איזו הנאה מחייבת?

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

חולין דף קג – איזו הנאה מחייבת?

בסוגיה נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש; רבי יוחנן סבור שבכדי לחייב במאכלות אסורות צריך הנאת גרונו, הנאה מטעם האוכל בפיו וריש לקיש סבור שבכדי לחייב במאכלות אסורות צריך הנאת מעיים, מילוי הקיבה בכזית. יש שתי נפקויות ממחלוקת זו:

א. אדם שאכל חצי כזית והקיא אותו ולאחר מכן אכל את החצי השני - לשיטת ר"י הוא יהיה חייב, שהרי נהנה גרונו מכזית איסור, אולם לשיטת ר"ל הוא יהיה פטור משום שמעולם לא היה בקיבה שלו כזית איסור.

ב. לגבי השאלה האם אוכל שנמצא בין החניכיים מצטרף? כלומר, אם צריך הנאת גרונו מה שנמצא בין החניכיים מצטרף, אבל אם צריך הנאת מעיים אז מה שנמצא בין החניכיים לא מצטרף.

הרמב"ם (פרק יד מהלכות מאכלות אסורות הלכה ג) פסק כדעת רבי יוחנן, שבכדי לחייב במאכלות אסורות, יש צורך בהנאת גרונו. בעל המנחת חינוך (שיג אות ב, ד"ה עוד אני) הסתפק בנוגע לאיסור אכילה ביום הכפורים, האם מדובר בהנאת גרונו או הנאת המעיים.

החת"ם סופר (שו"ת חתם סופר חלק או"ח סימן קכז) פשט את הספק וכתב שלעניין יום הכפורים הנאת המעיים היא הקובעת משום שביום הכפורים הגדר הוא עינוי נפש ואם לא נכנס למעיים שיעור כזית, אין זה נחשב כמי שלא עינה את נפשו - "כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה". בסוגיתנו, כתב החת"ם סופר כדברים הנ"ל, אולם הוא הקשה על דבריו מהסוגיה במסכת בשבועות (יג, א) שנאמר בה שלשיטת רבי, אף שיום הכפורים מכפר גם על מי שאינו שב מכל מקום אדם שאכל ביום הכפורים עצמו, מודה רבי שהוא יהיה חייב כרת. שאם לא נאמר כן, יוצא שאי אפשר להתחייב בכרת ביום הכפורים משום שמיד כאשר הוא אכל נתכפר לו. הגמרא שם מדברת על המצב בו הוא אכל ומת מיד:

"דאכל אומציה וחנקיה ומיית."

מהגמרא מובן שהוא התחייב בכרת משום שאכל ביום כיפור כאשר הוא נחנק, אם כן, יוצא שבכדי להתחייב ביום כיפור די בהנאת גרונו. החת"ם סופר מסביר:

"רוצה לומר לא במעיו בקיבה ממש אלא שיצא מבית מקום גרונו לבית בליעתו נקרא מעיו."

דהיינו, הנאת מעיים היא לא בתוך הקיבה כי אם ירידה של האוכל בגרון. דברי החת"ם סופר קשים קצת משום שהתוספות (ד"ה חלקו מבחוץ) כתבו בדברי ריש לקיש:

"דאזיל בתר אכילת מעיו כיון שיש כזית בבת אחת במעיו קודם שיתעכל."

מפורש מהתוספות שהנאת מעיים היא המקום בו האוכל מתעקל ולא כפי שכתב החת"ם סופר. האור שמח (הלכות שביתת עשור פרק ב הלכה ד) ואחרונים נוספים כותבים שאיסור אכילה ביום הכיפורים מותנה בהנאת גרונו כפשט דברי הגמרא.

מספר אחרונים (כתב סופר, אגלי טל ואחיעזר) כתבו שביום כיפור אדם יתחייב רק אם יש גם הנאת גרון וגם הנאת מעיים (ואולי לכך התכוון גם החת"ם סופר):

"לדעתי הדבר פשוט, דאפילו למה שחידש החת"ס בחאו"ח סי' קכ"ז דביוכ"פ לא סגי בהנאת גרון ובעינן הנאת מעיו מ"מ, זהו דוקא באוכל דרך הגרון, אבל שלא בדרך אכילת הגרון, דלא הוי עלה שם אכילה כלל, ל"ש בזה שום חיוב מה שמכניס לתוך מעיו."

למחלוקת זו יש נפקותא חשובה, האם אדם שניזון באמצעות זונדה חייב משום אכילה או לא? לדברי החת"ם סופר, לכאורה יתחייב. אולם לפי הבנת שאר האחרונים ובפרט האור שמח, הוא לא יתחייב משום שאין הנאת גרונו.

הרב ירון בן צבי