אופן קיום המצוות

בעיון הקודם עמדנו על כך שעשיית המצווה בעת שמזדמנת לו מעיד על כך שהאדם מעמיד את המצווה כמרכז פעילותו ומציב את קדימותה ועליונותה מעל לכל צרכיו ועיסוקיו החומריים.

מכאן מגיעה ההערכה הרבה של חז"ל למי שמקדים עצמו למצוות כלשונם בפסחים ד ע"א 'זריזים מקדימים למצוות' וכך גם בא לידי ביטוי בכלל המופיע ביומא לג ע"א כי 'אין מעבירים על המצוות'. המהר"ל מסכם את דבריו בהדגשת לשון המשנה המתארת את הריצה למעשה המצוות כביטוי לכך שאדם בעצם נמצא במצב של שלימות ומנוחה כיון שעולם הערכים שלו מסודר כהוגן וכפי הראוי לו באמת.

בפרק יח מוסיף המהר"ל לדבר על אופן קיום המצוה לא רק בזריזות כי אם להיות מוכן להתבזות על קיום המצוות ובאופן קבוע. כך מסופר בגמרא בכתובות יז ע"א:

מרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי, שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה, ואומר: כלה נאה וחסודה. רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת, א"ר זירא: קא מכסיף לן סבא! כי נח נפשיה, איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא; וגמירי, דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא. א"ר זירא: אהנייה ליה שוטיתא לסבא, ואמרי לה: שטותיה לסבא, ואמרי לה: שיטתיה לסבא.

בגמרא מופיע כי אופן קיום מצוות שמחת חתן וכלה שנעשה על ידי ר' יהודה הוא זה שעמד לו כאשר נפטר וזאת מכמה סיבות. האחת, שזו היתה שיטתו- לא עשה זאת רק פעם אחת באופן מקרי אלא כך נהג בקביעות ומוכח שהיה חדור בתודעת עשיית רצון ה' באופן הגובר על כל צרכיו וחפציו האנושיים. השניה, שהיה מתבזה על המצוות. הוא לא חס על כבודו וחשיבותו כאשר זקוק היה לעשות מצווה שהרי הכבוד הינו גם אחד השיקולים המשמעותיים ביותר לאדם בתכנון צעדיו ומעשיו. ר' יהודה לא הותיר את קיום המצוות ברמת מערכת השיקולים הרגילה כי אז הרי שחשיבות כבודו היתה גוברת על קיום המצווה. אולם, כיון שתודעתו היתה לעשות רצון ה' בכל עת שיקולי הכבוד כלל לא עמדו כנגד הרצון לעשות את מעשה המצווה בשום פנים ואופן.

מוטיב נוסף אותו מזכיר המהר"ל בסוף דבריו הינו עניין ההידור. הידור המצווה מעיד על היחס הנכון והמתאים למצווה. מי שמקיים את המצווה מתוך רצון למלא את דבר ה' בשלימות ומאהבה יחפוץ לנאות את המצווה בהתאם ליכולתו הפיזית והכלכלית. בכך הוא מורה כי אין מדובר בחובה המוטלת עליו או מעשה טכני שעליו לבצע אלא זהו ביטוי למצוה אלוהית שעל ידה הינו מתקרב לה'.