דילוג לתוכן העיקרי

אהבת ד' | 1

עד כה עסקנו בהגדרה מחדש של יראת ד'. לעומתה, אהבת ד' במובן מסוים אינה צריכה "חידוש" שכזה, אבל בכל זאת יש מקום גדול להתקדם גם בה.

ראשונים ואחרונים רבים שואלים כיצד ניתן לצוות על אהבה. שהרי, האהבה היא רגש ולא ניתן לצוות להרגיש משהו. במילים אחרות, "או שאני מרגיש או שאני לא". המגיד ממזריטש, בעקבות הרמב"ם, מבאר שהציווי אינו על עצם האהבה אלא על התבוננות כזו שתביא לאהבה. ננסה בעצמינו לעשות שתי התבוננויות כאלו (אחת השבוע והשנייה בשבוע הבא).

את ההתבוננות הראשונה שמעתי מהרב יהושע שפירא מישיבת רמת גן. על מנת שהתבוננות תצליח נחלק אותה לכמה חלקים. אבקש שאתם - הקוראים - תנסו לדמיין באמת כל שלב.

א. מישהו מגיע אלינו ואומר לנו שיענקל'ה (סתם חבר רחוק שלנו) מאד מעריך אותנו, ולמען האמת הוא ממש מעריץ אותנו. אוטומטית, בלי שום בחירה, מתעוררים בנו רגשות חיוביים כלפי יענקל'ה.

ב. מתברר לנו דרך גורם שלישי שאדם שאנחנו מאד מעריכים (לא יענקל'ה סתם) מאוד "מתלהב" מאיתנו (לא לשכוח לדמיין באמת). כמובן, שכעת התחושה שלנו כלפיו מתחזקת בצורה שלא תשוער.

ג. ר' אריה לוין (אם אתם צריכים משהו אחר אז אפשר להחליף) בכבודו ובעצמו מגיע לבית הכנסת שלנו. תוך כדי השיעור שהוא מעביר אנחנו שמים לב לכך שהוא מרבה להסתכל אלינו ואפילו לחייך אלינו. בסוף השיעור אנחנו רואים שהוא מדבר עם רב בית כנסת ומצביע עלינו, ואז נגש אלינו הרב ומספר לנו שר' אריה רואה בנו אור מיוחד והוא היה שמח מאוד לפגוש אותנו. כשאנו באים להיפגש עם ר' אריה הוא נרעש לקראתנו ומספר לנו שיש לנו אור מיוחד והוא היה מאד רוצה שנשתתף עמו בכינוס מסוים לצורך מטרה מיוחדת. כעת, האם יש לנו בחירה האם לאהוב את ר' אריה?! אנחנו פשוט נמסים בתוך כף ידו.

ד. לא אדם, אפילו לא ר' אריה לוין, אלא האין סוף ברוך הוא, פונה אלינו ואומר לנו שהוא אוהב אותנו. לפני קריאת שמע פונה אלינו ד' דרך חז"ל ואומר לנו 'אני אוהב אתכם!'. לא סתם אוהב אתכם, אלא ממש אוהב אתכם. 'אהבה רבה' ו'אהבת עולם'. הקדוש ברוך הוא אומר לנו שהוא בוחר בנו ומקרב אותנו אליו. האם אנחנו לא נמסים ב'ואהבת את ד' א-לוהיך?!

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)