דילוג לתוכן העיקרי

עירובין | דף מא | תענית תשעה באב בשבת

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בתענית של תשעה באב; בתחילת הברייתא נאמר שלא משלימים תענית של תשעה באב שחלה בערב שבת. יחד עם זאת, בהמשך הברייתא (ראה הגהות הב"ח) נאמר שדין זה שנוי במחלוקת בין רבי יהודה לרבי יוסי:

"תניא, אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבין לפני רבי עקיבא, ותשעה באב שחל להיות בערב שבת היה, והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח. ולא שהיה תאב לה, אלא להראות לתלמידים הלכה. ורבי יוסי אומר: מתענה ומשלים".

לדעת רבי יהודה, הסיבה שרבי עקיבא אכל את הביצה היא משום שרצה ללמד בכך הלכה שאין לצום (ומכל מקום הוא דאג לאכול בצורה כזו שאין הנאה מלאה מהמאכל משום תשעה באב). מפשט דברי הגמרא משמע שאם לא היה צריך ללמד הלכה לתלמידיו – לא היה אוכל.

לכאורה הסבר זה סותר את דברי רבי יהודה שאוסר להשלים את התענית בשבת, אולם, ניתן לומר שרבי יהודה אוסר להתענות כשאדם רעב ובכל זאת מתענה, אולם רבי עקיבא לא היה צריך לאוכל ולכן הימנעות מאכילה בכניסת השבת במקרה זה לא הייתה נחשבת לתענית. כעין הסבר זה ניתן להסיק גם מלשון רבי שלמה בן אדרת (חידושי הרשב"א מסכת עירובין דף מא עמוד ב):

"אבל ודאי משתשקע החמה מתוספת שבת הוא וכבר קדש היום אם רצה לאכול אוכל שכיון שנכנס לתחום שבת שוב אינו רשאי להתענות".

כלומר, בתחילת דבריו הוא כותב 'אם רצה', כלומר תלוי ברצונו של האדם ומסיים באיסור מוחלט. דהיינו, אסור להתענות אך אם אינו רעב – אינו מחויב לאכול.

ברם, נוכח פסיקת ההלכה שאין מתענים בשבת עד שש שעות וכל שכן תענית גמורה, הדברים לעיל מוקשים (טור אורח חיים הלכות שבת סימן רפח, כן נפסק בשו"ע ובפוסקים נוספים):

"וימהר לאכול קודם שש שעות דגרסינן בירושלמי ר' אחא ורבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא אסור להתענות בשבת עד שש שעות ואין צריך לומר שאסור להתענות בו תענית גמור".

אם כנים דברינו הרי שאת פסק ההלכה שאסור להתענות בשבת נהיה צריכים להסביר כך שרק כשהתענית קשה עליו אסור לאדם להתענות. אבל אם אין הוא מתענה, כלומר אינו תאב לאוכל, אין איסור בכך שלא אוכל.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)