פורים | תענית אסתר וקריאת המגילה

בשונה משאר הצומות ה'קלים' שהגמרא דנה בהם ומונה אותם (תענית כט ע"א), תענית אסתר איננה מוזכרת באף מקום במשנה או בגמרא. למעשה, ההתייחסות המוקדמת ביותר לתענית אסתר מופיעה בספרו של רב האי גאון, מתקופת הגאונים – 'שאילתות דרב האי' (פרשת ויקהל סז). למרות זאת, הראשונים דנים בצום זה, הוא נפסק להלכה בשולחן ערוך (תרסו) והתקבל בקרב כל קהילות ישראל.

 

מה מקורו ואופיו של צום זה? מהו הקשר של צום זה לפורים? בעל שיבולי הלקט מצטט את רש"י, לפיו תענית אסתר מנציחה את צום שלושת הימים שצמו היהודים בשושן בהוראת אסתר, לפני שפנתה לאחשוורוש על מנת להזמינו למשתה. המגילה מתארת כיצד פנתה אסתר למרדכי:

 

רש"י מתאר את צום זה כ'מנהג בעלמא' ומבקר את מי שמתייחס אליו בחומרה מיותרת (שיבולי הלקט קצד). לעומת זאת, רבנו תם מצטט את הרא"ש ולטענתו תענית אסתר היא מצווה מדרבנן כפי שמובא בגמרא (מגילה ב ע"א). לשיטתו, תענית זו מציינת את היום (י"ג באדר) בו התכנסו היהודים להילחם באלה אשר ביקשו להשמידם.

 

הרא"ש כותב:

הראב"ד מציע הסבר שלישי:

 

לדברי הראב"ד, תענית אסתר נקבעה למעשה כחלק ממצוות פורים המקורית – חלק מחגיגת פורים כוללת שחזור צום שקדם למלחמה, במהלכה חווה העם היהודי גאולה ניסית. נעיר כי על אף שהרמב"ם גם הוא מזהה את פסוק זה כמקור לתענית אסתר, הוא מתייחס אליו בפשטות כ'מנהג' (הלכות תעניות ה, ה).

 

עד כה, הצגנו שלושה מקורות אפשריים לצום זה, שלמעשה משקפים שלוש רמות שונות של חובת הצום. נראה כי ככל שמקור החיוב לצום זה יהיה קל יותר, כך יהיה ניתן להתיר באופן פשוט יותר אכילה במהלך הצום במצבים מסוימים. אכן, השולחן ערוך פוסק:

 

בנוסף, ישנה שאלה שנייה בנוגע לאופיו ומהותו של צום זה. שאר הצומות מבטאים את הצער על חורבן בית המקדש – אך האם תענית אסתר לוקחת חלק בצער זה? כפי שראינו, הראב"ד שהובא לעיל מתאר את הצום במונחים כמעט חגיגיים.

 

הרב סולובייצ'יק מציין מספר השלכות מעשיות לשאלה זו (הררי קדם עמ' 188). לדוגמא, האם פסק הרמב"ם לפיו יש להימנע מ'עידונים' (בידור או תענוגים פיזיים) בימי צום (הלכות תעניות א, יד) חל גם על תענית אסתר? אם אנו מציבים את תענית אסתר בקטגוריה נפרדת מן הצומות האחרים ומחשיבים את צום זה כמאורע חגיגי ולא כיום של אבלות, סביר להניח כי ניתן יהיה להתיר פעולות כאלו.

 

אכן, הפסקי תשובות קובע כי בתענית אסתר ניתן להאזין למוזיקה ולהכין בגדים חדשים, פעולות אשר אסורות בימי צום אחרים (פסקי תשובות תרפו, ב).

 

בנוסף לכך, לפי הרב סולובייצ'יק, דברי הרמב"ם כי ימי הצומות יתבטלו בימות המשיח (הלכות תעניות ה, ט) אינם נוגעים לתענית אסתר שמהווה חלק בלתי נפרד מחגיגות הפורים (ראו רמב"ם הלכות מגילה ב, יח).

 

בהמשך לשאלות אלו, ניתן לשאול האם תענית אסתר היא מנהג או חובה עצמאיים או שמא היא חלק מהותי ממצוות חג הפורים. הרמב"ם (הלכות מגילה ה, ה) והשולחן ערוך (תרפו, ב) פוסקים כי במידה ופורים חל ביום ראשון, מצב בו לא ניתן לצום ביום הקודם לפורים (שהינו שבת), יש לצום ביום חמישי לפניו.

 

אמנם, הכלבו פוסק כי צריך לצום ביום שישי, מנהג שאנו נמנעים ממנו בדרך כלל, כך שהצום יהיה קרוב לפורים ככל הניתן (כלבו מה. ראו שיבולי הלקט פורים קצד, שמבקר את מנהג זה בחריפות). נראה כי לשיטתו תענית אסתר מהווה חלק בלתי נפרד מחג הפורים ולכן יש לקיימה כמה שיותר קרוב לחג, אפילו 'במחיר' של צום ביום שישי.

 

לאור מה שראינו עד כה, עלינו לשאול שאלה עמוקה יותר בנוגע לאופייה של תענית אסתר: באיזה אופן, אם בכלל, הצום תורם לחגיגות הפורים? אכן, חלק מהמקורות שהבאנו לעיל מציינים כי למרות שהצום נועד להנצחת מאורעות פורים ההיסטורי, הוא איננו קשור לחגיגות הפורים. יתר על כן, לפי חלק מהשיטות, תענית אסתר אף לא מנציחה במדויק את האירועים המתוארים במגילת אסתר. בנוסף, תענית אסתר לא תואמת להלכות שאר הצומות כפי שראינו לעיל.

 

נראה כי פערים אלה מצביעים על כך שתענית אסתר איננה מנציחה אירוע טרגי או אף אירוע כלשהו כלל. במקום זאת נראה כי תענית אסתר הינה למעשה יום נוסף, אך שונה, של חג הפורים.

 

הרב סולובייצ'יק מציע כי חג הפורים ותענית אסתר מנציחים שני נושאים אחרים של פורים, נושאים שקיימים כבר במגילה עצמה (שיעורי הרב עמ' 175 – 180).

 

בהקשר זה הוא מציין את דיון הגמרא בנוגע לדרישה לקרוא את המגילה פעמיים – בלילה ובמהלך היום (מגילה ג ע"ב). הגמרא מביאה שני מקורות מן התורה להלכה זו. בשני הפסוקים האדם מצווה לחזור בשנית על קריאתו לקב"ה. המקור הראשון, "אלוקי, אקרא יומם ולא תענה, ולילה ולא דומיה לי" (תהלים כב, ג), משווה את קריאת המגילה לקריאה נואשת לעזרה. המקור השני, "למען יזמרך כבוד ולא ידם ה' אלקי לעולם אודך" (תהלים ל, יג), משווה את קריאת מגילה לשיר שבח לקב"ה.

 

הרב סולובייצ'יק טוען כי שני נושאים אלו מייצגים במדויק את אופיו של חג הפורים. במהלך רוב סיפור המגילה עם ישראל היה מאוים ונרדף; הגאולה מתרחשת רק לקראת סוף המגילה. כלומר, סיפור פורים והחגיגות שבאות לאחריו כוללים שני חלקים: הכרה במשבר והודאה על הגאולה.

 

אם כך, תענית אסתר ופורים משקפים שני היבטים שונים של חג פורים, כשכל אחד מהם איננו שלם ללא השני. בלתי אפשרי להעריך את פורים בצורה אמיתית בלי להתענות בתענית אסתר, והתענית לבדה בוודאי איננה יכולה לייצג לבדה את המבט השלם על סיפור מאורעות פורים.

 

מעניין לראות את דברי שיבולי הלקט (קצד), אשר מצטט את רב עמרם גאון, שטוען כי התנאים והאמוראים נהגו להגיד תחנונים ותפילות חגיגיות ביום הפורים עצמו! מנהג זה מנסה לשלב את שני הנושאים שהצגנו לעיל ביום פורים. מורכבות זו כמובן לא מציגה את המרכיבים של סיפור פורים בלבד, אלא אף משקפת באופן מדויק את קיומו הרעוע של העם היהודי מאז חורבן המקדש, הזמן אשר בו התרחשו מאורעות פורים.

 

הגמרא דנה בשאלה האם ניתן לקרוא את המגילה בפרטיות ללא מניין:

 

ישנם ראשונים אשר פוסקים בהתאם לדעת רב אסי ולטענתם אדם שקורא את המגילה לבד לא צריך אפילו להגיד את הברכות טרם קריאת המגילה[2]. אמנם, רוב הראשונים מאמצים את עמדתו המקלה של רב וזו אף העמדה שנפסקה בשולחן ערוך (תרצ, יז).

 

שאלה נוספת עולה בנוגע להיקף הדיון בין רב ורב אסי. האם רב ורב אסי מסכימים שניהם על כך כי בדיעבד אדם אשר קורא את המגילה לבד יוצא ידי חובה והמחלוקת היא רק בנוגע לשאלה האם צריך לכתחילה לקרוא את המגילה במניין? או שמא הם לא מסכימים אף בנוגע למקרה של בדיעבד, בו לפי רב אסי, אדם הקורא את המגילה ללא מניין לא יוצא ידי חובתו כלל?

 

הבית יוסף (תרצ) מצטט את רש"י (מגילה ה ע"א ד"ה רב אסי) והרא"ש (מגילה א, ו) אשר מסבירים כי רב אסי אמר את דעתו רק בנוגע למצב של לכתחילה. לפיכך, לדעתו של רב אין אפילו העדפה לקרוא את המגילה במניין. כך סובר גם בעל המאור (מגילה ג ע"א). אמנם בה"ג חולק ומסביר כי רב אסי למעשה 'פוסל' קריאת מגילה שנעשתה ביחידות ואילו רב טוען כי רצוי לקרוא במניין. יש המייחסים את הבנה זו לרי"ף (מגילה ג ע"א) וכן לרמב"ם (הלכות מגילה ב, ח).

 

ככל הנראה רב אסי סובר כי חייבים ליצור באופן אקטיבי סביבה מתאימה לפרסום הנס על ידי קריאת המגילה במניין, לפחות לכתחילה (רש"י, רא"ש, בעל המאור) ואולי אף בדיעבד (בה"ג, וייתכן שגם הרי"ף והרמב"ם). אולם רב טוען כי קריאה ביום המתאים, יחד עם שאר הציבור, בעלת פרסום נס מספיק גדול, המצדיקה קריאת מגילה ביחידות – אולי אף לכתחילה.

 

מעניין לראות את דברי האורחות חיים (הלכות מגילה כד) שמצטט את הראב"ד. לשיטתו, למרות שעדיף כי אדם יקרא את המגילה בנוכחות של מניין, מותר לו לקרוא אותה ביחידות במידה ואחרים כבר שמעו את הקריאה – פרסום הנס כבר נעשה באופן פומבי באמצעות הקריאה הציבורית. במילים אחרות, אמנם יום פורים עצמו לא מפרסם את הנס בצורה מספקת, המצדיקה קריאת מגילה ביחידות לכתחילה, אך מהרגע בו קראו את המגילה בעיר באופן פומבי, פרסום הנס המבוקש הושג ומרגע זה אדם רשאי לקרוא את המגילה לבדו.

 

עד כמה יש להתאמץ על מנת להגיע לפרסום הנס המקסימלי? ערוך השולחן כותב כי יש לעשות מאמץ לשמוע את קריאת המגילה במניין וככל שהקהילה גדולה יותר כך הידור המצווה גדל, שכן 'ברוב עם הדרת מלך'. יחד עם זאת, הוא מציין כי אם בלתי אפשרי לשמוע את המגילה כראוי בבית הכנסת בגלל הרעש, ייתכן ויהיה עדיף לאסוף עשרה אנשים ולקרוא את המגילה בבית (ערוך השולחן תרצ, כה). נחזור לנקודה זו כאשר נדון במנהג להרעיש כאשר שומעים את שמו של המן.

 

 

הגמרא מלמדת כי אדם צריך לקרוא את המגילה הן בלילה והן במהלך היום:

 

נרצה לשאול מהו טיבן של שתי הקריאות הללו ומה היחס ביניהן. האם שתי קריאות אלו זהות במהותן והגמרא מלמדת כי עלינו לקיים את אותה המצווה פעמיים? כאשר הגמרא מציגה את הלכה זו, היא משתמשת במונח 'ולשנותה' – מלשון חזרה בשנית – ייתכן כי דבר זה מעיד על כך כי שתי הקריאות אכן זהות. לחילופין, ייתכן שמדובר בשתי מצוות שונות כאשר לכל אחת קיים מקור ואופי ייחודיי משלה.

 

רמז לתשובה לשאלה זו ניתן למצוא במחלוקת הראשונים בנוגע לשאלה האם ברכת שהחיינו צריכה להיאמר לפני קריאת המגילה שנעשית ביום. רבינו תם (מובא ברא"ש, מגילה א, ו) והר"י (תוספות מגילה ד ע"א ד"ה חייב) פוסקים כי ברכת שהחיינו צריכה להיאמר גם במהלך קריאת היום. לעומתם, הרמב"ם (הלכות מגילה א, ג) והרשב"ם (מובא במרדכי, מגילה תשפא) חולקים ופוסקים כי צריך להגיד את ברכת שהחיינו רק לפני קריאת המגילה של הלילה.

 

נראה כי לשיטת הרמב"ם והרשב"ם הקריאה השנייה חוזרת על המצווה הראשונה ולכן אין צורך בברכת שהחיינו נוספת. מצד שני, רבינו תם והר"י סוברים ככל הנראה כי הקריאה השנייה ראויה לברכה משלה משום שהיא מעבר ל'ביצוע חוזר' של הקריאה הראשונה.

 

על פי שיטתם של רבינו תם והר"י, כיצד שונה קריאת המגילה של היום מקריאת המגילה של הלילה? יש המציעים כי קריאת היום מכילה ממד נוסף שחסר בקריאת הלילה. כך לדוגמא כותבים התוספות:

 

לשיטת התוספות, ההתמקדות הרבה בפרסום הנס מוסיפה ממד מיוחד לקריאה שנעשית ביום ולכן היא למעשה הקריאה העיקרית. הרא"ש מוסיף כי "עיקר פרסומי ניסא הוא ביום, בזמן משתה ושמחה, ומתנות לאביונים ומשלוח מנות". כיוון שהמצוות האחרות של פורים מתבצעות במהלך היום, פרסום הנס בא לידי ביטוי בצורה משמעותית יותר במהלכו ומאפיין באופן ייחודי את קריאת המגילה של יום זה.

 

אחרים מציינים כי לקריאות הלילה והיום ישנן מקורות שונים. לדוגמא, לפי הנודע ביהודה, בעוד שקריאת היום תוקנה על ידי הנביאים ולכן נחשבת כ'דברי קבלה', קריאת המגילה של הלילה תוקנה מאוחר יותר על ידי חכמים (נודע ביהודה מהדורה קמא אורח חיים מא).

 

יש פוסקים אשר מבחינים בצורה מובהקת יותר בין קריאות המגילה של היום והלילה – ביחס לרמות החיוב שלהן. לדוגמא, ר' צבי פסח פרנק טוען כי אפילו לפי אותן דעות אשר סוברות כי רמת החיוב של אישה בקריאת מגילה נמוכה מזו של גבר[3], ייתכן ויהיה הבדל בין קריאות הלילה והיום. בליל פורים קריאת המגילה מהווה מצווה מדרבנן בלבד – אף לגברים – ולכן ייתכן כי אישה תוכל להוציא גבר ידי חובת קריאת מגילה בלילה (מקראי קודש פורים כט).

 

רבי חנוך אייגש טוען בספרו מרחשת כי על ידי קריאת המגילה האדם מקיים שתי מצוות בו-זמנית – פרסומי ניסא והלל. ככל הנראה, מרכיב ההלל של המגילה חל רק ביום כיוון שזהו הזמן הרגיל של אמירת הלל. להבחנה זו ישנן השלכות על רמת חיוב נשים בקריאות המתאימות משום שנשים אינן מחויבות באמירת הלל.[4]

 

ייתכן ואפשר למצוא תשובה נוספת בנוגע לרמות החיוב השונות, בדברי הר"ן (מגילה א ע"א ד"ה אלא). הגמרא מביאה כי תושבי הכפרים הקטנים באים לערים המרכזיות בימי שני וחמישי, ימי השוק וכי הם רשאים לשמוע את המגילה באותה העיר אפילו כמה ימים לפני פורים (מגילה ב ע"א). לדברי הר"ן, תושבי הכפרים היו שומעים רק את קריאת היום אך לא את קריאת הערב.

 

נראה כי הקדימות שניתנה לקריאת היום נבעה מפרסום הנס המוגבר שיש בו, כפי שתואר על ידי התוספות והרא"ש, או בעקבות רמת החיוב הנמוכה של קריאת הלילה, כשיטת המרחשת והטורי אבן.

 

השולחן ערוך (תרצב, א) פוסק בהתאם לדעת הרמב"ם, לפיה האדם איננו צריך לברך שהחיינו לפני קריאת היום. אכן, זהו מנהגם של הספרדים, אולם האשכנזים הולכים בשיטתו של הרמ"א (שם) אשר פוסק בהתאם לדעת רבנו תם והר"י, שטוענים כי יש לחזור ולברך ברכת שהחיינו אף ביום.

 

המגן אברהם מצטט את השל"ה, שממליץ להזכיר לציבור לפני אמירת ברכות המגילה כי יש לחשוב על סעודת פורים ועל משלוח המנות בזמן שאומרים או שומעים את ברכת שהחיינו (מגן אברהם תרצב, א. הביאור הלכה דן בשאלה האם חג הפורים עצמו מחייב אמירת ברכת שהחיינו כמו בשאר החגים). הספרדים שאומרים את ברכת שהחיינו בלילה בלבד צריכים להזכיר זאת בלילה ואילו האשכנזים אשר חוזרים על ברכה זו לפני קריאת היום צריכים להזכיר זאת לפני אמירת ברכת שהחיינו בקריאת היום.

 

בנוגע לזמן המתאים של קריאת הערב, נראה כי עדיף להמתין עד צאת הכוכבים על מנת לקרוא את המגילה. עם זאת, הראב"ד כותב כי המנהג בנרבון הוא לקרוא את המגילה לפני צאת הכוכבים בי"ג באדר מתוך התחשבות באנשים שמתקשים לצום עד הלילה (רי"ף מגילה ג ע"א). מספר ראשונים אחרים מצטטים גם הם את דברי הראב"ד (ראו אורחות חיים מגילה כג; מאירי מגילה ב ע"ב).

 

תרומת הדשן פוסק כי מי שאיננו יכול להשלים את הצום יכול לקרוא את המגילה אפילו בזמן פלג המנחה (שעה ורבע זמניות לפני צאת הכוכבים). בדבריו אלו הוא מתבסס על דעתו של רבינו תם, לפיה בזמן המוקדם ביותר, קריאת שמע של ערבית יכולה להיאמר בפלג המנחה (תרומת הדשן קט). השולחן ערוך, כנראה בעקבות ראשונים אלו, פוסק כי מי שאינו מסוגל לשמוע את המגילה בלילה יכול לקרוא אותה עם ברכותיה כבר בתחילת זמן פלג המנחה (שולחן ערוך תרצב, ד). הפרי חדש (תרפז) חולק ועומד על כך כי מי שקרא את המגילה לפני צאת הכוכבים צריך לחזור על קריאתו לאחר צאת הכוכבים – בברכה!

 

יש לציין כי שאלה זו איננה תאורטית בלבד – בתקופות מסוימות היא הייתה די רלוונטית. בתשובה שנכתבה בחודש אדר תש"ז, הרב עובדיה יוסף מתאר את העוצר שהתקיים בזמן המנדט הבריטי משעות אחרי הצהריים ועד הבוקר, שמפריו עלולים היו להיהרג. באותה תקופה, הרב עובדיה נשאל האם אנשים שאינם יכולים לשמוע את המגילה לאחר צאת הכוכבים עקב העוצר הלילי רשאים לקרוא את המגילה יום קודם לכן. הוא מגיע למסקנה כי הנסיבות המיוחדות מצדיקות לפסוק לקולא ולפיכך מותר היה לקרוא את המגילה בי"ג באדר לפני צאת הכוכבים יחד עם ברכותיה (יביע אומר אורח חיים א, מג).

 

אסור לאכול בליל פורים או בבוקרו של יום הפורים לפני קיום מצוות המגילה (שולחן ערוך תרצב, ד). הלכה זו עשויה לגרום לקושי במקרה בו ליל פורים מתקיים מיד לאחר תענית אסתר. יתר על כן, נשים רבות אינן יכולות לשמוע את קריאת המגילה מיד עם צאת הכוכבים, והן יכולות לשמוע את הקריאה רק לאחר חזרת בעליהן מבית הכנסת –דבר שעלול להקשות עליהן.

 

המגן אברהם (תרצב, ז) כותב כי ההלכה ביסודה אוסרת רק אכילת כמות ניכרת ('כביצה') של לחם או עוגה לפני קריאת המגילה. אם כן, במידת הצורך יהיה ניתן להקל ולשתות מעט משקאות או לחילופין לאכול מזון שאינו לחם או עוגה בכמות שהיא פחות מ'כביצה'.

 

האחרונים כותבים כי במקרה ולאדם יש קושי גדול לצום וודאי שהוא רשאי לאכול ולשתות כמויות קטנות לפני קריאת המגילה – ישנה עדיפות לכך על פני קריאת המגילה לפני צאת הכוכבים. אם כמות קטנה לא מספיקה, אותו אדם יכול לאכול ארוחה מלאה ולבקש מאדם אחר להזכיר לו להשתתף בקריאת המגילה (משנה ברורה תרצב, טז).

 

בנוגע לקריאת המגילה השנייה של יום הפורים, רצוי לקרוא את המגילה רק לאחר הנץ החמה אך מי שקורא לאחר עלות השחר יצא ידי חובתו.

 

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי. תרגום: נתנאל חזן, תשפ"א. עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"א