דילוג לתוכן העיקרי
עלון שבות 44 -
שיעור 3

חנוכה | שיעור ב'נר מצוה' למהר"ל

פורסם ב"עלון שבות" שנה ה', גיליונות יב-יג

א

על חנוכה מדבר המהר"ל מעט מאד בחיבורו "נר מצוה". ייחודו של הספר הוא בנתינת פרספקטיבה רחבה לחנוכה, המשמעותית אף לגבינו. כרקע לניתוחו משמשים מדרשי חז"ל העוסקים בארבע המלכויות ששעבדו את ישראל, ע"פ חזון החיות שבספר דניאל: בבל, פרס, יוון ואדום.

ביסוד הדיון מונחת שאלת המשמעות הפנימית של נס חנוכה; הסבר פשטני-ראשוני מציין את הצרות שאירעו לישראל. הכיבוש היווני וחילול המקדש מחד גיסא, ותשועת הקב"ה ע"י ניסים ונפלאות מאידך גיסא. אולם לאור זה ניצבת עדיין השאלה: במה התעשרה כנסת ישראל מן הצרה והתשועה שבחנוכה?

אותה בעיה קיימת אף בגלות מצרים, משם הוציאנו הקב"ה באותות ובמופתים. אמנם הקב"ה הוריד אותנו מצרימה "מפני חטאינו", אך זאת אינה חזות הכל, ואין זה מלוא ההסבר. השהות במצרים, המאבק ליציאה והגאולה - מצטיירים בתודעתנו כשלב שתרם ועיצב את כנסת ישראל. תקופה זו גיבשה את עם ישראל, העבירה אותו בכור ההיתוך, ובכך נבנתה כנסת ישראל. אך אם נתפוס את יציאת מצרים כתהליך של צרה ותשועה בלבד, לא נקיף את מלוא המשמעות של מאורע זה.

לשם כך באים מדרשי חז"ל רבים ומסבירים לנו את המימד הנוסף שקיבלה כנסת ישראל בצרת-תשועת מצרים. המימד הנוסף - העשרת כנסת ישראל - נדון בדברי המהר"ל בהקשר לתשועת החשמונאים. להתמודדות עם יוון משמעות מיוחדת. "יפת א-להים ליפת וישכון באהלי שם - יפיפותו של יפת באהלי שם".

בכל מתגלים כוחות. האדם מגלה כוחות גופניים ורוחניים הקיימים בו. כל יחיד עובר שנים של שיגרה והמלחמה מעבירה אותו למצבים יוצאי דופן, מציבה לפניו אתגרים קשים ולא מקובלים. אז מגלה האדם רבים מכוחותיו הגנוזים. באדם העומד בעימות עם המוות, תחושת הסכנה הממשית מביאה כוחות נסתרים לידי ביטוי. מכאן התושייה, כושר המנהיגות ודומיהם, שלא באו לכלל הופעה בחיי השגרה. יש המגלים את הקב"ה בשעת פעילות ומעשה, יש שהקב"ה מתגלה להם מתוך ישועה והצלה ויש שהגיעו אל הכרת בוראם מתוך מעמדות אמונה גדולים. הדברים אמורים ביחיד ובציבור כאחד. לפתע עומדים לפני תופעה של גבורה ומסירות נפש, מתגלים כוחות נפשיים ושכליים וישנה אף מלחמה נגד דעות זרות. וכשאין תשועה בסופה של מלחמה, קיים סיכון רב, שכל אותם הגילויים לא יתמידו. דרכו של אדם, שהוא זקוק לתקופת עיכול, והתשועה היא היא המזמנת שעה זו. היא המאפשרת את תרגום הברק הפתאומי, לדרך סלולה.

הסתכלות כזו על התשועה נותנת לה מימד נוסף: כלל ישראל צריך לעבור שורה של הכשרות על מנת לקבל פני משיח.

מלחמת חנוכה ותשועתה, אינה רק מאורע היסטורי גדול, אלא אף נקודת ציון חשובה בבניין עם ישראל. זהו שלב נוסף בהתקרבות עם ישראל לשכלולו. המהר"ל ב"נר מצוה" נותן לחנוכה את המעמד האוניברסלי והנצחי, וכך יש להסתכל גם על עם ישראל. בניינה של מלכות ישראל אינו סילוק הגויים לשוליים, אלא נתינת משמעות למהלך ההיסטורי של האנושות כולה.

מכאן להנחת המהר"ל בחיבורו בהסתכלותו על חנוכה; העולם בראשיתו לא נברא שלם ולפיכך חייב לעבור תהליך שיביאוֹ לשלמות. חסרונו זה של העולם בא לידי ביטוי בהיסטוריה האנושית, בארבע המלכויות המבטאות השקפות עולם שונות, שמטרתן לפגוע באחדות ה'. הנחה זו מסתמכת אף על המדרש, אותו מביא המהר"ל בראשית דבריו:

'והארץ היתה תֹהו ובֹהו... ורוח א-לוהים מרחפת' - ר"ש בן לקיש פתר קרא במלכויות: 'והארץ היתה תֹהו' - זו מלכות בבל, שנאמר: 'ראיתי את הארץ והנה תֹהו' (ירמיהו י"ד). 'ובֹהו' - זו מלכות מדי, שנאמר: 'ויבהִלו להביא את המן' (אסתר ו, יד). 'וחֹשך' - זו מלכות יוון שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם, כיתבו על קרן השור שאין לכם חלק בא-לוהי ישראל. 'על פני תהום' - זו מלכות הרשעה שאין לה חקר כמו התהום, מה התהום הזה אין לו חקר, אף הרשעים כן. 'ורוח א-לוהים מרחפת' - זה רוחו של מלך המשיח. (בראשית רבה ב, ה)

בראשית מצוי העולם בחוסר שלמות, וסופו - מלך המשיח. בין הראשית לסוף ישנו תהליך הסטורי המביא שלמות לעולם. תהליך זה רצוף התנגשויות בין ארבע המלכויות, המבטאות את חוסר השלימות, לבין עם ישראל. כל מלכות מייצגת תרבות, גישה רוחנית, הזרה לשלמות הצפוייה, ותוך המאבק עם ישראל, הולכים המושגים, הדעות והדרכים, ומתגבשים לעולם מתוקן.

לאור זה, הרי שנרות חנוכה מאירים לנו את ההתקדמות לקראת השלמות שבאה בעקבות המאבק בין ישראל ליוון. מלכות יוון ותרבותה, שהופעתם הדגישה ערכים שונים שמהם נקלטו בתרבות האנושית השפיעו עליה, מעידים על הבסיס הרוחני האיתן שהיה להם. בסיס רוחני זה אינו שלם, וכאן תפקידה של כנסת ישראל בשילוב הכוחות הרוחניים החיוביים במקומם הראוי להם במלכות ה'. בסילוק הפגמים מהעולם, בסילוק ארבע המלכויות ותרבותם הפגומה - ישוב העולם לאחדותו ושלמותו.

ב

כדי להבין את נס פך השמן, יש לבחון את התקופה בה אירע בממד אוניברסלי, ולשם כך יש להבין את מלחמת ישראל באומות, או ליתר דיוק את עניין ד' המלכויות, אותן רואה המהר"ל, בעקבות חז"ל, כמוקדים מרכזיים בהיסטוריה האנושית.

בבל - המלכות הראשונה מתוך הארבע, מייצגת את כוח השלטון, את הרצון להשתלט על הכל, שליטה לשמה (=נפש). פרס - השנייה שבמלכויות, רודפת הבצע, התאווה לשמה, הרצון "להסתרבל כדוב", בלשון חז"ל (=גוף). יוון - השלישית שבהם, לא ייצגה, וממילא לא לחמה בענייני כוחות הנפש ותאוות גופניות אלא בשכל, בחכמה. מלחמתם היתה מלחמת דעות. ומלכות אדום - היא כוללת בתוכה את כל צדדי המלחמה של קודמיה, ועל כן קשה המאבק עימה מכולם.

מלכות יוון, שלחמה בחכמה ובדעות, צמחה מתוך השפעה יהודית. התפתחות החכמה ביוון היתה באמצעות היהדות, ודווקא מתוך כך, המאבק עם יוון קשה היה. בתקופת בבל ופרס התבססה היהדות בתוכה פנימה וטרם החלה בהפצת אורה ברבים, בין אומות העולם. מאבקים שהיו - היו כנגד דברים חיצוניים. בתקופת יוון החלה היהדות במילוי תפקידה - הפצת אור ה' בעולם. על רקע זה צמחה יוון. לכן היה המאבק קשה ואף עלה במחיר רב: רבים נסחפו להלניזם, להתיוונות, וכל זאת משום שהיו נקודות אור, שעליהן התבססה החכמה היוונית. היה חשש שמא תרבות יוון טובה משלנו, וא"כ מה מקום יש להפצת אור תורה בעולם.

כאן משמעותו המיוחדת של נס חנוכה. ההדגשה כי יש פך שמן החתום בחותם כהן-גדול, נקודה פנימית טהורה מהשפעה חיצונית-יוונית, מתוכה יש אפשרות להפיץ אור גדול, ולהאיר את מחשכי העולם הגויי, אף זה שהלניזם מצוי בו. נעשה נס, נשתנו מעשי בראשית, להוכיח כי דרכו של ישראל נחוצה, מוכרחת, ואף תצליח. חייבים להאיר לרבים עד שתכלה רגל מן השוק - עד שתכלה הרגילות והשיגרה מן העולם ויופץ אור קודש, אור ה', בעולם כולו. אותו אור מופץ מתוך הנקודה הפנימית, ואם נקודה זו מטופחת כראוי - ממילא מפיצה היא אור.

בשעת הסכנה מניחה על שולחנו - את החנוכיה. מסביר ר' צדוק הכהן מלובלין שבשעת סכנה, כשאין האור יכול להאיר בתוך החשיכה, או אז יש לעבוד בפנים הבית, לטפח ולהגדיל את האורה הפנימית, וכשתהיה ראויה, ממילא תקרין למרחקים ויכירו כולם "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
 

* חלק א פורסם בדף קשר 24. חלק ב' נמצא בעלון שבות שנה ה' גיליון י"ג. שני החלקים פורסמו יחד בדף קשר 157 וב"עלון שבות בוגרים" גיליון ו'.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)