Shiur #25: Sources for “Reading Midrash Aggada,” Lecture 25

  • Dr. Moshe Simon-Shoshan

ויקרא רבה כ:י (המשך)


ועוד מן הדא (שמות כד): ואל משה אמר עלה אל ה', מלמד שהיו משה ואהרן הולכין תחלה, ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן, וכל ישראל אחריהן ואומרים: מתי ב' זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה על הציבור.

ר' יודן בשם ר' איבו אמר: בפיהם אמרו זה לזה.

ר' פנחס אמר: בלבם הרהרו.

אמר רבי ברכיה: אמר להם הקדוש ברוך הוא (משלי כז): אל תתהלל ביום מחר, הרבה סייחין מתו ונעשו עורותיהן שטוחין על גבי אמותיהן.

ועוד מן הדא  (שמות כד) ואל אצילי בני ישראל
אמר רבי פנחס: מכאן שהיו ראויין להשלחת יד.
דאמר רבי יהושע וכי קילורין עלת עמהן מסיני, דאת אמר ויחזו את האלוקים?!
אלא מלמד שזנו עיניהם מן השכינה ויחזו את האלוקים, כאדם שמביט בחבירו מתוך מאכל ומשתה.

ר' יוחנן אמר: אכילה ודאי, כמה דאת אמר: (משלי יז) באור פני מלך חיים.

אמר רבי תנחומא: מלמד שפרעו את ראשיהן, וגיסו לבם, וזנו עיניהם מן השכינה.

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: משה לא זן עיניו מן השכינה, ונהנה מן השכינה.
לא זן עיניו מן השכינה, שנאמר (שמות ג) :ויסתר משה פניו.
ונהנה מן השכינה מנין?
שנאמר (שם לד) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.
בשכר ויסתר, זכה (שם לג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים.
בשכר כי ירא, זכה וייראו מגשת אליו.
בשכר מהביט, זכה (במדבר יב) ותמונת ה' יביט.
נדב ואביהוא זנו עיניהם מן השכינה, ולא נהנו ממנה, מן הדא (שם ג): וימת נדב ואביהוא לפני ה'.

וכי לפני ה' מתו?!
אלא מלמד שהיה קשה לפני הקב"ה בשעה שבניהם של צדיקים מתים בחייהם.
ר' יודן דיפו, בעא מיניה ר' פנחס ב"ר חמא בשם רבי סימון:
הכא את אמר (ויקרא י ובמדבר ג):  לפני ה', לפני ה' שני פעמים.
ולהלן הוא אומר: על פני אהרן אביהם פעם אחת.
אלא מלמד שהיה קשה לפני הקדוש ברוך הוא כפליים מאביהן.

במדבר סיני
אמר רבי מאיר: וכי במדבר סיני מתו?!
אלא מלמד שמהר סיני נטלו איפופסין שלהם למיתה.
משל למלך שהיה משיא בתו ונמצא בשושבינה דבר של שמצה אמר המלך:
אם הורגו אני עכשיו, אני מערבב שמחת בתי, אלא למחר שמחתי באה והוא טב בשמחתי ולא בשמחת בתי.
כך אמר הקב"ה: אם אני הורגן עכשיו הריני מערבב שמחת בתי למחר שמחתי באה.
בתי זו התורה, הדא הוא דכתיב (שיר ג) ביום חתונתו וביום שמחת לבו.
ביום חתונתו, זה הר סיני.
וביום שמחת לבו, זה אהל מועד:



Vayikra Rabba 20:10 (continued)



Moreover their arrogance may be inferred from the following:

“And unto Moses He said: Come up unto the Lord, you, and Aharon, Nadav and Avihu, and seventy of the elders of Israel” (Ex. 24:1).

This teaches us that Moses and Aharon went first,

Nadav and Avihu walked behind them,

and all Israel followed,

and Nadav and Avihu were saying: ‘When will these two old men die and we assume authority over the community?’


R. Judah in the name of R. Aibu said that they uttered this to one another with their mouths,

[while] R. Pinchas said that they harbored the thought in their hearts.


R. Berekhya remarked:

The Holy One, blessed be He, told them:

“Boast not yourself of tomorrow” (Prov. 27:1)!

Many foals have died and their skins were turned into saddle cloths for their mothers’ backs!


A further proof is from the following:

“And upon the nobles of the children of Israel He laid not His hand” (Ex. 24:11).

From this, said R. Pinchas, it may be inferred that they deserved to have a hand laid on them.


For R. Joshua said: Did provisions go up with them to Sinai, that you should be able to say: “And they beheld God, and did eat and drink” (ib.)?

No, but it teaches you that they fed their eyes upon the Shekhina

“And they beheld God,” as a man looks upon his neighbor while in the act of eating and drinking.

R. Yochanan says: They derived actual nourishment; as is proved by the citation,

“In the light of the king's countenance is life” (Prov. 16:15).

The text, said R. Tanchuma, teaches us that they uncovered their heads, became presumptuous and fed their eyes on the Shekhina.


R. Joshua of Sikhnin in the name of R. Levi observed:

Moses did not feed his eyes on the Shekhina and derived benefit from the Shekhina.

 'He did not feed his eyes on the Shekhina,’ as it says, “And Moses hid his face” (Ex. 3:6).

‘And he derived benefit from the Shekhina,’ as it says, “Moses knew not that the skin of his face sent forth beams” (ib. 34:29).

As a reward for “And Moses hid his face”

he attained to the privilege of,

“And the Lord spoke unto Moses face to face” (ib. 33:11).

As a reward for, “He was afraid” (ib. 3:6)

he attained to the privilege of,

“They were afraid to come near him” (ib. 34:30).

 As a reward for, “Afraid to look” (ib.)

he attained to the privilege of,

“And the similitude of the Lord does he behold” (Num. 12:8).


Nadav and Avihu, however, fed their eyes on the Shekhina and did not derive benefit there from,

as may be inferred from the following:

“And Nadav and Avihu died before the Lord” (ib. 3:4).


Did they die ’Before the Lord’?

No; but it teaches us that it is a grievous matter to the Holy One, blessed be He, when the children of righteous men die during their father's lifetime.


R. Yudan of Yafo was asked by R. Pinchas son of R. Chama in the name of R. Simon:

Why is it that in this passage you read the expression

’Before the Lord’, ‘Before the Lord’ twice,

while further on it says, “In the presence of Aharon their father” (ib.) only once?

It must be to teach you that to the Lord it was twice as grievous as to their father.


“In the wilderness of Sinai” (ib.).

But, said R. Meir, did they die in the wilderness of Sinai?

No; but it teaches us that they had received their sentences of death on Mount Sinai.

The matter may be illustrated by the case of a king who was celebrating the marriage of his daughter, and something discreditable was discovered in her best man.

The king thought:

If I slay him now I shall mar my daughter's joy. [I will not do this],

but at a later date my own joyous celebration will arrive

and it is better that the deed be done during my joyous celebration

and not during the joyous celebration of my daughter.

In the same way the Holy One, blessed be He, thought:

If I slay them now I shall mar the joy of My daughter.

At a later date My own joyous celebration will arrive.

By the expression ‘My daughter’ the Torah is meant.

Hence, when it is written,

“In the day of his espousals, and in the day of the gladness of his heart” (S.S. 3:11),

“The day of his espousals” alludes to Mount Sinai,

and “In the day of the gladness of his heart” alludes to the Tent of Meeting.