המלחמה בטרור חייבת להיות טוטאלית

א

הטבח במערת המכפלה היה ירי ללא אבחנה בחסרי נשק. הוא היה בלתי מובן ובלתי נסלח, לא מבחינה מוסרית, לא מבחינה יהודית ולא מבחינה אנושית. הוא היה מעשה טרור.

התורה מבחינה בצורה ברורה בין מלחמה של כל אויב לבין מלחמת עמלק. חטאו של עמלק, בימי משה, היה: "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע". וכך גם בימי שאול ודוד כשפשטו עמלק על צקלג חסרת המגן, עיר שהיו בה רק נשים וילדים ושרפו אותה באש.

הטבח במערת המכפלה היה מעשה מסוג מעשיו של אש"ף. אמנם אש"ף עשה זאת במודע גם נגד נשים וילדים, ואילו הטרור היהודי - עדיין לא. אך הבדל זה אינו שם אותו בקטגוריה עקרונית שונה.

ב

במשך כל השנים לחמה ישראל בטרור עד חורמה. ידענו פשרות כואבות במלחמת השחרור, במבצע קדש ועם תום מלחמת יום הכיפורים. אך לא התפשרנו עם הטרור. נלחמנו עד חורמה ברוצחי ילדים. לא התפשרנו עימם כחוט השערה לא במטוס סבינה, לא בבית הספר במעלות ולא באנטבה. בעיסקת ג'יבריל התפשרנו עימו לראשונה, אך שם אולי היינו כאנוסים. עתה אנו עושים זאת מרצון, עם לחיצת יד, עם שבחים ועם חיוכים. במשך קרוב לשנתיים נותנות ממשלת ישראל והתקשורת הישראלית לגיטימציה לטרור, ומכריזות למעשה השכם והערב שמלחמה מתוך מארב בחסרי מגן היא מלחמה לגיטימית בדרך להשגת יעדים 'צודקים'.

בדבריהן על היושב ראש ערפאת (ובקרוב כנראה, על הנשיא אבו עמאר) ולא על הרוצח ערפאת, קבעו הממשלה והתקשורת לא רק נורמה פוליטית אלא גם נורמה מוסרית. האחראי לטבח הילדים במעלות רואיין בתקשורת הישראלית וניתנה לו הזכות להסביר את מעשהו מבחינה אידיאולוגית. הוא עתיד להיות מפקד משטרה בכיר עם נשק ישראלי בעזה, ובידיו תינתן הזכות לקבוע מי יחיה ומי ימות.

לאחר יצירת נורמה מוסרית מעין זו במשך זמן כה רב, ובחיפויים, בשתיקה ובהסכמה של רבים מאנשי המוסר שבדור, מסופרים ומחזאים ועד לראשי ישיבות. משבא אותו טרור עצמו במערת המכפלה וטפח על פניה של הממשלה עומדים כל צדיקי השלטון ושואלים היכן טעינו?

הטרור אינו יודע גבולות. מי שמקבל אותו כלגיטימי בבית הדסה (עיין ערך חיים בר-לב) יקבל אותו כעבור זמן במכללה האיסלמית. מי שנזקק לשרותי אש"ף כדי "לחסל את החמאס ללא צורך בבג"ץ" (עיין ערך רבין), סופו שיקבל אדם שאינו חבר אש"ף, שהתנדב לחסל מאמינים מוסלמים (מן הסוג שמייצג החמאס). מי שמשחרר מן הכלא רוצחי ילדים ומוכן למחרת להיכנס עימם למשא ומתן איך להרגיע את השטח - יקבל רוצחים גם מכיוון אחר, שאולי ינסו מחר לנצל מו"מ קואליציוני כדי להשתחרר.

ובימים אלו, שבהם משחררים מאות שופכי דם לאחר חודשי מאסר ספורים קורא מנכ"ל משרד החינוך להדגיש בפני התלמידים ערכם של חיי אדם.

ג

ערכם של חיי אדם נשחק אצלינו לבלי הכר. הוא נשחק בהרצליה, כשנהג מונית נרצח עבור חופן שקלים עלוב. הוא נשחק בפאבים בתל-אביב בעת שליפת הסכינים היומית. הוא נשחק על הכבישים בנהיגה מזלזלת ואגרסיבית ובעלייה תלולה במספר נפגעי התאונות. ועתה הוא נשחק גם בקריית ארבע.

אך השחיקה הגדולה היתה בלחיצת היד בוושינגטון ובמה שנתלווה לה. מי שזלזל בחיי ערבים נפגעי טרור ערבי - אלף הרוגים בשש שנים, ועשרים בחודש האחרון בלבד, ייאלץ לעשות גם את חשבון נפשו במערת המכפלה ולא רק את חשבון נפשו של הזולת.

חבריי ואני שבתנו רעב לפני כשלושה חודשים, וזעקנו שלא להבחין בין דם יהודי לדם ערבי. לא בנרצח וגם לא ברוצח. רוב חברי הכנסת קיבלו זאת. הממשלה המשיכה לעשות הבחנה בין ערבי רוצח, שהוא בגדר לוחם, ליהודי רוצח, שהוא בבחינת פושע. רוצחי ערבים יישבו תקופת מאסר סמלית של שבועות או חודשים וישתחררו כשוטרים עם רובים ומקלעים, נגמשים ומסוקים. הממשלה מהמרת בגדול על חיי אדם ומידי יום נוספות משפחות יהודיות וערביות ל"קרבנות השלום". מי שלחץ את ידו המגואלת של ערפאת ולא רחץ אותה אחר כך, דבק בידו צבע. וביד זו הוא הלם השבוע על דוכן הנואמים בכנסת בטענות על מוסר ויהדות. והצבע הוא אדום!

ד

אני משער, והלואי ואתבדה, שוועדת החקירה שנתמנתה השבוע, מן הסתם לא תחקור בשאלה איך קיבל הטרור לגיטימציה אצל אלו שסבלו ממנו יותר מאחרים. אני חושש שמן הסתם גם לא תחקור את טענותיהם של יהודי חברון וקריית ארבע, שבמשך הלילה שקדם לטבח נשמעו כל הזמן קריאות מקפיאות דם מן המערה: "איטבח אל יאהוד", שבמסגד שבה היה מצבור מחריד של גרזנים, ושכרוזים שהופצו בחברון דיברו על צורך לאגור מזון לקראת העוצר אחרי הטבח שייערך ביהודים בעת הרמאדן. ספק רב אם תחקור את אשמת הרס הדו-קיום על ידי הקביעה למעשה, שכל רוצח יהודי אחת דתו לחצי שנת מאסר. ועדת החקירה תותיר מן הסתם את הדרג המדיני שוחר השלום נקי מכל אשמה. יש לשער שאת האחריות היא תטיל שוב על כתפיהם השחוחות של תושבי קריית ארבע העומדת במצור והנאבקת בקושי על כל פיסת חיים - על אלו הסובלים מן הטרור שיצרה הממשלה יותר מכל אדם אחר.