דילוג לתוכן העיקרי
דף יומי תשפ"א -
שיעור 71

יומא | דף כד | תרומת הדשן

הגמרא בדפים כג-כד עוסקת ביסוד דין תרומת הדשן. תרומת הדשן היא הפעולה הפותחת את סדר העבודה במקדש, ופרשת "צו", המיועדת לכוהנים העובדים במקדש, נפתחת בפרשייה העוסקת במצווה זו.

אולם אף שתרומת הדשן היא הפעולה הראשונה במקדש, כלל לא ברור שניתן להגדירה כעבודה לכל דבר. דומה שבכך נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש בסוגייתנו. בפסוקים העוסקים בתרומת הדשן נדרש הכהן ללבוש "מדו בד ומכנסי בד". ריש לקיש סבור שדי בשני בגדים אלה, ואין צורך שהכוהן ילבש את ארבעת בגדי הכהונה. ר' יוחנן חולק, ולדעתו ברור שהכוהן נדרש ללבוש את ארבעת הבגדים. ר' יוחנן קובע בפירוש שתרומת הדשן "עבודה היא". ריש לקיש, לעומתו, מסביר כי מכיון שמפורש בתורה שבפעולה זו ניתן להסתפק בשני בגדים, על כורחנו שאין זו עבודה, שכן לא מצאנו עבודה שכשרה בשני בגדים.

לדעת ריש לקיש, כשם שהותר להרים תרומת הדשן בלא ארבעת בגדי הכהונה, כך הותר גם לכוהן בעל מום להרים את תרומת הדשן. הצד השווה לחסרון בגדים ולמום הוא ששניהם גורעים מכהונתו של הכוהן. מכאן שניתן לקשור את מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש לשאלה הבאה בסוגיה (כד ע"א) – האם זר שתרם תרומת הדשן חייב מיתה. אם מדובר בעבודה גמורה – ברור שהוא חייב מיתה, אך אם מדובר בעבודה חלקית – אפשר שזר שתרם תרומת הדשן אינו חייב מיתה. בסוגיה המקבילה בירושלמי (יומא ב, א) אכן נאמר בפירוש שלדעת ריש לקיש זר שהרים את הדשן אינו חייב מיתה, משום שאין זו עבודה.

בסוגיה בירושלמי נבחנו הלכות נוספות הנובעות מן השאלה אם תרומת הדשן מוגדרת כעבודה. כך, למשל, נשאלה השאלה אם תרומת הדשן נדרשת להיעשות דווקא ביד ימין, או שמא ניתן לעשותה גם ביד שמאל.

אבקש להוסיף לדיון ההלכתי בעניינה של תרומת הדשן נדבך נוסף. הראי"ה קוק (סידור עולת ראיה, ביאור לפרשיית תרומת הדשן) ראה את תרומת הדשן כחלק חשוב ביותר בעבודת המקדש. הוא מסביר שעיקר כפרתו של הקורבן גלום בזריקת הדם, והקטרת הבשר על המזבח אינה אלא פעולה משנית. עם זאת, אף פעולה זו חשובה מאוד, משום שהדם מבטא את הנפש, בעוד הבשר מבטא את הגוף, את החומר. לזכך את הדם – זו משימה פשוטה יחסית, שכן מיסודו הוא רוחני. לזכך את הבשר – זו כבר משימה מורכבת יותר, ואותה מבטאת הקטרת הבשר על המזבח.

הדשן המצוי בראש המזבח עם שחר מסכם את סדר הקטרת הבשר. הרב קוק מסביר:

"בתכונת ההעלאה של העולה על מוקדה על המזבח, שהיא עולה על המוקד הקדוש, מזדככת בכח אש הקדש, ומורה היא, וגם פועלת, לזכך את כל הטבעים והמזגים הגופניים של כל החיים, הקשורים במפעל קדושה זו. כל הלילה, עת שהטבעים החמריים מתגברים בעולם, בעת שאור הנשמה האצילי נדעך מעט מפני הגסות הפרושה על האדם ועל החי, הלאות הרוחנית של הלילה, העולה קימת על מוקדה לפעול את הזכוך הראוי, שלא ישקע כח החיים בעמק החמרנות, ויתעלה בכל תקפו ואורו כשיבא הבקר, ויהיה נכון לעמוד חי לפני ד' א-ל דעות בכל הדרו".

בזמנים של חושך כוחות החומר מתגברים בעולם. הבשר היוקד על המזבח והופך דשן מבטא את הזדככות הבשר, למרות חשכת הלילה. תרומת הדשן, החותמת את הקטרת הבשר על המזבח, מבטאת יותר מכל עניין זה של הזדככות החומר ועלייתו לרצון לפני ה'.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)