יומא | דף כה | אופן חלוקת העבודה על פי הפיס
הגמרא (כה ע"א) העלתה שאלה טכנית לכאורה ביחס לאופן חלוקת העבודות בפיס:
"איבעיא להו: כשהן מפייסין, לעבודה אחת מפייסין, או דילמא לכל עבודה ועבודה הן מפייסין?"
הגמרא קובעת כי מכיוון שהפיס כולל כמה תפקידים, יש לדון אם מפיסים על כל תפקיד בפני עצמו, או שמא מפיסים פעם אחת ושאר התפקידים כבר יחולקו לפי סדר העמידה של הכוהנים, החל מן הכוהן הזוכה. הגמרא (כה ע"ב) מסיקה כאפשרות השנייה:
"תא שמע, דתני רבי חייא: לא לכל עבודה ועבודה מפייסין, אלא כהן שזכה בתמיד שנים עשר אחיו הכהנים נמשכין עמו. שמע מינה".
מהי משמעותה של שאלה זו? אפשר להבין שמדובר בבירור טכני בלבד, אך ייתכן שהדיון המפורט המובא בגמרא מרמז על משמעות עמוקה יותר הבאה לידי ביטוי בשאלה טכנית זו.
את הפיס, הגורל, אנו מוצאים גם בדין חלוקת רכוש של יורשים או שותפים. בגמרא בבבא בתרא (קו ע"ב), המתייחסת לדין החלוקה, נאמר:
"תניא, ר' יוסי אומר: האחין שחלקו, כיון שעלה גורל לאחד מהן – קנו כולם".
בפשט הגמרא משמע כמסקנת סוגייתנו, היינו שדי בגורל אחד כדי לחלק את כל החלקים, אך הרשב"ם (ד"ה קנו) מדגיש שאין זה כך, ורק האח שנפל עליו הגורל זכה בחלקו. כך גם כתב הרשב"א (ד"ה האחין) בשם רוב הראשונים. נראה שטעם הדבר הוא שהגורל מהווה מעין קניין של אחד האחים ברכוש המוגרל, וממילא הוא חל דווקא על אותו אחד שזכה בו.
נשוב לענייננו. את תפקיד הפיס בבית המקדש אפשר לראות בשתי דרכים:
א. חלוקה "ממונית" בין הכוהנים, שלכולם זכות שווה לעבוד במקדש.
ב. דרך ליצור סדר בעבודה, ללא קשר ל"זכויות" הכוהנים.
שתי דרכים אלה מיוסדות על השוני בין דברי הגמרא בדף כב ע"א לניסוחו של הספרי. מדברי הגמרא (כב ע"א) משמע שהפיס הוא תקנת חכמים שנועדה להסדיר את זכויותיהם השוות של הכהנים כדי שלא יבואו לידי מריבה, אך מהספרי (קרח קטז) משמע שהפיס הוא דין תורה, שעניינו יצירת סדר בעבודת המקדש.
נראה ששתי ההבנות הללו עשויות להשפיע על הדיון בסוגייתנו: אם הפיס במקדש מהווה חלוקה ממונית, מסתבר שצריך יהיה להגריל על כל עבודה בפני עצמה, כמו שעושים בחלוקת רכוש וירושה. אך אם תפקיד הפיס הוא ליצור סדר בעבודה, די יהיה בפיס אחד על העבודה הראשונה, ושאר העבודות יתחלקו לפי סדר עבודת הכהנים.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)