ברכות | דף יא | אופיין של ברכות התורה

הגמרא בברכות דף כה מצטטת מקור מן התורה לחובה לברך ברכת התורה קודם לימוד תורה. הרמב"ם לא מנה ברכה זו כמצוה מדאורייתא, אך הרמב"ן ("שכחת העשין", מצוה טו) השיג עליו, וקבע שברכת התורה היא מצוה מן התורה.

נוסח ברכת התורה, וההגדרה המדויקת של חיובה, נידונים בסוגייתינו בדף יא. בגמרא מצאנו תופעה מעניינת: האמוראים מציעים שלושה נוסחים לברכת התורה, ובמקום להכריע הלכה ביניהם, מקבלת הגמרא את שלושתם, ומורה לברך, למעשה, שלוש ברכות שונות קודם לימוד התורה.

הראשונים כאן (ראה, למשל, בבעל המאור, ובהשגת הראב"ד על דבריו) התחבטו בהכרעה זו של הגמרא: היכן מצאנו שלוש ברכות על אותה המצוה עצמה? לשם השוואה: הגמרא במסכת מגילה (דף כא) דנה בנוסח הברכה הנאמרת בסיום קריאת המגילה, ומציעה נוסחים שונים. גם שם מכריעה הגמרא לומר את כולם, אך פירשו הראשונים שמדובר בברכה אחת הכוללת את הנוסחים השונים, ולא על שלוש ברכות נפרדות!

הרמב"ם (הלכות ברכות א, ד) קובע, כי ישנם שלושה סוגים של ברכות: ברכות הנהנין, ברכות המצוות וברכות שבח והודאה. רבים מן האחרונים הציעו לבאר את עניינן של שלוש ברכות התורה לאור חלוקה זו של הרמב"ם. כך ניסח את הדברים מו"ר הרב אשר וייס (מנחת אשר - ענייני תלמוד תורה, סימן ו'):

"ובעיקר הדבר אם ברכת התורה ברכת המצוה היא או ברכת הודאה, הנה באמת פשוט דהברכה הראשונה ברכת המצוה היא דהלא כל ניסוחה: אשר קדשנו במצוותיו וציוונו וכו' - ככל ברכת המצוה.
והברכה האחרונה אשר בחר בנו - ככל ברכת הודאה היא ...
ומלבד שתי ברכות אלה מברכינן ברכה אמצעית: והערב נא, והיא ברכה שנזכה לטעום מצוף דבשה של תורה, ולהתענג מנועם זיוה, ומעין ברכת הנהנין היא על עריבות התורה ומתיקותה. וכן כתב הלבוש בסעיף ו', דברכת התורה יש בה ברכת הנהנין. ולפי זה מצינו בברכת התורה כל שלושת גדרי הברכות שמנה הרמב"ם בריש הלכות ברכות, שהן: ברכות הנהנין, המצוה, וההודאה".

נפקא-מינה ידועה לשאלת אופייה של ברכת התורה היא חיובן של נשים בברכה זו. השולחן ערוך (אורח חיים מז, יד) פסק שנשים מברכות ברכת התורה. המגן אברהם על אתר הניח בפשטות, שברכת התורה היא ברכת המצוות, והסביר שאף שבאופן כללי נשים פטורות ממצות תלמוד תורה, מוטלת עליהן חובה ללמוד הלכות הנוגעות להן, ועל לימוד זה עליהן לברך. הגר"א בהגהותיו שם תמה על המגן אברהם, וקבע שאין לנשים כל מצוה בתלמוד תורה. כיצד, אם כן, תוסבר פסיקתו של השולחן ערוך?

נראה לומר, כי לדעת השולחן ערוך עיקרה של ברכת התורה היא בשבח לה' יתברך על שנתן לנו תורה, ובהודאה על ההנאה ממנה. ברכות אלה נוגעות לכל הפוגש ברוממות המיוחדת שבתורה, אף אם אינו מצווה ללמוד בפועל. בלשונו של הגרי"ז מבריסק (בחידושיו על הרמב"ם, סוף הלכות ברכות), ברכת התורה היא ברכה על "החפצא של התורה", ולא על המצוה מצד עצמה.