דילוג לתוכן העיקרי

ברכות | דף טז | אונן ואבל

 

בגמרא להלן (יח עמוד א) מפורשת המחלוקת בין תנא קמא לרבן שמעון בן גמליאל בנוגע לדין של אונן במצוות עונה בשבת. לדעת כולם אונן פטור בימות החול מהמצוות ובכללן מצוות עונה. נחלקו תנאים מה הדין בשבת - לדעת תנא קמא, האונן אינו חייב במצוות עונה למרות שחייב בשאר המצוות בשבת, ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, היות והאונן חייב המצוות במהלך השבת, הרי שהוא מחויב גם במצוות עונה.

הראשונים נחלקו האם האונן פטור מתשמיש המיטה בימות החול, או שבימים אלה הוא אסור בתשמיש המיטה. מחלוקת זהה קיימת גם בשאלה האם האיסורים כמו רחיצה גילוח וכיוצ"ב שחלים על אבל שייכים גם באונן או לא. דיון זה תלוי בשאלה מתי מתחילים דיני האבילות. לדעת הרמב"ם (הלכות אבלות א, ב) דיני האבלות נכנסים לתוקף רק לאחר קבורת המת. לדעת בעלי התוספות (מועד קטן דף כג עמוד ב ד"ה 'ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין') הסיבה לכך שאונן אסור באכילת יין ושתיית בשר היא כדי שלא יסיח דעתו ממצוות הקבורה, אך דיני אבלות טרם חלים עליו. הרמב"ן כתב שדיני האבלות חלים מיד בשעת המיתה, וכך מובא בטור (יורה דעה הלכות אבילות סימן שמא):

"וכתב הרמב"ן שגגה היה מה שהתירו בתשמיש המטה דכולי עלמא בחול אסור בו וכן קצת דיני אבילות נוהגין בו כגון רחיצה וסיכה ק"ו מאכילת בשר ושתיית יין וא"צ לומר בשמחה ובתספורת ואסור בהנחת תפילין ואסור בשאלות שלום שאף אחרים אסורין כשהמת בעיר ובמלאכה נמי אי במלאכת עצמו אף אחרים אסורין וכבר אמרו שאסור לישב אפי' ע"ג מטה כפויה אלא ע"ג קרקע צריך לישב ולא אמרו אלא שאינו חולץ מנעל וסנדל ואינו חייב בעטיפת ראש ובכפיית המטה".


לסיכום, לדעת אלו הסוברים שאין על אונן איסורי אבלות, אונן מותר בתשמיש וכן בשאר דברים כמו רחיצה וגילוח, ואילו לדעות הסוברות שדיני אבלות חלים על אונן, ברור כי בכלל זה אף תשמיש.

במשנה שבסוגייתנו מסופר כי רבן גמליאל רחץ עצמו במים חמים בלילה הראשון שלאחר מות אשתו. רש"י (ד"ה 'רחץ לילה הראשון שמתה אשתו') כתב שהרחיצה הייתה לאחר קבורתה. נראה לומר שרש"י פירש כן משום שרק אחרי הקבורה חלים האיסורים של אבלות ואילו לפני הקבורה יש רק דין אונן כמו דעת הרמב"ם שהזכרנו לעיל, וממילא לו היה מדובר על רחיצה קודם הקבורה לא היה בכך שום חידוש.

שאלתם של התלמידים את רבן גמליאל מתפרשת גם היא בהתאם להבנות השונות:

"למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ!"


אם נבין כשיטת רש"י והרמב"ם, מעצם כך שהתלמידים שאלו על אבל ולא על אונן משמע שהרחיצה הייתה לאחר הקבורה. אולם לדעת הרמב"ן לא ניתן לקבוע האם הרחיצה הייתה לפני הקבורה או לאחריה, היות ובשני המקרה דיני אבלות חלים בשווה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)