אחרי מות שני בני אהרן

  • הרב יהודה עמיטל

"אחרי מות שני בני אהרן"[1] / הרב יהודה עמיטל

לפרשת אחרי מות

"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו...". רש"י במקום כותב: "משל לחולה שנכנס אצלו רופא. אמר לו: 'אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב'. בא אחר ואמר לו: 'אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני' - זה זירזו יותר מן הראשון. לכך נאמר 'אחרי מות שני בני אהרן'". חז"ל במדרש (פרשה כ אות ו) מעלים כמה הסברים לחטאם של בני אהרן: שהורו הלכה בפני משה רבן; שנכנסו שתויי יין למקדש; שנכנסו מחוסרי בגדים; שנכנסו ללא רחיצת ידיים ורגליים; שלא היו להם נשים; שאמרו על משה ואהרן "מתי שני זקנים הללו מתים ואנו נוהגים שררה על הציבור"; ועוד. אולם לפי כל ההסברים אין מובן מדוע היה חשש שאהרן יחטא בחטאים כאלה - מדוע היה צורך להזהירו שלא יחטא וימות כדרך שמתו בניו?

נראה שאפשר להצביע על בעייתם של נדב ואביהוא. שניהם היו צעירים, מלאי מרץ והתלהבות. הם חפצו לשנות דברים, להחליף את ההנהגה הנוכחית, זו של משה ואהרן (כפי שראינו במדרש לעיל). הגמרא בעירובין סג ע"א אומרת כי נדב ואביהוא הקריבו אש זרה מפני שדרשו: "אף על פי שהאש יורדת מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט". הם הרגישו לא טוב עם העובדה שהם מקבלים הכול מהקב"ה, ולכן רצו לקחת חלק פעיל בהעלאת הקרבנות אל הקב"ה. הם התאוו לקשר עם הקב"ה, ולכן מיהרו להיכנס למקדש ולהדליק אש לפני שירדה אש מן השמים. נראה שאם היו נשואים היה מרצם מופנה להקמת בית בישראל, אך מכיוון שלא היו נשואים הופנה מרצם לכיוון הקב"ה.

התעסקותם של נדב ואביהוא בעניינים הגדולים והמרוממים של המשכן, בהקרבת הקרבנות ובקשר עם הקב"ה, הביאה אותם לזלזל במצוות הקטנות, המתגמדות נוכח השגב של הקרבת הקרבנות ושל הכניסה לאוהל מועד. הם לא הקפידו על לבישת הבגדים ועל רחיצת ידיים ורגליים, ואף לא נזהרו שלא להיות שתויי יין בעת כניסתם. אדם העוסק בדברים כל כך גדולים ונשגבים נוטה שלא לשים לב לפרטים קטנים. זהו הלקח העיקרי ממיתתם, וזו הסיבה שהיה צורך להזהיר את אהרן: גם כשהוא נכנס אל קודש הקודשים וזוכה להתעלות ולהתקרב אל הקב"ה יותר מכול, עליו לזכור את הפרטים הקטנים. אי אפשר להיכנס לקב"ה בכל פעם שרוצים, וכאשר נכנסים יש למלא תנאים מסוימים שקבע הקב"ה - ואף אם קטנים ואפורים.



[1] השיחה ניתנה בליל שבת קודש פרשת אחרי מות - קדושים תשנ"ד, וסוכמה על ידי מתן גלידאי.