מנחות | דף סא | תנופה בביכורים

המשנה בדף ס"א עמוד א' מונה קורבנות שונים שאותם יש להניף תנופה. במסגרת זו, קובעת המשנה:

"והבכורים כדברי רבי אליעזר בן יעקב".

הגמרא על אתר מעירה, כי ביכורים זקוקים לתנופה לא רק לדעת ר' אליעזר בן יעקב, אלא גם לדעת ר' יהודה. הגמרא מציעה שני הסברים לשאלה מדוע בחר רבי יהודה הנשיא לייחס את דין תנופה בביכורים דווקא לר' אליעזר בן יעקב, ולא לר' יהודה.

הגמרא במסכת מכות (דף י"ח) עוסקת אף היא בביאור המחלוקת בעניין תנופה בביכורים. הראשונים שם הרחיבו את הדיבור בנושא, ובתוספות שם מצאנו שתי דעות בשאלה האם למסקנה אכן ישנה מחלוקת בין ר' אליעזר בן יעקב ובין ר' יהודה, או שמא להלכה דעתם שווה, ומחלוקתם נוגעת אך ורק לדרך מדרש הפסוקים.

עיון בגוף דבריו של ר' יהודה במשנה בביכורים יסייע בידינו להבין באופן מעמיק יותר את דין התנופה בביכורים. המשניות בפרק ג' ממסכת ביכורים מתארות את הבאת הביכורים למקדש ברוב פאר והדר. המשנה קובעת, כי כאשר נכנס מביא הביכורים לעזרה, עליו להניח את סל הביכורים על כתפו. לאחר מכן, הוא עומד לפני ה', וקורא את פרשת מקרא הביכורים (ביכורים, פרק ג' משנה ו'):

"עודהו הסל על כתפו קורא מ"הגדתי היום לה' א-להיך" עד שגומר כל הפרשה.
ר' יהודה אומר: עד "ארמי אובד אבי", הגיע ל"ארמי אובד אבי" מוריד הסל מעל כתפו ואוחזו בשפתותיו וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו וקורא מ"ארמי אובד אבי" עד שהוא גומר כל הפרשה ומניחו בצד המזבח והשתחוה ויצא".

הרמב"ם בפירוש המשניות על אתר כתב שאין הלכה כר' יהודה, ואולם במשנה תורה העתיק את דעתו. מפרשי המשנה כאן (תוספות יום טוב, משנה ראשונה) עסקו בביאור שיטת הרמב"ם בנושא, ויעוין בדבריהם. אך לגופו של עניין, יש לדון בסברתו של ר' יהודה: מה פשר פיצול פרשת מקרא הביכורים לשניים?

דומה, שלדעת ר' יהודה הפסוק הראשון בפרשייה אינו אלא פתיחה והצהרה על קיום מצות הביכורים: "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ". עם זאת, עיקר פרשיית מקרא ביכורים הוא דווקא בסיפור ההיסטורי - אשר אותו אנו דורשים גם בהגדה של פסח - וראשיתו ב"ארמי אובד אבי". כפי שראינו, ר' יהודה סבור שבשעת אמירה זו יש להניף את הביכורים.

הגמרא להלן בדף ס"ב מציגה שתי משמעויות לפעולת התנופה:

משמעות א' - התנופה היא למי שארבע רוחות השמיים שלו ולמי שהשמיים והארץ שלו. כלומר, התנופה נותנת ביטוי להמלכת הקדוש ברוך הוא על עולמו.

משמעות ב' - התנופה באה לעצור רוחות רעות וטללים רעים. כלומר, בתנופה ישנו מימד של תפילה ותחינה לפני הקדוש ברוך הוא.

לדעתי, שתי המשמעויות הללו מתקיימות במקרא ביכורים. כאשר אדם מספר את סיפור הגלות והגאולה הוא מכיר בכך כי העולם איננו מנוהל באופן מקרי, אלא ישנה כוונת מכוון לכל מאורע - לשיעבוד ולתשועה גם יחד. כמובן, אין זה אלא ביטוי של המלכת הקדוש ברוך הוא על עולמו. מתוך אותו ביטוי של המלכת ה', ניתן להוסיף ולפנות אל הקדוש ברוך הוא בתפילה. שהרי, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. דור דור וה"ארמי" שלו, ודור דור ותשועת ה' שבו. גם בקשה זו לתשועת עולמים מהווה חלק ממקרא הביכורים.

אם כן, לדעת ר' יהודה אותם פסוקים מפרשת מקרא הביכורים שיש בהם משום תפילה והמלכה, זקוקים גם לתנופה. נזכיר, לסיום, כי דברים אלה מתיישבים היטב בפירושו של רש"י לסוגיה במכות שם. התוספות במנחות (סב., ד"ה כדי לעצור) סבורים, שתנופה לארבע רוחות השמיים ולמעלה ולמטה נחוצה אך ורק בקורבן שתי הלחם ובארבעת המינים. בשאר העניינים הזקוקים לתנופה, ניתן להסתפק בהגבהה גרידא.

לעומת התוספות, כתב רש"י במכות (יח:, ד"ה והנחתו):

"והנחתו זו תנופה ... שהוא מנחה אותו לארבע רוחות ומעלה ומוריד".

כלומר, לדעת רש"י אותה תנופה ייחודית נחוצה לא רק בארבעת המינים ובשתי הלחם, אלא גם בביכורים. כאמור, הדברים משתלבים יפה בביאורנו בדעת ר' יהודה, שלכאורה מייחס חשיבות מיוחדת לתנופה שבביכורים, כפי שהסברנו.

הרב אביהוד שורץ