סוכה | דף יא | תעשה ולא מן העשוי

פסול 'תעשה ולא מן העשוי' מופיע בארבע מצוות שונות: סוכה, ציצית, ארבעת המינים ומזוזה.

בשתיים מן המצוות האלו, מקור הדין נובע מציווי מפורש של התורה: במצוות סוכה נאמר: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ", ובמצוות ציצית נאמר: "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ". מן המילה 'תעשה' - למדו חז"ל כי ישנו תנאי לעשות ולא לקחת מן העשוי.

לגבי שתי המצוות האחרות, ארבעת המינים ומזוזה, לא מצינו מקור מפורש, והגמרא לומדת תנאי זה מעצמה. וכך דורשת הגמרא לגבי מזוזה:

"אמר רב אחא בריה דרבא: לא שנו אלא שהעמיד ולבסוף חתך והניחה, אבל חתך והניח ולבסוף העמיד - פסולה, תעשה - ולא מן העשוי" (מנחות לג.).

באופן דומה אנו מוצאים דרישה של תעשה ולא מן העשוי בארבעת מינים:

"עבר וליקטן - פסול, דברי רבי שמעון בר יהוצדק, וחכמים מכשירין. סברוה: דכולי עלמא לולב צריך אגד, וילפינן לולב מסוכה, דכתיב גבי סוכה תעשה ולא מן העשוי" (סוכה יא.).

לאור לימודים אלו, עולה השאלה האם הפסול הינו בעל אותו אופי בכל מקום, או שמא מדובר במספר פסולים. על שאלה זו ננסה לענות במהלך שיעור זה.

פסול בזמן

רש"י במסכת מנחות דן בשאלה מהי סיבת פסול 'תעשה ולא מן העשוי':

"דפסול היינו שעושה מתחילה שלא לשם ציצית ולא נעשה כמצותו, ואחר כך תקנו - קרינן ביה ולא מן העשוי ונמצא ציצית פסולה" (מנחות לג).

כלומר, ברגע שמטילים את הפתילים לתוך הבגד כך שבשעת הטלה לא נוצר לנו בגד כשר, אין ההטלה נחשבת עשייה. במילים אחרות, פסול 'תעשה ולא מן העשוי' תלוי בזמן - בשעת המצווה צריכים כל מכשירי המצווה להיות מוכנים, ואם הם אינם קיימים אזי הדבר פסול.

סוכה עם גג

בארצות קרות בהן יורד הרבה גשם במהלך חג הסוכות, נהוג לבנות גגון שניתן להורידו מעל הסוכה, ובכך לשמור אותה יבשה. אזכור פתרון זה מובא כבר בדברי הרמ"א:

"וכן מותר לעשות הסוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור, ומותר לסגרן מפני הגשמים ולחזור ולפתחן (מהרי"ל); ואפילו ביום טוב שרי לסגרן ולפתחן אם יש להם צירים שסוגר ופותח בהן, ואין בזה לא משום סתירה ובנין אהל בי"ט, ולא משום תעשה ולא מן העשוי; רק שיזהר שלא ישב תחתיהן כשהן סגורין, שאז הסוכה פסולה" (אורח-חיים סימן תרכ"ו).

ואולם לאור דברי רש"י לעיל הדברים קשים! שהרי כפי שראינו לעיל, פסול 'תעשה ולא מן העשוי' תלוי בזמן, ואם כן כיצד ניתן לעשות סוכה עם גג? והרי במקרה זה, לא נתינת הסכך היא שמכשירה סוכה זו, כי אם פתיחת הגג!

ואכן, בשו"ת מהר"ם מובא כי היו שסברו כי עשיית הגג לסוכה זו פוסלת אותה. המהר"ם דוחה שיטה זו ומביא את דברי רבנו אלחנן להסבר העניין:

"מצאתי כתוב (שו"ת מהר"ם בר ברוך ד"פ סי' קפב) סוכה תחת הגג - אומרים העולם שאסור לעשות קודם שיסירו הגג מעליה משום תעשה ולא מן העשוי. וה"ר אלחנן פירש דוקא [גבי] סוכה ישנה שייך לומר תעשה ולא מן העשוי, אבל כי האי גוונא - לא. וראיה, מהא דאמרינן סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה ימעט, דהיינו כי האי גוונא ולא אמרינן לסלק הסוכה והסכך קודם" (בית-יוסף סימן תרכ"ו)

באורחות חיים מובא נימוק אחר להכשר סוכה זו:

"וזה לשון ארחות חיים (הל' סוכה סי' כו) נוכל לומר שאלו העושים סוכתם בתוך הבית ואין מסירין הרעפים עד אחר סיכוך הסוכה, שאין צריכים לנענע הסיכוך אחר כך משום תעשה ולא מן העשוי לפי שהסרת הרעפים ופקפוק הדפין היא המעשה להכשיר הסיכוך הנעשה בפיסול" (שם).

מהו השוני בין נימוקי הראשונים?

בפשטות ניתן לומר כי הראשונים נחלקו בשאלה האם נתינת הגג פוסלת את הסוכה. רבנו אלחנן סובר כי נתינת הגג אינה פוסלתה, ואילו ה'אורחות חיים' סובר כי אמנם נתינת הגג פוסלת, אלא שרואים את פתיחת הגג כאילו נתן את הסכך מחדש. במילים אחרות ניתן לומר, כי רבנו אלחנן ובעל ה'אורחות חיים' נחלקו בשאלה האם פתיחת הגג הינה גילוי מילתא בעלמא או מעשה הלכתי.

מהו פסול תעשה ולא מן העשוי

יתכן כי ניתן לתלות את מחלוקת הראשונים שהובאה לעיל, בשאלה כללית יותר, והיא האם פסול 'תעשה ולא מן העשוי' הינו פסול בחפצא של המצווה או פסול בגברא. נסביר את הדברים:

לדעת רבנו אלחנן הסובר כי פתיחת הגג לא מעלה ולא מורידה בנוגע לפסול תעשה ולא מן העשוי, הפסול הינו פסול בחפצא. לדעתו, בשעת בניית הסוכה, הכל צריך להיעשות לשם הסוכה, ולאחר שזה נעשה כבר לא ניתן לפסול את הסוכה מצד פסול זה.

לעומתו, לשיטת בעל ה'אורחות חיים', הפסול הינו פסול בגברא היכול להתחדש בכל רגע. לדעתו, מכיוון שבעת נתינת הגג לא ניתן לשבת תחת הסוכה, ממילא הסוכה נפסלת ויהיה שייך בה פסול 'תעשה ולא מן העשוי' בפתיחתה הגג מחדש.

מדברי הבית-יוסף משמע בבירור כי לדעתו מדובר בפסול בגברא, וזו לשונו:

"נראה לי, דלשם סוכה דקאמר ודאי לאו דוקא. דלא בעינן סוכה לשמה, אלא משום תעשה ולא מן העשוי אתינן עליה, והכי מוכח בגמרא. והכי קאמר, דנהי דאין צריך לחזור ולסתרה כולה, אבל צריך הוא לנענע קצת מה שהיה בתחלה מחובר לאחר שנקצץ, ואי לאו פסולה משום תעשה ולא מן העשוי. דהכי משמע: סוכות תעשה - כשאתה עושה אותה, תהא ראויה לסוכה" (סימן תרכ"ו).

כלומר, כאשר התורה דורשת מאיתנו לבנות סוכה היא רוצה שבשעת הבנייה הכל יעשה בהכשר. ה'בית יוסף' דורש כי ישנו חיוב על הגברא שכאשר הוא בונה את הסוכה היא תהיה מוכנה לשם מצוות סוכה.

לעומת זאת, מדברי רש"י שהבאנו לעיל בנוגע לציצית, נראה כי הפסול הוא בחפצא, וזו לשונו:

"דפסול היינו שעושה מתחילה שלא לשם ציצית ולא נעשה כמצותו, ואחר כך תקנו, קרינן ביה ולא מן העשוי ונמצא ציצית פסולה".

ואולם, המעיין בדברי רש"י במסכת סוכה, יגלה דווקא כי דרכו נוטה לזו של מרן ה'בית יוסף', וזו לשונו:

"בבנין אב: מה מצינו בסוכה שיש בה מעשה, והקפידה תורה על העשוי בפסול - אף לולב כן".

ממה נובע השוני הזה בדברי רש"י? נראה כי ניתן לחלק ולהסביר כי מכיוון שמדובר בשתי מצוות שונות, ממילא האופי של פסול תעשה ולא מן העשוי משתנה מאחת לשנייה. סוכה היא חובת גברא, ואילו ציצית להרבה שיטות הינה חובת מנא, ומכאן השוני[1].

קושיית בעל ארבע טורי אבן

בהגות שערי תשובה על השולחן ערוך מובאת קושייה מעניינת משו"ת ארבעה טורי אבן:

"ועיין בשו"ת ארבעה טורי אבן (סימן י"ד) שהשיב להגאון פר"ח ז"ל שדעתו בחדרים מקורים עם מזוזות ובסוכות פותחים הקירוי ומסככים בענפים והמזוזה קבוע בדלת ואחר הסוכות חוזרים ומקרין בקירוי והמזוזה כדקאי קאי. וכתב הפר"ח בתשובה דיש בזה משום 'תעשה ולא מן העשוי', וצריך ליקח המזוזה ולקבוע אותה מחדש ולברך עליו. והגאון מוהר"א ז"ל בעל המחבר השיב לו שאין בזה משום 'תעשה ולא מן העשוי' שנעשה תחלה בהכשר...".

השאלה הנידונית בשאלה זו היא האם לאחר שמחזירים את התקרה שהוסרה לצורך הסכך, יש לקבוע מחדש את המזוזה. זאת משום, שבעת פתיחת הדלת הופקע שם חדר מהמקום שכן הוא אינו מקורה.

כאמור, בשאלה זו נחלקו האחרונים. מעניין כי השערי תשובה איננו מביא פתרון פשוט לבעייה, והיא כשיטת ה'אורחות חיים' - לפתוח ולסגור את הגג. שכן לשיטת ה'אורחות חיים' כל פתיחה וסגירה של הגג היא מעיין בנייה של סוכה מחדש, וקל וחומר של החדר עצמו.

ואולם, יתכן כי פתרון זה הושמט, לאור החילוק שהעלנו לעיל. ראינו כי בסוכה פסול תעשה ולא מן העשוי הוא בגברא ואילו בציצית הפסול בחפצא[2]. בפשטות נראה כי ניתן לסמוך את פסול תעשה ולא מן העשוי במזוזה לציצית, ולומר כי גם שם הפסול הוא בחפצא. לאור זאת, לא יועיל פתרונו של ה'אורחות חיים', שכן הנחת המזוזה לא נעשתה לשם מזוזה אלא היא באה ממילא.