הלכות בניית הסוכה

מבוא

בנוסף להלכות הרבות שקובעות את מידות הסוכה וכן את סוגי החומרים שמהם יש לבנות את הסכך ומחיצות הסוכה, הגמרא דנה גם כן באופן שבו יש לבנות את הסוכה. בפרק זה נדון בשאלה האם יש לבנות סוכה תוך כוונה מסוימת ('כוונה'), האם יש לבנות את מחיצות הסוכה לפני הסכך וכן נדון בהלכות המתייחסות לקדושת הסוכה.

 

סוכה ישנה

האם יש 'לכוון' בזמן בניית סוכה? הגמרא דנה בנושא זה בהקשרים רבים. למשל, הגמרא דנה במקרה של 'סוכה ישנה' – סוכה שלא נבנתה במיוחד עבור חג הסוכות הנוכחי. המשנה אומרת את הדברים הבאים:

סוכה ישנה – בית שמאי: פוסלין. ובית הלל – מכשירין. ואיזו היא סוכה ישנה? כל שעשאה קודם לחג שלשים יום, אבל אם עשאה לשם חג – אפילו מתחילת השנה – כשרה. (סוכה ט ע"א)

לפי המשנה, בית שמאי פוסקים מפורשות שסוכה חייבת להיבנות תוך כוונה לבנות אותה עבור החג הנוכחי. אם סוכה נבנתה בתוך שלושים יום לפני החג יהיה ניתן להניח שהיא נבנתה עם הכוונה הנכונה. אמנם, אם סוכה נבנתה קודם שלושים יום לפני החג היא תהיה כשרה רק היא נבנתה 'לשם החג'. הגמרא מסבירה כי הלכה זו נלמדת מן הפסוק: "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים" (דברים טז, יג) – פסוק המרמז לכך שיש לבנות את הסוכה לשם החג הנוכחי.

למרות שמדברי המשנה הללו עולה בבירור כי בית הלל דוחים לחלוטין את העמדה שלפיה הכוונה מתייחסת לבניית הסוכה, הירושלמי מכריע כי חייבים 'לחדש בו דבר' – לחדש את אחד מחלקי הסוכה. כמו כן, הירושלמי מביא שתי דעות בעניין היקפו החידוש ההכרחי:

תני צריך לחדש בה דבר: חברייא אמרו טפח ר' יוסה אומר כל שהוא. מ"ד כל שהיא ובלבד על פני כולה. (ירושלמי סוכה א, ב).

הראשונים דנים בשאלה האם הירושלמי חולק על הבבלי. יש ראשונים שאינם מצטטים כלל את הירושלמי, דבר שיכול לרמז לכך כי הם סוברים שאכן הירושלמי חולק על הבבלי. הם פוסקים בהתאם לדברי הבבלי שלפיו בית הלל מכשירים סוכה ישנה.[1] אמנם, הרבה ראשונים אכן מביאים את דברי הירושלמי אך מתלבטים האם הירושלמי מחייב לחדש חלק כלשהו בסוכה או שמא מדובר ב'מצווה מן המובחר' בלבד. למשל, רב יהודאי גאון טוען כי לפי הירושלמי, בית הלל דורשים כי לפחות חלק מהסוכה יהיה מחודש; אם לא יהיה חלק שכזה הסוכה תהיה פסולה (שיבולי הלקט סדר חג הסוכות שלז; ראה עוד ברא"ש סוכה פרק א סי' יג וטור סי' תרלו). אמנם, הרבה ראשונים חולקים וסוברים שיש להבין את דברי הירושלמי כמצווה מן המובחר בלבד.[2]

הבית יוסף מסביר כי לפי כל הראשונים, יש לחדש חלק מסוכה שנבנתה קודם שלושים יום לפני חג הסוכות, ואם אדם לא עושה זאת הוא מטיל בספק את כשרות הסוכה.[3] כך הוא גם כותב בשולחן ערוך (תרלו, א). אמנם, המגן אברהם (שם), הט"ז (שם ג) ואחרונים נוספים[4] פוסקים כפי הר"ן ועוד ראשונים וסוברים כי 'חידוש' הוא בגדר מצווה מן המובחר.[5]

לאיזה סוג של חידוש מתייחס הירושלמי? כפי שציינו קודם לכן הירושלמי מביא שתי דעות – החידוש חייב להיות בגודל של טפח או לחילופין אפילו חידוש בגודל כלשהו מכשיר את כל הסוכה כולה. הטור (תרלו) והשולחן ערוך (שם א) סוברים כי שתי דעות אלו אינן חולקות אחת על השנייה אלא מתייחסות לתרחישים שונים. אם אדם מחדש צד אחד בלבד של הסוכה הוא צריך לחדש בגודל מינימלי של טפח על טפח. אמנם, אם אדם מחדש לכל אורכה או רוחבה של הסוכה אז גם חידוש קטן (פחות מטפח על טפח) יספיק.

איזה סוג של חידוש יש לעשות לפי דעת הירושלמי? הראשונים חולקים בשאלה אם צריכים לחדש משהו בגוף הסוכה או בריהוט שנמצא בתוך הסוכה. רוב הראשונים מסבירים כי צריך לשנות את הסוכה עצמה.[6] ראשונים אחרים מצטטים את הבה"ג שטוען כי מספיק להכניס כיסאות ושולחנות לסוכה כדי לעשות 'חידוש' בסוכה.[7]

השולחן ערוך פוסק כי במקרה של סוכה ישנה יש לחדש חלק מהסוכה עצמה (בגופה) באמצעות הוספת שטח מרובע בגודל של טפח על טפח לאחד מצדדי הסוכה, או באמצעות הוספת חידוש בגודל 'כלשהו' שנפרש לאורך כל הסוכה. אמנם, אם סוכה נבנתה בתוך השנה של החג הנוכחי אך מתוך כוונה לבניית סוכת מצווה – לא יהיה צריך לעשות בה חידוש (שולחן ערוך תרלו, א).

היכן צריך לעשות את החידוש בסוכה? המשנה ברורה כותב כדעת הפרי מגדים (משבצות זהב תרלו ס"ק ש) כי יש לעשות את החידוש בסכך הסוכה. בשער הציון הוא מוסיף שניתן להוסיף אפילו באחת מהמחיצות החיוניות שלה (משנה ברורה שם ה; ראו שער הציון ד).

סוכות גנב"ך ורקב"ש: סוכות שנבנו כהגנה מהשמש

למרות שהוכחנו כי אין צורך לבנות סוכה עם כוונה ספציפית לבנות סוכת מצווה, ממקור אחר עולה שיש חובה לבנות את הסוכה כדי שהיא תספק צל ליושבים בה. הגמרא מלמדת כי:

תנו רבנן: סוכת רקב"ש; סוכת רועים, סוכת קייצים, סוכת בורגנין, סוכת שומרי פירות, סוכה מכל מקום - כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה. מאי כהלכתה? - אמר רב חסדא: והוא שעשאה לצל. סוכה מכל מקום לאתויי מאי? לאתויי סוכת גנב"ך. - האי תנא דגנב"ך - אלימא ליה גנב"ך משום דקביעי, וקא תנא מכל מקום - לאתויי רקב"ש, דלא קביעי. והאי תנא דרקב"ש אלימא ליה רקב"ש, דבני חיובא נינהו, ותנא מכל מקום לאתויי גנב"ך - דלאו בני חיובא נינהו. (סוכה ח ע"ב)

הגמרא קובעת כי סוכות שנבנו על גוי, אישה או שומרוני וכן סוכות שהוקמו עבור בהמות יהיו כשרות כל עוד הן נבנו כדי לספק צל. באופן דומה, המבנים הזמניים האחרים שנבנו עבור רועי צאן, שומרי שדות, שומרי ערים ושומרי פרדסים יהיו כשרים אף הם כל עוד הם נבנו על מנת לספק צל.

הראשונים מציעים הסברים שונים לדברי הגמרא האלו. למשל, רש"י מסביר כי חייבים לבנות את הסוכה תוך כוונה שתספק צל ולא על מנת לייצר מרחב פרטי (רש"י סוכה ח ע"ב ד"ה אמר). רבינו תם מסביר כי הגמרא מכשירה סוכה שנבנתה על מנת לספק צל אך פוסלת סוכה שנבנתה כמקום מחסה מפני הגשמים (מובא ברא"ש סוכה א, יב). הר"ן טוען כי אם הסוכה נבנתה כדי לשמש כמקום מגורים של ממש (דירה) או על מנת לשמש כמחסן (אוצר) היא תהיה פסולה.[8] השולחן ערוך סובר כי יש לבנות את הסוכה כדי לייצר צל והוא לא מביא את דעת הר"ן (שולחן ערוך תרלה). לעומת זאת, ערוך השולחן כותב כי סוכה שנבנתה על מנת לייצר מרחב פרטי או לשם אחסון איננה כשרה (ערוך השולחן שם ב).

למרות שסוכה שנבנתה על ידי גוי תהיה כשרה יש להקפיד על כך כי היא נבנית כראוי ומתוך כוונה נכונה כפי שנראה לקמן. מספר אחרונים מציעים למי שבונה את הסוכה להגיד באופן מפורש את כוונתו – 'לשם סוכה'\'לשם צל' – תוך כדי שהוא מניח את הסכך על גביה.

 

תעשה ולא מן העשוי

למרות שבדרך כלל בונים את מחיצות הסוכה ולאחר מכן מניחים עליהן את הסכך, לפעמים אדם ירצה לבנות את הסוכה בצורה שונה. למשל, המשנה דנה במקרה שבו מתכוונים ליצור מחיצות וסכך על ידי יצירת חלל בערימת שחת: "החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה" (סוכה טו ע"א). הגמרא מסבירה כי דין זה מבוסס על דברי הפסוק: " חג הסכת תעשה לך שבעת ימים" – ולא מן העשוי. כלומר, כיוון שהתורה אומרת כי חייבים 'לעשות' את הסוכה אנו למדים כי יש לעשותה באופן אקטיבי ולא באופן כזה שהיא נוצרת מאליה.

אמנם, הראשונים חלוקים בנוגע להקפה הלכה זו והגדרתה. הרמב"ם כותב:

סוכה שנעשית כהלכתה – מכל מקום כשרה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה. והוא שתהיה עשויה לצל כגון סוכת עכו"ם וסוכת בהמה וכל כיוצא בהן. אבל סוכה שנעשית מאיליה פסולה לפי שלא נעשית לצל. וכן החוטט בגדיש ועשהו סוכה – אינה סוכה שהרי לא עימר גדיש זה לצל. לפיכך אם עשה בתחילה חלל טפח במשך שבעה [טפחים] לשם סוכה וחטט בה אחרי כן והשלימה לעשרה [טפחים]– כשרה שהרי נעשה סכך שלה לצל. (הלכות סוכה ה, ט)

הרמב"ם מקשר את ההלכה של 'תעשה ולא מן העשוי' לדיון הקודם שלנו בנוגע לכוונה הנדרשת במהלך בניית סוכה. הוא כותב כי מכיוון שסוכה צריכה להיבנות מתוך כוונה ליצור צל יש להניח את הסכך מתוך כוונה זו, או לחילופין לחפור בערמת החציר יותר לעומק אם היא כבר משמשת כ'אוהל' – דהיינו אם יש בה כבר חלל בגודל של טפח שנמצא בין חלקה העליון לחלקה התחתון של ערמת החציר.

בהנחה ש'תעשה ולא מן העשוי' מלמד כי הסכך צריך להיות מונח מתוך כוונה שיספק צל, ההגהות מיימוניות מוסיף ואומר שקודם כל צריך לבנות את המחיצות ורק לאחר מכן להניח את הסכך (הגהות מיימוניות הלכות סוכה ה, ל). הרמ"א פוסק בהתאם (רמ"א תרלה). אמנם, הב"ח חולק וכותב את הדברים הבאים:

"ותימה גדולה מה ענין זה לחוטט בגדיש דלא נתן שם הגדיש לשם סוכה אלא לשם אוצר, אבל כאן הרי עשה הסכך לשם סוכה לצל. ואי משום כיון דליכא דפנות אין עליו שם אהל, הא ודאי לא בעינן אלא שיהא הסכך עשוי לצל. (ב"ח תרלה)

הב"ח טוען כי גם אם עיקרון 'תעשה ולא מן העשוי' מלמד אותנו שהסכך צריך להיות מונח מתוך כוונה לספק צל, במקרה שבו הסכך הונח לפני שהעמידו את המחיצות הסוכה עדיין תוגדר כ'אוהל' והסכך והסוכה יהיו כשרים בדיעבד. בעוד שהב"ח, המגן אברהם (שם ד) וערוך השולחן (שם ה) מכשירים סוכה שכזו בדיעבד, הלבוש והט"ז פוסלים סוכה שכזו (ט"ז שם ד).

לסיכום: יש ראשונים שמבינים כי עיקרון 'תעשה ולא מן העשוי' מלמד כי יש להניח את הסכך מתוך כוונה לספק צל ליושבי הסוכה, והאחרונים חולקים בנוגע למצב שבו אדם הניח את הסכך לפני שהוא העמיד את מחיצות הסוכה מתוך כוונה לספק צל ליושביה. אמנם, ראשונים אחרים מבינים את הלכה זו באופן שונה. הם טוענים כי עיקרון 'תעשה ולא מן העשוי' מתייחס לסכך עצמו; יש להניח את הסכך באופן כזה שכבר ברגע הנחתו על גבי הסוכה הוא יהיה כשר לשימוש. אם הסכך הוא חלק מערמת שחת גדולה יותר והוא מובחן מהקירות על ידי חלל בערמת השחת, או אם הסכך מונח על הקירות כשהוא עדיין מחובר לאדמה ורק לאחר מכן חותכים אותו (סוכה יא ע"א), יתקיים כאן עיקרון 'תעשה ולא מן העשוי'.

האם יש להניח את הסכך לאחר העמדת המחיצות? הראשונים דנים בנוהג של הקמת סוכה מתחת לגג שהסירו את הלבנים שלו. מנהג נפוץ זה העלה בעבר שאלות רבות שנוגעות לכשרות הסוכה וכן לאפשרות לפתוח ולסגור את הגג בשבת או יום טוב. הבית יוסף (תרכו) מביא דעות שונות בנוגע לנוהג זה. בראשית דבריו הוא מביא את עמדת המהר"ם שכותב את הדברים הבאים:

מצאתי כתוב [בשו"ת המהר"ם]: "סוכה תחת הגג – אומרים העולם שאסור לעשות קודם שיסירו הגג מעליה משום 'תעשה ולא מן העשוי'. והרב ר' אלחנן פירש: דווקא בסוכה ישנה שייך לומר 'תעשה ולא מן העשוי' אבל כהאי גוונא [אך במקרה שכזה] לא. וראיה מהא דאמרינן "סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה ימעט" – דהיינו כהאי גוונא; ולא אמרינן לסלק הסוכה והסכך קודם שיסיר הגג מעליה.

לפי הדעה הראשונה, כיוון שהסוכה נהייתה כשרה רק לאחר שהסירו את הגג שלה יש לראות במקרה זה הפרה של עיקרון 'תעשה ולא מן העשוי'. אמנם, הרב אלחנן חולק וכותב כי מקרה זה אינו מהווה הפרה של עיקרון תעשה ולא מן העשוי. הבית יוסף מצטט את האורחות חיים (הלכות סוכה כו) שמציע סיבה נוספת מדוע יש להקל במצב זה:

וזה לשון אורחות חיים: "נוכל לומר שאלו העושים סוכתם בתוך הבית ואין מסירין הרעפים עד אחר שסיכך הסוכה שאין צריכים לנענע הסיכוך אחר כך משום תעשה ולא מן העשוי לפי שהסרת הרעפים ופקפוק הדפין היא המעשה להכשיר הסיכוך הנעשה בפיסול". (בית יוסף תרכו)

למרות שהרב אלחנן והאורחות חיים פוסקים באופן זהה במקרה של הסוכה המתוארת, הם באופן עקרוני חלוקים בדעתם. הרב אלחנן טוען כי הנחת הסכך לפני הסרת הגג כלל לא מהווה בעיה, ואילו האורחות חיים מכיר בבעייתיות שבכך אך כיוון שהוא רואה את פינוי הלבנים שבגג כחלק מתהליך הנחת הסכך עיקרון 'תעשה ולא מן העשוי' לא מופר ולכן סוכה זו תהיה כשרה. ככל הנראה, ראשונים אלו חלוקים בנוגע למהות הדרישה של 'תעשה ולא מן העשוי' בהלכות סוכה. הרב אלחנן סובר כי עיקרון 'תעשה ולא מן העשוי' מתייחס לסדר של תהליך בניית הסוכה – יש להניח את הסכך כדי לספק צל רק לאחר שהועמדו המחיצות. עם זאת, מהרגע שבו נבנתה סוכה כשרה העשויה ממחיצות וסכך היא תהיה כשרה גם אם אדם לא יכול לשבת בה בגלל גורמים סביבתיים חיצוניים. אמנם, שאר הראשונים סבורים כי בכל פעם שסוכה נפסלת, גם בעקבות גורמים חיצוניים, יש לחזור מחדש על סדר בניית הסוכה שנגזר מעיקרון 'תעשה ולא מן העשוי'.

הרמ"א פוסק כי מותר לבנות סוכה תחת קורת גג ובלבד שבעל הסוכה יסיר לאחר מכן את הלבנים. כמו כן, יהיה מותר להקים סוכה מתחת לגגות ניידים (גגות כאלה שמראש עוצבו כך שיוכלו להיפתח ולהיסגר), לסגור את הגג שנמצא מעל סוכה זו כשיורד גשם ולפתוח אותו מחדש לאחר מכן (רמ"א תרכו, ב-ג). לכן, למרות שהרמ"א פוסק כי יש לבנות את מחיצות הסוכה לפני הנחת הסכך, כפי שראינו לעיל, במצב זה הוא מכשיר סוכה שנבנתה מתחת לגג קיים ואפילו מתחת לגג שנפתח ונסגר. כפי הנראה, עיקרון 'תעשה ולא מן העשוי' פוסל סוכה שהסכך שלה מונח באופן כזה שהוא לא משמש כסכך. אמנם, כאשר סוכה נבנית כראוי אך נשארת פסולה בגלל גורם חיצוני, היא תהיה כשרה.

האחרונים חולקים בנוגע למקרה של גג נייד (שניתן לפתוח\ לסגור אותו בשעת הצורך). כדי שסוכה שנמצאת מתחת לגג שכזה תהיה כשרה הם טוענים שהיא צריכה להיבנות בזמן שהגג פתוח וכן שמנגנון הפתיחה והסגירה של הגג לא יהיה דומה לפעולת הסרת לבנים (ראו משנה ברורה תרכו, יח).

 

קדושת הסוכה

בגמרא נאמר כי עצי הסוכה 'אסורים בהנאה':

אמר רב ששת משום רבי עקיבא: מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה - תלמוד לומר חג הסכות שבעת ימים לה'. ותניא, רבי יהודה בן בתירה אומר: כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה, שנאמר חג הסכות שבעת ימים לה', מה חג לה' - אף סוכה לה'. (סוכה ט ע"א)

בנוגע למשמעות של הלכה זו, ראשית כל יש לברר את ההשוואה שהגמרא עושה בין הסוכה לבין קורבן החג (קורבן חגיגה). רש"י מסביר שכשם שקורבן חגיגה יהיה אסור עד לאחר הקטרת האימורים (שריפת חלקי הקורבן שנועדו לכך על גבי המזבח), כך גם הסוכה תהיה אסורה עד לסיום החג (רש"י שם ד"ה על החגיגה). מדברי רש"י עולה כי ההשוואה לקורבן חגיגה לא מתייחסת לסוג האיסור אלא למשך הזמן שבו הוא חל.

לחילופין, הערוך לנר רומז כי לסוכה יש קדושת הגוף (קדושה עצמאית) בדומה לקורבן חגיגה. למעשה, הוא מסביר כי אם הגמרא לא הייתה עורכת את השוואה זו ניתן היה להשוות את הסוכה לקודשי בדק הבית, רכוש המקדש, שהם גם קדושים אך ניתנים לפדיון (ערוך לנר סוכה ט ע"א ד"ה שם).

גם הרשב"א כותב שיש קדושת הגוף על הסוכה במשך כל שבעת ימי החג. בנוסף לכך הוא מציע להבחין בין סוגים של סוכות שונות. למשל, למרות שסוכות גנב"ך וסוכות רקב"ש יהיו כשרות לשימוש, ייתכן שאין להן קדושת הגוף כיוון שהן לא נבנו מתוך כוונה לשמש כסוכה. ליתר דיוק, הן נחשבות לסוכות 'רגילות' (סוכות בעלמא).[9]

דיון זה ממשיך בדברי האחרונים והוביל למספר שאלות חשובות נוספות. למשל, איזה סוג של תועלת בדיוק אסור להפיק מהסוכה? הט"ז מסביר:

דודאי אין לך לומר שכל הדינים שישנם בחגיגה יהיו בסוכה, דאם כן נימא שיש גם בסוכה קדושת הגוף. אלא על כורחך דהכי קטני קרא :"חג הסוכות תעשה לך ז' ימים" דדווקא בזה יהיו שווים לעניין ז' ימים, שתהא קדושת הסוכה לזמן זה כמו חג ולא תיטול ממנו להנאתך שום דבר לבטל ממנה קדושה שלה – בזה דווקא שווים ולא לדבר אחר. (ט"ז תרלח)

הט"ז טוען כי אסור ליהנות מהסוכה באופן כזה שיבטל את קדושתה.

אחרונים אחרים חולקים על עמדת הט"ז. הם מצטטים את קביעתו של הטור כי אדם שנפטר מלשבת בסוכה ובכל זאת נמצא בה לא יקבל על כך שכר ואף ייחשב לשוטה (הדיוט).[10] האם יש איסור להנות מסוכה שלא לשם קיום מצוות הישיבה בה?

הרב רפאל יום טוב ליפמן הלפרין דן בשאלה זו בשו"ת עונג יום טוב ומסיים את דבריו באמירה כי 'לא ניתנה תורה למלאכי השרת' (ראו יומא סט) – התורה לא ניתנה למלאכים ולכן אין ציפייה שאדם יקום ויעזוב את הסוכה מיד כשמתחיל לרדת גשם. אמנם, באופן עקרוני אין ליהנות מהסוכה כשלא מקיימים מצווה על ידי הישיבה בה (עונג יום טוב מט).

יש שמעירים שכאשר יורד גשם ייתכן שהסוכה כלל לא תיחשב לסוכה (ביאור הגר"א תרלט, כב), כפי שתיארנו במקום אחר, ולכן שאלת ההנאה מהסוכה במקרה שכזה כלל לא תהיה רלוונטית. לפי הט"ז אי אפשר להשוות את הסוכה לשאר 'איסורי הנאה'; אפשר פשוט לא לבטל את קדושת הסוכה. המשנה ברורה סובר כפי הט"ז (משנה ברורה תרלח, ד).

הרמב"ם מחיל את איסור זה הן על הסכך והן על מחיצות הסוכה (הלכות סוכה ו, טו). התוספות מצטטים את רבינו תם שטוען כי מדאורייתא האיסור חל רק על השטח המינימלי שהסוכה זקוקה לו כדי שתהיה כשרה, אבל מדרבנן האיסור חל כל הסוכה (תוספות סוכה ט ע"א ד"ה מניין). הרא"ש כותב כי איסור זה חל רק על הסכך (רא"ש סוכה א, יג). השולחן ערוך פוסק בהתאם לדעת הרמב"ם (שולחן ערוך תרלח, א). הרמ"א כותב כי אפילו אם הסוכה נופלת יהיה אסור ליהנות ממנה (רמ"א שם).

הגמרא מלמדת כי בנוסף לסוכה עצמה יהיה אסור ליהנות גם מנויי הסוכה:

סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצוירין, ותלה בה אגוזין, שקדים, אפרסקין ורמונים, פרכילי ענבים ועטרות של שבולין, יינות, שמנים וסלתות – אסור להסתפק מהן. (סוכה י ע"א)

הגמרא דנה בהלכה זו במסגרת האיסור של 'ביזוי מצווה' – יחס מזלזל במצוות. כמו כן, על פי האמור בתוספתא הלכה זו היא מדרבנן (תוספות שם ד"ה סוכה). השולחן ערוך פוסק כי אין להפיק תועלת מנויי סוכה גם לאחר שהם נופלים (שולחן ערוך תרלח, ג). למרות שהגמרא דנה באפשרות של עשיית 'תנאי' כדי למנוע מהלכות ביזוי מצווה לחול על נויי הסוכה, הרמ"א מעיר שאין נוהגים היום לעשות את תנאי זה (רמ"א שם). למרות שאין להסיר את נויי הסוכה במהלך החג בצורה לא מכבדת, בהחלט יהיה אפשר להסיר את נויי הסוכה אם חוששים שהם ייגנבו או יהרסו בגשם.

 

פירוק הסוכה בחול המועד

המשנה מסוכה (סוכה מח ע"א) מלמדת שאין לפרק את הסוכה גם לפני יום טוב האחרון של חג. כך מובא ברמב"ם (הלכות סוכה ו, יא) ובשולחן ערוך (תרסו, א). מה הטעם לאיסור זה?

רש"י (שם ד"ה לא יתיר) מסביר שאסור לפרק את הסוכה לפני סוף החג שמא ירצה לאכול ולא תהיה לו סוכה לאכול בה. הר"ן (על הרי"ף סוכה כג ע"א) מוסיף ש"כיון דאמר רחמנא (ויקרא כג) בסוכות תשבו שבעת ימים צריך שתהא לו סוכה כל שבעה." המאירי (שם ד"ה סוכה שבעה) כותב שאסור לפרק את הסוכה "שזה בזוי מצוה ופריקת עול".

האחרונים דנים בשאלה מתי והאם יהיה מותר לפרק סוכה בחול המועד אם יש איזשהו צורך. הרב דניאל טירני, בספרו "עיקרי הד"ט" (סימן ב אות סח) דן בשאלה "אם מותר לאדם לסתור סוכתו באחד מימי חול המועד של חג לאיזה סיבה שתהיה ובשכבר יש לו לקיים מצוות סוכה באופן אחר". הוא כותב ש"נחלקו בזה בני הישיבה" והציג את הצדדים השונים. השאלה נידונה גם בשו"ת להורות נתן (חלק ז ימן מז) ובציץ אליעזר (חלק יג סי' סח).

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי

תרגום: נתנאל חזן, תשפ"ג

עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"ג