פסחים | דף כב | 'אותו'

כחלק מהדיון אודות המקור לכך שחמץ אסור בהנאה, מבארת הגמרא את האופן בו לומד רבי מאיר את פירוש המילה 'אותו' בפסוק שמדבר על טריפה:

ורבי מאיר: אותו אתה משליך לכלב, ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה.

לדעת רבי מאיר, ניתן להשליך בשר טריפה לכלב דווקא משום שהוא מותר בהנאה. אולם אסור להשליך לכלב בשר של בהמת חולין שנשחטה בעזרה, האסור בהנאה. (איסור ההנאה בבשר החולין השחוטים נגרם בעקבות האיסור לשחוט את בהמת החולין בעזרה)

רבי עקיבא איגר שואל מדוע לא נאמר במפורש שרבי מאיר לומד מטריפה שכל מקום שכתוב בתורה 'לא תאכלו', כולל איסור הנאה. הרי ברור, מבהיר ר' עקיבא איגר, שר' מאיר מתבסס על הנחה זו: בפשטות, הכתוב התיר נבילה לנוכרי. קביעתו של ר' מאיר שהפסוק מתיר דווקא את הטריפה, מבליעה את ההנחה שקיים איסור הנאה כללי, אשר בעקבותיו לא ניתן להעמיד את הפסוק בנבילה, כפי שנראה מפשטו. על כן, למעשה, גם ר' מאיר לומד איסור הנאה בכל התורה מפסוק זה, לכל.הפחות באופן מובלע, ומדוע לימוד זה לא נזכר במפורש?

רבי יחזקאל לנדא (צל"ח) מתרץ את שאלתו של רבי עקיבא איגר באופן הבא: לא הצריכו להתיר נבילה בהנאה, מכיוון שהיתר זה נזכר בפסוקים שדין 'שור שנגח' – 'והמת יהיה לו'. על כן, הכתוב בנבילה בא ללמד על שאר דברים ואין להעמידו על 'פשוטו' כביכול, שעוסק בנבילה.

ניתן להציע הסבר נוסף: בגמרא מבואר שרבי אבהו למד מנבלה, ואם כל דבריו של רבי מאיר מבוססים על הכתוב בטרפה, היה על רבי אבהו ללמוד מטרפה.