אדר א' ופורים קטן

שנה מעוברת היא בעצם אי-סדירות מסוימת של לוח השנה היהודי. ראשית, עצם ההוספה של חודש למניין חודשי השנה מצביעה על גמישותו של לוח השנה היהודי. אך מעניינת במיוחד זהותו של החודש הנוסף. שמו של החודש "אדר א'" מצביע על כך שלמעשה אנו מחשיבים אותו כחלק מחודש אדר. האם ניתן ללמוד מכך כי בשנה מעוברת יש למעשה שני חודשי אדר? שאלה זו כשלעצמה יכולה להישאל לגבי כל חודש אחר, אילו היינו מכנים את החודש המיתוסף בשנה מעוברת בשמו. אך באשר לחודש אדר, ישנן השלכות כבדות משקל לשאלה זו - מה דינן של המצוות הנוגעות לפורים החלות בדרך כלל בחודש אדר. עוד יש לשאול: מה דין קריאת ארבע הפרשיות הנוהגת בחודש אדר בשנה כתיקונה? באיזה אדר יחולו מצוות אלו ומדוע? שאלה זו תידון בשיעורנו הנוכחי.

המשנה במסכת מגילה (ו ע"ב) אומרת כי "אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים". הגמרא מדייקת ממימרא זו, כי ביחס לעניינים אחרים שהמשנה לא הדגישה את שונותם בשני האדרים, שני החודשים שווים. הנפקא מינה מדיוק זה של הגמרא היא כי יום י"ד אינו יכול להיקבע כיום צום בשני החודשים, וכן אין להספיד בו ("ושווין שאסור בהספד ובתענית"). הגמרא משייכת דעה זו, כי יום י"ד של אדר ראשון אסור בתענית אף על פי שאין בו מקרא מגילה, לאחד משני תנאים: תנא קמא או רבן שמעון בן גמליאל. הדמיון בין שתי הדעות רב על השוני שביניהן. על פי שתי הדעות עיקר מצוות הפורים הוא באדר שני. אם זהו עיקרון מוסכם על כל הדעות, ואכן אדר ב' נחשב לחודש אדר המרכזי, יש מקום לשאול מדוע יש לנהוג איסורי הספד ותענית באדר א'. אם אדר ב' הוא החודש שבו חלות המצוות הקשורות לפורים, יש לומר כי י"ד אדר א' הוא יום רגיל. מדוע אסורים בו הספד ותענית? אמנם החודש הראשון עדיין מוגדר כחודש אדר, כפי שמשתמע משמו, אך הרי כבר אמרנו כי ביחס לפורים אדר א' מחוסר כל מעמד. כיצד נוכל להסביר מצב שבו מצד אחד י"ד באדר א' אינו קשור כלל לחג הפורים ולמצוותיו, ומצד שני הוא אסור בהספד ובתענית?

הצעד הראשון שבו עלינו לנקוט הוא לנסות לנתח את הסיבה שבגללה אדר ב' הוא החודש שבו אנו נוהגים לקרוא מגילה. האם נוכל ללמוד מכך כי ביחס לפורים אדר א' אינו נחשב כאדר כלל? כיצד לומדים התנאים האלו כי דווקא אדר ב' הוא המיועד למצוות הפורים? הגמרא עונה שתי תשובות. מקור אחד לדין מוצאת הגמרא בפסוקים האחרונים של מגילת אסתר (ט', כא). הפסוק מספר כי היהודים קיבלו עליהם את מצוות הפורים "בכל שנה ושנה". הגמרא לומדת מפסוק זה כי כשם שבכל שנה פורים חל בחודש הצמוד לחודש ניסן, כך גם בשנה מעוברת יש לעשות את הפורים בחודש הצמוד לחודש ניסן - שבשנה מעוברת הוא חודש אדר ב'. הגמרא דנה במקור זה, אך היא גם מביאה טעם נוסף לעובדה שפורים נוהג באדר ב': על מנת להסמיך את שתי הגאולות - גאולת פסח וגאולת פורים. ראשית יש מקום לענות על השאלה הבאה: מה ההבדל בין שני הלימודים של הגמרא; האם ניתן ללמוד משהו על מהותו של חודש אדר א' מן השוני בין הלימודים?

שני הלימודים מפרידים בין אדר א' לבין אדר ב' בנוגע לעניינים מסוימים. איתור נקודות השוני שבין האדרים יכולה לעזור לנו לעמוד על הזהות והאופי של אדר א'. אם הלימוד השני - שלפיו יש לנהוג במצוות הפורים באדר ב' על מנת להסמיך גאולה לגאולה, הוא הלימוד העיקרי - לא אמרנו בעצם דבר על זהות חודש אדר א'. עקרונית, שני האדרים יכולים להיות מתאימים לחג פורים, אלא שבחרנו באדר ב' בשל סיבה צדדית - בשל העובדה שאנו רוצים להסמיך גאולה לגאולה. ניתן לומר כי למרות שהגמרא מיעטה את אדר א' ממקרא מגילה, הוא עדיין נחשב כאדר שבו יכול פורים לחול - פרט למקרא מגילה. לחלופין, אם נאמר כי הלימוד הראשון - "בכל שנה ושנה" - הוא הלימוד העיקרי, ייתכן שנטען כי יש בלימוד זה הגדרה חדשה באשר לחודש אדר א'. לפי לימוד זה, אדר א' אינו מתאים כלל להיות החודש שבו יחול הפורים. בלימוד זה ישנה אמירה לגבי זהותו של החודש.

סיכום:

הסברנו את ההבדלים בין חודש אדר א' לבין חודש אדר ב' בשני אופנים. אפשר לומר כי עקרונית שני האדרים מוגדרים כאדר של פורים, אלא שבכל זאת אנו בוחרים באחד מהם לקריאת מגילה. לחלופין, ניתן לומר כי אדר א' כלל אינו מוגדר כאדר הכשר לפורים, ולכן גם איננו קוראים את המגילה בחודש זה.

מובן כי לשאלה זו יש חשיבות רבה ביחס לשאלתנו הראשונית. אם נאמר כי כל אחד משני האדרים כשר לעשות בו את הפורים, יקל עלינו להבין מדוע יום י"ד בחודש אדר א' אסור בהספד ובתענית. אם עקרונית ניתן היה לעשות את הפורים ביום זה, מובן מדוע יש לנהוג בו לפחות מקצת מדיני הפורים. אנו נתייחס ליום זה כאל פורים קטן - גם אם לא כאל חג הפורים עצמו. אך אם אדר א' כלל אינו ראוי לחג הפורים, מדוע בכלל ננהג בו איסור הספד ותענית?

במספר מקומות בש"ס (תענית פרק א', ראש השנה דפים יח-יט, מגילה דף ה ע"ב) מונה הגמרא את הימים המהווים את "מגילת תענית". תאריכים אלו קיבלו מעמד חגיגי בלוח השנה היהודי בשל מאורעות היסטוריים משמחים שקרו ליהודים בימים אלו במהלך הדורות. ימים אלו אסורים בהספד ובתענית. ככלל, ימים אלו חלו במשך ימי הבית השני וכונו בשם מגילת תענית. הגמרא אומרת כי י"ד וט"ו בחודש אדר נכללו במגילת תענית בשל הנס שקרה ליהודים בפורים. כימי חג, אסורים ימים אלו בהספד ובתענית. אפשרי הדבר כי במשך השנים קנו ימים אלו לעצמם מעמד עצמאי, ללא קשר עם חג הפורים עצמו. מרגע שימים אלו נכנסו למגילת תענית, יש להם חלות משל עצמם, חלות שאינה תלויה כלל בחלותו של חג הפורים כחג לאומי. ימים אלו קונים את מקומם כחלק ממכלול הימים המהווים את מגילת תענית, האסורים בהספד ובתענית. בהסתמך על כל מה שאמרנו עד כה, נוכל להסביר את האיסור להספיד ולהתענות בי"ד באדר א' למרות שחודש זה אינו כשר עקרונית לחג פורים. אמנם חודש זה אינו כשר לחג הפורים, אך עדיין הוא מכונה בשם אדר, וכך הוא גם מופיע בלוח השנה, ובי"ד באדר חלים דיני מגילת תענית. ייתכן כי חג הפורים עצמו עדיין רחוק מאתנו חודש ימים, אך דיני מגילת תענית תלויים בלוח השנה בלבד, ועל כן הם חלים ללא קשר בשאלה האם פורים עצמו חל גם הוא בחודש זה.

סיכום:

הצענו שתי הבנות אפשריות לאיסור הספד ותענית בי"ד אדר א'. ניתן לומר כי האיסור בהספד ובתענית נובע מהיותו של יום זה פורים קטן. לחלופין, ניתן לומר כי יום זה אינו קשור כלל לפורים כחג, אך בשל היותם של ימים אלו חלק מימי מגילת תענית, הוא אסור בהספד ובתענית. ננסה כעת למצוא נפקא מינות לשאלה זו.

אם י"ד באדר א' אכן נחשב פורים קטן, נוכל לצפות כי ביום זה ינהגו מנהגים נוספים של חג הפורים. אמנם מקרא מגילה אינו חל בחודש זה אלא באדר ב', אבל אולי ישנם מרכיבים נוספים של חג הפורים שיכולים לחול באדר א' ובכך לאשר את מעמדו כפורים קטן? מה הדין לגבי חיוב שמחה וסעודה בפורים? אם איסור הספד ותענית בי"ד באדר א' נובע מהיותו פורים קטן, יש לצפות גם לחיוב שמחה ביום זה. למעשה, חיוב שמחה וסעודה בפורים נלמד מאותו הפסוק האוסר את פורים בהספד ובתענית (ראה מגילה דף ה ע"ב)!! תוספות במסכת מגילה (ו ע"ב) מביאים מנהג נפוץ לעשות סעודה ביום פורים קטן. נראה שבעלי המנהג סברו כי יום זה מוגדר כפורים קטן, ועל כן יש בו חיוב שמחה. תוספות עצמם דוחים את המנהג, אולם הר"ן(מגילה ו ע"ב) פוסק כך להלכה.

אינדיקציה נוספת למעמדו של יום זה ניתן למצוא בדברי האבודרהם, המביא מנהג האוסר נשים בעבודה ביום י"ד באדר א'. מנהג זה מבוסס ללא ספק על היותו של יום זה פורים קטן. לו נבע איסור הספד ותענית באדר א' ממגילת תענית, לא הייתה כל סיבה לאסור יום זה במלאכה.

מה לגבי משך הזמן שבו נוהגים איסורי הספד ותענית? האם נאמר כי איסור זה יחול גם ביום ט"ו? המאירי במסכת מגילה (ו ע"ב) מסתפק בעניין זה. מדברי השלטי גיבורים (פירוש על הרי"ף המובא בסמוך לו) משמע ששני הימים אסורים בהספד ובתענית. לעומתו, בעל שיבולי הלקט מביא בפרק ר"ג את דעת רבנו ישעיה כי רק יום אחד אסור: לאלה הגרים בערי הפרזים -י"ד, ולאלו הגרים בערים המוקפות חומה - יום ט"ו. לגבי שאלתנו: אם י"ד באדר א' נחשב כפורים קטן, אין איסור הספד ותענית יכול לחרוג מן הזמן הרגיל הקצוב לפורים. כשם שמועד חג הפורים תלוי במקום שבו חוגגים אותו, כך גם פורים קטן יוגבל ליום אחד ולא לשניים - בהתאם למקום שבו חוגגים אותו. על מנת שנוכל לקבל את עמדתו של בעל השלטי גיבורים נצטרך לומר כי מקור האיסור בהספד ובתענית הוא מתוקף היותם של ימים אלו חלק ממגילת תענית, ולכן שני הימים נאסרו ללא קשר למקום. הגמרא במסכת מגילה (ה ע"א) עומדת על אופיים הכפול של ימים אלו. חג הפורים עצמו חל רק ביום אחד, ותאריך חלותו תלוי במקום. מגילת תענית נוהגת בשני הימים משום שבכל אחד מן הימים קרו נסים לעם היהודי. בקיצור, אופיו של איסור הספד ותענית יכול להשפיע על משך זמן חלותו.

נתייחס כעת לשאלה נוספת: מה דינו של י"ד באדר א' בימינו, שימי מגילת תענית אינם נוהגים עוד? אם איסורים אלו נוהגים בי"ד באדר א' בשל היותו מעין פורים, יש להניח כי איסורים אלו יחולו גם בימינו. אך אם האיסורים בנויים על מגילת תענית עליהם להתבטל, כשם ששאר ימי מגילת תענית אינם חלים בימינו. על מנת לענות על שאלה זו עלינו להבין לאשורם את דברי הגמרא במסכת ראש השנה (יט ע"ב) כי בזמננו בטלו כל ימי מגילת תענית פרט לחנוכה ופורים. לגמרא זו שני פירושים אפשריים: ייתכן כי הגמרא אומרת שמגילת תענית בטלה לגמרי, אלא שלחנוכה ולפורים ישנו מעמד מיוחד בשל היותם ימי חג - גם אילו מגילת תענית לא הייתה נתקנת מעולם היו אלו ימי חג. על פי הבנה זו של הגמרא, לא ניתן לאסור את י"ד באדר א' מכוח ימי מגילת תענית, והסיבה היחידה לאיסור הספד ותענית היא היותו של יום זה פורים קטן.

לחלופין, ניתן לומר כי הגמרא אומרת שימי מגילת תענית בטלו, חוץ מחנוכה ופורים, שבהם עדיין חלים ימי מגילת תענית. רוב ימי מגילת תענית בטלו, אך לא כולם. חנוכה ופורים נשארו אסורים בהספד ובתענית- כימימגילתתענית. המסקנה מכך היא שלחנוכה ולפורים יש אופי כפול - הם נהנים ממעמד של חג וממעמד של ימי מגילת תענית. אם כך, נוכל לומר כי איסור הספד ותענית של י"ד באדר א' חל בשל היות ימים אלו חלק מימי מגילת תענית, שלא בטלה ביחס אליהם.

סיכום:

התחקינו אחר מקור האיסור בהספד ובתענית בי"ד באדר א'. ייתכן כי האיסור נובע ממעמדו של יום זה כפורים קטן. לחלופין, ייתכן כי האיסור נובע ממקורות שאינם קשורים לפורים כחג. י"ד (וכנראה גם ט"ו) נקבע כיום חג כחלק ממגילת תענית, ואיסורים הקשורים בלוח השנה חלים בתאריך המיועד ללא קשר לשאלת היותו פורים קטן. איסור מגילת תענית הוא איסור שאינו קשור בחג הפורים.

נקודות מתודיות:

1. ניתן לעמוד בקלות על אופייה של הלכה מסוימת מניתוח המקור להלכה. באמצעות חיפוש המקור להבדל שבין שני האדרים, נוכל לעמוד על גודל השוני שביניהם. האם אדר א' נחשב כאדר מבחינת פורים, ולכן יכול פורים קטן לחול בו, או שמא אדר א' אינו קשור כלל לפורים, וי"ד בו אינו יכול כלל להיות פורים קטן? לפי האפשרות שהשנייה ניאלץ למצוא מקור אחר לאיסור הספד ותענית ביום זה.

2. ניתן לעמוד על טיבה של הלכה באמצעות עמידה על יישומה ועל תחום חלותה. אם י"ד באדר א' הוא פורים קטן, מה היקף חלותו? האם ישנם מאפיינים נוספים של פורים החלים ביום זה?

לסיום:

באחת המהדורות של כתב העת מסורה פורסם בשמו של הרב סולובייצ'יק זצ"ל כי הוא סבור שיום י"ד ויום ט"ו באדר א' אסורים למרות שאיסור הספד ותענית מבוסס על חג הפורים. הרב קבע כי למרות שמצוות הפורים חלות רק ביום אחד בהתאם למקום, הרי שחובה על כל אחד לחוג את הפורים במשך יומיים. לכן, אם י"ד באדר א' נחשב כפורים קטן, גם ט"ו בחודש מקבל מעמד דומה.

לעיון נוסף:

האם השנה שבה התרחש הנס הייתה שנה פשוטה או שנה מעוברת? ראה חתם סופר סימן קסג.

פורים קטן שמח (לפי הר"ן).