דיני עירוב תבשילין

מהו עירוב התבשילין?

המשנה מביאה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בנוגע לשאלה האם עירוב תבשילין חייב להיות עשוי ממנת מאכל אחת או שתיים:

יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחילה מיום טוב לשבת. אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר – הותיר לשבת. ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת. בית שמאי אומרים: שני תבשילין. ובית הלל אומרים: בתבשיל אחד. (ביצה טו ע"ב)

מהמשנה עולה בבירור כי לשיטת בית הלל יש להכין רק מנת מאכל אחת. אמנם, הגמרא לומדת:

ותנא מייתי לה מהכא [למד זאת מן הפסוק הבא]: "את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו" – מכאן אמר רבי אלעזר: אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל.

מפסיקה זו עולה כי מי שרוצה לבשל ולאפות ביום טוב יהיה חייב להכין שתי מנות מזון, אחת מבושלת ואחת אפויה.

הראשונים חלוקים ביניהם בנוגע לאופן שבו יש לפרש את פסקה זו. רבנו תם פוסק כי מי שרוצה לאפות ביום טוב יהיה חייב להכין לפני יום טוב מאכל שנאפה עבור עירוב התבשילין.[1] אמנם, רוב הראשונים חולקים על כך ופוסקים כי העירוב עשוי ממאכל מבושל אחד בלבד.[2] התוספות מביאים את דברי הר"י, אחיינו של רבינו תם, שמעיר כי "לא מלאני לבי לעבור על דברי דודי וצריך שני תבשילין פת ותבשיל וכן עמא דבר" (תוספות ביצה יז ע"ב ד"ה אמר).

הרב בצלאל ז'ולטי (משנת יעבץ סי לו) מציע כי ייתכן שדיון זה קשור לנקודה עקרונית יותר: אם עירוב התבשילין בא כדי לשמש כתזכורת, אז מאכל אחד בוודאי יספיק. אמנם, אם העירוב נחשב כתחילת ההכנות לשבת ובהנחה שבישול ואפייה נחשבים כדרכי הכנה שונות, ניתן יהיה להגיד כי יש להתחיל בכל סוג של הכנת מאכלים לפני החג על מנת להמשיך ולהכין אוכל באותו האופן. השולחן ערוך פוסק כי עדיף להכין גם אוכל מבושל וגם אוכל אפוי, אך אם מכינים רק מאכל מבושל אחד זה בהחלט יהיה מספיק (שולחן ערוך תקכז, ב).

הגמרא מתייחסת גם לגודלו של עירוב התבשילין:

אמר ר' אבא: עירובי תבשילין צריכין כזית. איבעיא להו: כזית אחד לכולן או דלמא כזית לכל אחד ואחד? תא שמע: דאמר רבי אבא אמר רב: בעירובי תבשילין צריכין כזית בין לאחד בין למאה. (ביצה טז ע"ב)

למרות שהשולחן ערוך מצטט את גמרא זו (שולחן ערוך תקכז, ג), הרמ"א כותב כי ישנם כאלה הדורשים להכין כביצה של לחם וכך הוא המנהג שמתבסס על דברי התלמוד הירושלמי (רמ"א שם).

כמו כן, העירוב חייב להישאר קיים כדי שהוא יתיר לבשל או לאפות עבור שבת. המשנה מלמדת כי אם העירוב נאכל או הלך לאיבוד הוא כבר לא יכול לסמוך עליו אך במקרה בו נותר חלק קטן מן העירוב יהיה אפשר לסמוך על חלק זה והבישול ביום טוב עבור שבת יהיה מותר (ביצה טו ע"ב).

נהוג להכין חלה ומנה מבושלת אחת עבור עירוב התבשילין. ערוך השולחן מציין כי כאשר יום טוב נופל ביום חמישי ושישי וצריך להכין את העירוב ביום רביעי, עלולה להתעורר בעייה, שהרי ייתכן כי המנה המבושלת תתקלקל לפני שבת ועירוב התבשילין ייפסל. על כן, יש להשתמש בביצה קשה שלא תתקלקל לפני כניסת השבת (ערוך השולחן תקכז, יג). למרות שבימינו ניתן לאחסן מזון במקרר, רבים עדיין מניחים בסמוך לחלה את הביצה עבור עירוב התבשילין.

אסור לאכול את עירוב התבשילין עד שיושלמו כל ההכנות לשבת, ועדיף גם לא לאוכלו עד לאחר הדלקת הנרות כפי שעוד נראה בהמשך. המהרש"ל מספר כי המהר"ם מרוטנבורג היה אוכל את עירוב התבשילין בסעודה שלישית של שבת (מהרש"ל ביצה ב, יח).

 

מה מתיר עירוב תבשילין?

אילו הכנות שבדרך כלל היו אסורות מתיר עירוב התבשילין? התוספות כותבים כי כאשר אומרים את נוסח עירוב התבשילין: 'בעירוב הזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל...' יש להוסיף אף 'לאדלוקי' ('ולהדליק נר'). בנוסף לכך הם מסבירים כי מי שאינו מכין עירוב תבשילין לא יוכל להדליק יותר מאשר נר אחד (תוספות ביצה כב ע"א ד"ה ומדרבנן). הרא"ש (ב, טז) והר"ן (יא ע"א ד"ה ומדרבנן) פוסקים באופן דומה.

אמנם, מדברי המרדכי נראה כי הוא חולק על שיטה זו, כיוון שהוא מעיר בדבריו כי הירושלמי דורש להגיד רק 'אפיה ובישול' – מה שמרמז על כך כי ניתן להדליק את נרות השבת אף ללא עירוב התבשילין (מרדכי ביצה תרעב). באופן דומה, הן הרי"ף (שם) והן הרמב"ם (הלכות יום טוב ו, ח) לא מזכירים 'הדלקה' בנוסח עירוב התבשילין שלהם. השולחן ערוך מביא שתי דעות לגבי השאלה האם מי שלא הכין עירוב תבשילין יהיה רשאי להדליק נרות של שבת (שולחן ערוך תקכז, יט). בפועל, נוהגים להזכיר 'הדלקה' בנוסח עירוב התבשילין.

הפוסקים מתלבטים בשאלה האם עירוב תבשילין מתיר מלאכות שמבוצעות לצורך השבת אך אינן קשורות לאוכל בדרך כזו או אחרת. לדוגמא, האם יהיה מותר לשאת סידור לבית הכנסת ביום שישי על מנת להשתמש בו בשבת? יתר על כן, האם יהיה אפשר להכין דברים מסוימים לשבת כאשר בהכנה זו לא כרוכה עשייה של מלאכה אסורה? לדוגמא, האם יהיה מותר לרחוץ כלים ביום שישי על מנת שיהיה אפשר להשתמש בהם בשבת? האם יהיה אפשר לגלול ספר תורה למקומו הנכון עבור קריאת התורה של שבת? האם יהיה אפשר לסדר את המיטה ולהכין את השולחן עבור שבת? נהוג להתיר את הכנות אלה עבור שבת.[3] השולחן ערוך פוסק כי היתרו של העירוב חל רק ביום שישי של היום טוב ולא ליום חמישי (שולחן ערוך תקכז, יג).

 

דין השוכח לעשות עירוב תבשילין

התלמוד קובע בנוגע למי ששכח להכין עירוב תבשילין:

מי שלא הניח עירובי תבשילין הרי זה לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין – לא לו ולא לאחרים; ולא אחרים אופין ומבשלין לו. (ביצה יז ע"א)

עם זאת, הגמרא מציגה מספר הצעות עבור מי ששכח להכין עירוב תבשילין.

 

מי שנזכר לפני שקיעה

מי ששכח להכין עירוב תבשילין וכבר יצא לכיוון בית הכנסת, עדיף שיחזור הביתה כדי להכין את העירוב. אם דבר זה לא אפשרי, עדיף שיבקש מבני ביתו, בטלפון או בדרך אחרת, שיכינו את העירוב. אם גם דבר אינו אפשרי, ר' ישראל ליפשיץ (1782-1860) כותב בפירושו למשנה, תפארת ישראל, את הדברים הבאים:

ולפי עניות דעתי, אם יש לו פת ותבשיל בביתו יוכל גם בבית הכנסת לומר 'פת ותבשיל שאקחנו כשאבוא לביתי יהיה מעכשיו לעירוב תבשילין ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם וכו''. דאף שיש לו הרבה פתים בביתו, הרי בדרבנן יש 'ברירה' – וכשיחזור לביתו יבדיל לעצמו פת ותבשיל עבור שבת. (תפארת ישראל, בועז, מסכת ביצה ב, א)

למרות שישנם אחרונים שחולקים על דברים אלו (ראו למשל במהרש"ם ב, לו), ישנם פוסקים שכותבים כי בנסיבות מקילות יהיה אפשר לסמוך על דברי התפארת ישראל ולהכין את העירוב אך יש לעשות זאת ללא ברכה (ראו מנחת יצחק ז, לו).

 

תנאי

הגמרא דנה באפשרות להכין עירוב תבשילין ביום הראשון של יום טוב שחל ביום חמישי במקום ביום שלפניו (דברים אלו כמובן נוגעים רק למי שגר בחוץ לארץ):

אמר רבא: מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו. (ביצה יז ע"א)

רש"י מסביר:

אם היום חול ומחר קדש – [יום טוב] עירובי [אכן נחשב ל]עירוב, ואם חלוף [ואם ההפך הוא הנכון] איני צריך לערב לתבשילין [אינני זקוק לעירוב תבשילין כלל]. (רש"י ביצה יז ע"א ד"ה מיום טוב לחברו)

לפי רש"י, יש להגיד: 'אם היום הוא יום חול ומחר יהיה יום טוב אז העירוב שלי ייחשב כעירוב. ואם ההפך הוא הנכון אז אינני זקוק לעירוב כלל'.

הראשונים דנים מתי וכיצד יחול תנאי זה. למשל, הר"ן (ט ע"ב) מצטט את רבינו אפרים שכותב כי ניתן יהיה לעשות תנאי רק אם קיים אוכל שמוכן כבר מיום האתמול. הטור (תקכז) והב"ח (שם) חולקים. בעל העיטור (מובא בטור שם) מעיר כי ברור שתנאי זה לא יחול בראש השנה, שמתואר בגמרא כיום ארוך אחד (ביצה ו ע"ב).

הרמב"ם מעלה נקודה מעניינת ופוסק כי בימינו, כשאנו לא באמת מקיימים שני ימים טובים מתוך ספק אלא בעקבות המנהג, יתאפשר לא לקיים תנאי זה ביום הראשון של יום טוב (הלכות יום טוב ו, יד-טו). הראב"ד חולק.

השולחן ערוך פוסק כי מי ששכח להכין עירוב תבשילין לפני כניסת יום טוב, יהיה רשאי להכין עירוב תבשילין ביום הראשון של יום טוב ולאחר מכן להגיד את הנוסח הרגיל של העירוב, בהוספת התנאי, כפי שפירטנו לעיל (שולחן ערוך תקכז, כב). אמנם, המשנה ברורה מביא דיון בין האחרונים בנוגע לשאלה האם יש להגיד ברכה על עירוב זה (משנה ברורה שם עד). השולחן ערוך בעצמו מביא מחלוקת בנוגע לשאלה האם האוכל חייב להיות מוכן מבעוד יום, בכדי לעשות את עירוב זה. המשנה ברורה פוסק בהתאם לדעת הטור – אפילו אדם שלא התחיל לבשל ביום הקודם יוכל להכין עירוב (שם, עה). כפי שהערנו, אין לעשות עירוב תבשילין בצורה זו בראש השנה מכיוון ששני הימים של ראש השנה נחשבים כיום ארוך אחד.

 

הסתמכות על עירובן של חכמים

הגמרא דן באפשרות של הסתמכות על עירוב של אחרים. היא קובעת כי הסמכויות הרבניות של העיר צריכות להכין עירוב תבשילין עבור תושבי העיר שלא מכינים עירוב עבור עצמם:

תא שמע: דאבוה דשמואל מערב אכולה נהרדעא. רבי אמי ורבי אסי מערבו אכולהו טבריא. מכריז רבי יעקב בר אידי: מי שלא הניח ערובי תבשילין יבא ויסמוך על שלי. (ביצה טז ע"ב)

אמנם, הגמרא מרמזת לכך כי לא כולם יכולים לסמוך על העירוב:

ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמיה דמר שמואל חזייה דהוה עציב. אמר ליה: אמאי עציבת? אמר ליה: דלא אותיבי [עשיתי] ערובי תבשילין. אמר ליה: סמוך אדידי. לשנה [הבאה] חזייה דהוה עציב. אמר ליה: אמאי עציבת? אמר ליה: דלא אותיבי ערובי תבשילין. אמר ליה: פושע את! לכולי עלמא שרי – לדידך אסור!

מפסקה זו ניתן ללמוד כי מי שהוא 'עבריין' – ובהקשר זה, מי ששכח פעמיים להכין עירוב תבשילין – לא יוכל לסמוך על עירוב התבשילין שהכינה העיר עבור תושביה. חלק מהראשונים אינם מביאים את קטע זה מהגמרא, וככל הנראה טוענים כי תמיד יהיה אפשר לסמוך על עירובו של אדם אחר ושהוכן על ידו (ראו למשל ברמב"ם הלכות יום טוב ו).

ראשונים אחרים חולקים, אך ישנה מחלוקת ביניהם בנוגע לאופן שבו יש להבין את קטע זה בגמרא. הרא"ש למשל מסביר כי כל אחד צריך להכין מראש את עירוב התבשילין שלו ואסור לו לסמוך בכוונה על העירוב שהכין רב העיר. אמנם, אדם שבכוונה לא הכין עירוב משלו ומסתמך על עירובו של רב העיר נחשב כ'עבריין' ואינו רשאי להסתמך על העירוב.[4]

הבית יוסף כותב כי לפי הסברו של רש"י על הגמרא,[5] העירוב לא תקף במקרה שכזה כיוון שמי שמכין את העירוב עבור תושבי העיר לא מתכוון לעשות זאת גם עבור עברייניה. אמנם, אם הוא התכוון ספציפית לערב גם עבור אותם אלו שבכוונה לא עשו עירוב, עירובו אכן יהיה תקף לגביהם.[6] ערוך השולחן טוען כי אפילו הרא"ש יסכים למסקנה זו (ערוך השולחן תקכז, טז). השולחן ערוך פוסק:

מצוה על כל אדם לערב ומצוה על כל גדול העיר לערב על כל בני עירו כדי שיסמוך עליו מי ששכח או נאנס או שהניח עירוב ואבד. אבל מי שאפשר לערב ולא עירב אלא שרוצה לסמוך על עירובו של גדול העיר נקרא פושע ואינו יוצא בו. (שולחן ערוך תקכז, ז)

האחרונים חולקים ביניהם בנוגע למי נחשב 'עבריין' שאינו יכול להסתמך על עירוב תבשילין של מישהו אחר. כף החיים כותב כי רק מי ששוכח להכין עירוב תבשילין במשך שני חגים ברציפות ייחשב לעבריין,[7] אבל החיי אדם כותב כי מי ששוכח להכין עירוב תבשילין פעמיים, אפילו שלא ברצף, לא יוכל להסתמך על עירוב התבשילין (חיי אדם קב, יח).

ערוך השולחן טוען כי כיום, רבני הערים מתכוונים בעירובם אף לאותם אלה שבאופן עקבי שוכחים להכין עירוב תבשילין. הוא מציע כי מר שמואל התייחס רק לאדם ספציפי, שהיה עליו לזכור להכין עירוב, והשכחה שלו בוודאי הביעה רשלנות (ערוך השולחן תקכז, יח).

המשנה ברורה מציע כי בדיעבד, על מנת להבטיח את שמחת היום טוב, יהיה אפשר לסמוך על הדעות שמתירות לאדם לסמוך על עירובם של רבני העיר (משנה ברורה שם כו).

חובה על מי שמכין עירוב תבשילין עבור אנשים אחרים לזכור בדעתו את האנשים שהוא מתכוון להוציא ידי חובה בעירובו זה. בנוסף לכך, כשמכינים עירוב עבור אנשים אחרים, אחד מאלו שמכינים את העירוב עבורו יהיה חייב 'לקנות' את העירוב בשם כולם. נציג זה צריך להרים את העירוב לפחות כטפח מעל פני הקרקע, האדם שהכין את העירוב נוטל אותו ממנו, מברך 'על מצוות עירוב' ואת נוסח הברכה של עירוב תבשילין ומוסיף ואומר 'עבורנו ועבור כל בני העיר'.

עדיף כי אשתו של רב העיר או חבר משפחה אחר לא יקנו את העירוב בשמה של הקהילה כולה בהתאם למה שנידון במקום אחר בשולחן ערוך.[8]

כפי שראינו קודם לכן, בהיעדרו של עירוב תבשילין, מי שחייב להכין אוכל ביום טוב עבור שבת יהיה רשאי לעשות זאת באמצעות הכנת כמות אוכל גדולה יותר משנצרכת עבור סעודת יום טוב בלבד (באותו הסיר). האחרונים דנים בשאלה האם עדיף לסמוך על העירוב של רב העיר או שמא להכין עירוב מותנה (ביום הראשון של יום טוב בחוץ לארץ).[9]

 

עירוב תבשילין עבור אורחים

האם ילדיו של בעל הבית או אורחיו צריכים להכין עירוב תבשילין עבור עצמם? ר' אברהם דוד וואהרמן מבוטשאטש (1770-1840) כותב כי למרות שאין להסתמך על עירוב תבשילין של מישהו אחר, בעל הבית מכין את עירוב התבשילין עבור כל מי שיאכל את המאכלים שיוגשו לשולחן הסעודה. לכן, ילדיו של בעל הבית ואורחיו אינם צריכים להכין עירוב תבשילין (אשל אברהם תקכז, ז).

האם משפחה שלמה שעורכת את כל סעודות החג בבית משפחה אחרת אך ישנה בביתה שלה, או ששוהה במלון במהלך כל החג, צריכה להכין עירוב תבשילין משל עצמה? ר' מרדכי כרמי (1749-1825) בפירושו לשולחן ערוך, מאמר מרדכי, דן בשאלה האם אדם שאין לו כוונה לבשל או לאפות עבור שבת יהיה חייב להכין עירוב תבשילין. הוא טוען כי שאלה זו תלויה בשאלה אחרת – האם יהיה ניתן להדליק את נרות שבת ללא הכנת עירוב, כפי שהרחבנו לעיל. מכיוון שנושא זה שנוי במחלוקת הוא מגיע למסקנה כי במצב שכזה עדיף להכין עירוב תבשילין ולהגיד את הנוסח הקבוע שמתלווה אליו אך ללא אמירת ברכה בהתאם לעקרון ספק ברכות להקל.[10]

בספר השו"ת משנה הלכות, ר' משנה קליין דן בשאלה האם זוג נשוי שעורך את כל סעודות השבת שלו בביתם של אחד מהורי בני הזוג יצטרך להכין עירוב. הוא מגיע למסקנה כי אם הם גם ישנים בבית ההורים, מותר להם לסמוך על עירובם של ההורים אך אם הם ישנים בבית שלהם יהיה עליהם להכין עירוב ללא אמירת ברכה. הכרעתו זאת מבוססת בחלקה על שיטתו של המאמר מרדכי שהובא לעיל (משנה הלכות ז, עד).

באופן דומה, הרב עובדיה יוסף (חזון עובדיה הלכות יום טוב עמ' 278) ור' בן-ציון אבא שאול (אור לציון, כרך ג כב, ו) פוסקים כי עדיף להכין עירוב ללא ברכה על מנת להתיר את הדלקת נרות השבת.[11]

 

הכנת עירוב תבשילין

מי שמכין עירוב תבשילין צריך שיהיה ברשותו מאכל אפוי ומבושל, אחד מכל סוג, שהוכנו לפני יום טוב ועליהם הוא צריך להגיד את ברכת 'על מצוות עירוב'. לאחר מכן יש לו לומר את הנוסח הבא:

בעירוב הזה יהיה מותר לנו לאפות, ולבשל, ולהטמין, ולהדליק נר, ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת.

למרות שבמקורו קטע זה נאמר בארמית, מי שלא מבין את הנוסח הארמי צריך להגיד אותו בשפה המובנת לו (רמ"א תקכז, יב).

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: נתנאל חזן, תשפ"ב
עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"ב