מנחות | דף צה | אופיו הכפול של לחם הפנים

בגמרא בדף צ"ה עמוד א' נשאלה השאלה הבאה:

"איבעיא להו לחם הפנים נפסל במסעות או אינו נפסל במסעות?".

הגמרא מתלבטת בשאלה האם בשעת מסע המחנות במדבר לחם הפנים מוגדר "יוצא", וממילא נפסל; או שמא מסע המחנות איננו פוסל את הלחם. הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים בהכרעת ההלכה, אך מסיקה לבסוף שאין מחלוקת בדבר: כאשר לחם הפנים מסולק מן השולחן הוא נפסל ביוצא, ואילו כאשר הוא מונח על השולחן הוא איננו נפסל ביוצא.

מסקנת הסוגיה, כמו גם המחלוקת שבמהלכה, משקפות שאלה עקרונית בדבר אופיו של לחם הפנים. דומה, שמחלוקת זו בוקעת ועולה, בראש ובראשונה, מן המקראות שבתורה. בפרשת תרומה, שם מפרטת התורה את סדר בניית המשכן, נזכרות מידותיו של השולחן, ובסיום הפרשייה:

"וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד".

המצוה לערוך את לחם הפנים נזכרת גם לקראת סיומה של פרשת אמור:

"וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת: וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי ה': וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה אִשֶּׁה לַה': בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם".

לכאורה, שתי הפרשיות עוסקות בעניין אחד, ואולם נראה שקיים הבדל בולט ביניהן. הפרשייה הראשונה קובעת כי הלחם מהווה חלק בלתי נפרד ממבנה המשכן. אחד מכלי המשכן הוא השולחן, והלחם הערוך עליו מהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

הפרשייה השניה מזכירה את השולחן באופן אגבי בלבד. מפרשייה זו עולה, שעיקר עניינו של לחם הפנים בהקרבתו: ישנו ציווי מפורש להקריב את אותה מנחת סולת של לחם הפנים, ובסופו של דבר היא מהווה אזכרה לפני ה'.

אמור מעתה, כי לחם הפנים – שתי פנים לו: מחד גיסא, הלחם מהווה כלי מכלי המקדש; אך מאידך גיסא, יש לראות בו מנחת סולת.

נראה לומר, כי השאלה הנשאלת בסוגייתינו מבוססת על שניות זו. אם נראה את הלחם כחלק בלתי נפרד ממבנה השולחן, אין כל סיבה לפסול אותו במסע המחנות. סוף סוף, השולחן נישא על קרבו וכרעיו, ובכלל זה גם הלחם. ברם, אם נראה את הלחם כקורבן, יש לפוסלו במסע המחנות, כפי שנפסלים שאר זבחים ומנחות.

למסקנת הסוגיה, בעוד הלחם על השולחן יש לראותו כחלק מצורתו, ועל כן אין לפוסלו במסע המחנות. אם הלחם סולק מן השולחן נחסר ממנו המימד הנוגע למבנה המשכן, ועל כן יש לראות בו זבח גרידא, הנפסל בפסול יוצא עם נסיעת המשכן.

הלכות רבות בענייני לחם הפנים מתבארות לאור ההבחנה שבה עסקנו, ואנו התמקדנו כאן ביישום הנידון בסוגייתינו.