א-להיהם ולא ידבקו באל אחר לעולם. אבל היונים קנאים מאד, ובקנאתם יתפרדו ויחליפו, על כן לא בחר בהם אלא הקטנים קודם שיזדווגו. כי היונה בקטנותה אז תוספת אהבה בקן גידוליה יותר משאר העופות, והזכירו רבותינו כי כל העופות אם יגע אדם בקן שלהם לקחת משם אפרוחים או ביצים יעזבוהו ולא יקננו בו לעולם, והיונה לא תעזבנו בשום ענין. וכן ישראל לא יחליפו בוראם ותורתו לעולם, אלא או יהודי או צלוב!
והרב (=הרמב"ם) אמר במורה הנבוכים (ג' מ"ו) כי הטעם בהקרבת גדולי התורים ואפרוחי היונים כי הוא הטוב שבהם, מפני שהגדול ביונים אין ערבות בו. ואין זה אמת ...".


הרמב"ם והרמב"ן עוסקים אף הם בענייני זאולוגיה, ואולם מעניקים לממצא המדעי בדבר ייחודם של העופות גם משמעות כלשהי. לדעת הרמב"ם, קיים הבדל מציאותי בין בשר התור ובשר היונה, וכפי שמצאנו בהקשרים אחרים, גם כאן מצוה התורה להקריב את הטוב ביותר.

הרמב"ן עומד אף הוא על הבדלים מציאותיים בין התור והיונה, אך לא בנוגע לבשרם, אלא בנוגע לדרכם החברתית כלפי בני מינם. דומה, שהרמב"ן היה משוכנע בכך, שאם דווקא עופות אלה נבחרו להקרבה במקדש, יש לייחס לבחירה זו משמעות עמוקה, הנוגעת לקשר שבין ישראל ואביהם שבשמיים. לדעת הרמב"ן בחירת התור והיונה משקפת יסוד מרכזי אחד: הקשר בין ישראל ובין הקב"ה הינו תמידי, ולא ניתן לשינוי או לניתוק בשום מצב ובשום תנאי.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)