אין מעבירין על המצוות בשפיכת שיירים

דף יוםיומי

זבחים דף נא – אין מעבירין על המצוות בשפיכת שיירים

במשנה בדף מז ע"א נאמר כי שיירי הדם של חטאות הפנימיות 'היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון'.

הגמרא בדף נא ע"א מבררת את מקורו של דין זה:

"מאי טעמא, אמר קרא אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד, ההוא דפגע ברישא."

התוספות (ד"ה אשר) מחקו את המילים 'ההוא דפגע ברישא' מן הגירסא. לדעתם, הלימוד אינו מתבסס על כך שהיסוד המערבי הינו היסוד הראשון איתו נפגש הכהן, אלא על כך שזהו היסוד שמול פתח אהל מועד.

התוספות מסבירים, שאם אנו גורסים את המילים 'ההוא דפגע ברישא', משתמע שטעמה של שפיכת השיריים על היסוד המערבי דווקא הוא מצד הדין ש'אין מעבירין על המצוות'. כלומר, אדם נדרש לקיים מצוה הבאה לידו. אלא שלדעתם, דין זה אינו שייך לענייננו. הוא נאמר דווקא במקומות בהם ישנן שתי מצוות, והאדם רוצה להעביר על האחת, על מנת לקיים את השנית תחילה. במקרה כזה נאמר לו שיקיים את המצוות על פי הסדר בו הן באות לידיו. במקרה שלפנינו, לעומת זאת, אין לפני הכהן הנושא את השיריים שתי מצוות, אלא מצוה אחת בלבד. בין אם ישפוך על היסוד המערבי ובין אם ישפוך על יסוד אחר, אין הוא מעביר על מצות שפיכת השיריים, ועל כן אין כאן מקום לדין 'אין מעבירין על המצוות'.

אמנם, על דברי התוספות קשה לכאורה מן הגמרא במנחות סד ע"ב. המשנה שם אומרת, כי יש להביא את התבואה המשמשת לעומר ממקום קרוב לירושלים. בגמרא שם ניתנות שתי סיבות לכך. סיבה אחת להבאה מקרוב דווקא, היא החשש שמא עד שיגיעו חיטים מרחוק הם יתייבשו. סיבה שניה, שהיא החשובה לענייננו, היא שאין מעבירין על המצוות. והנה, מצוות העומר הינה מצווה אחת, והשאלה באיזו תבואה ישתמשו היא שאלה המקבילה לשאלה על איזה קרן ישפכו השיריים, ובכל זאת דנה הגמרא בדין 'אין מעבירין על המצוות'. (וראה תוספות שם ד"ה איבעית אימא ובשיטמ"ק אות יא)

הגרי"ז (על הש"ס, זבחים נא ע"א) מתרץ שאלה זו. הוא מסביר, כי יש לחלק בין תבואה, שם הבאה מתבואה מסויימת משמעה אי הבאה מתבואה אחרת, לבין צדדיו השונים של יסוד המזבח. לו לא הייתה מחלקת התורה בין הצדדים השונים, הייתי חושב כי אין זה משנה היכן ישפכו השיריים, שהלא בכל אופן הם נשפכים על יסוד המזבח. הרי הדבר דומה לכך שאף על פי שבדיני העומר שייכת ההלכה שאין מעבירין על המצוות לגבי בחירת תבואה מסויימת, מכל מקום אין שום הלכה כי יש לקצור את התבואה דווקא מאותו צד ממנו הגיע אליה ולא מצד אחר.

על פי זה, חידושה של התורה 'אשר פתח אהל מועד' יכול להתפרש באחת משתי דרכים. אפשרות אחת היא, שהתורה באה לחדש את עצם החלוקה בין היסודות. כיון שישנה חלוקה, הרי שוב חוזר דין 'אין מעבירין על המצוות', בדומה לתבואת העומר, שהרי השופך על יסוד דרומי לא ישפוך על יסוד מערבי ולהפך (ועיין בדברי רבנו חננאל ביומא נט ע"א "שיירי הדם היה שופך אל יסוד המערבי, דקיימא לן אין מעבירין על המצוות...").

אפשרות שניה היא, שהתורה לא באה להבדיל בין היסודות ועל ידי כך להשיב את דין 'אין מעבירין על המצוות', אלא לחדש הלכה שונה – שפיכת השיריים של חטאות הפנימיות צריכה להעשות דווקא כנגד פתח אהל מועד (ונראה שכן מסקנת התוספות).

הנפקא מינה בין שתי אפשרויות אלו תתכן בשאלת מיקומה המדוייק של שפיכת השיריים. החפץ חיים, בספרו ליקוטי הלכות (חיבור הדומה במתכונתו לחיבורו של הרי"ף, אותו חיבר החפץ חיים על מסכתות העוסקות בדיני קדשים), בריש הפרק החמישי של מסכת זבחים, דייק מדברי התוספות ששפיכת השיריים אינה נעשית בכל היסוד המערבי, אלא דווקא בחלק שכנגד פתח האהל. הלכה זו מתאימה להבנה כי לא נתחדש כאן דין בהפרדת היסודות לכיווניהם השונים, אלא דין במעשה שפיכת השיריים, המצריך שמעשה זה יעשה כנגד פתח אהל מועד. לעומת זאת, ב'מראה כהן' כתב, שאין צורך לשפוך דווקא כנגד הפתח, וניתן לשפוך בכל היסוד המערבי. נראה, כי הלכה זו תובן יותר על פי ההנחה שהתורה חידשה את ההפרדה בין היסודות השונים, וממילא נתחייבה שפיכה על היסוד המערבי מדין 'אין מעבירין על המצוות'. אמנם, בתוך היסוד המערבי אין מקום לחלק בין המקומות השונים, ועל כן אין הכרח לשפוך דווקא כנגד פתח אהל מועד.

הרב ברוך וינטרוב