אין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

זבחים דף צז – אין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש

כלל גדול בתורה שמצוות עשה דוחה מצוות לא תעשה, דוגמת מצוות ייבום שדוחה איסור אשת אחיו ומצוות ציצית שדוחה איסור כלאים. לכלל זה ישנם סייגים וחריגים רבים, ובסוגייתנו הוסיף רבא חריג נוסף לכלל זה (צז:):

"אמר רבא: אין עושה דוחה את לא תעשה שבמקדש.
שנאמר: "ועצם לא תשברו בו", ר"ש בן מנסיא אומר: אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח; אמאי? ניתי עשה ולידחי את לא תעשה! אלא, אין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש."

בעיון זה ננסה להבין את טעמו של רבא בדין זה.

הסברה המתבקשת לכללו של רבא היא סברת החומרה. במספר מקומות ניתן לראות שכאשר חומרתו של האיסור גדולה אין מצוות העשה דוחה אותו. הדוגמא הבולטת לכך היא מצוותא לא תעשה שיש בה כרת אשר איננה נדחית מפני עשה. אמנם, בנידון דידן קצת קשה לומר זאת, הן משום שגם העשה בו מדובר הוא "עשה שבמקדש" (כפי שהעיר השאגת אריה סי' צו) והן משום שלא מצינו שללא תעשה שבמקדש יש חומרה מיוחדת.

אפשרות נוספת היא שהיחס בין מצוות העשה והלא תעשה שבמקדש שונה מהיחס שבין מצוות אחרות. רוב המצוות מהוות כל אחת מערכת סגורה ועצמאית, וממילא כאשר הן מתנגשות זו עם זו מדובר בהתנגשות של ערכים שונים אשר אחד מהם דוחה את חברו. אמנם, במערכת המקדשים אין המצוות מהוות יחידות נפרדות אלא חלק ממכלול אחד של עבודת הקרבנות. ממילא, מצוות הלא-תעשה שבמקדש מגבילות ומסייגות את מצוות העשה שבו, ואין כלל ערך למצוות עשה במקום בו היא מתנגשת עם מצוות לא-תעשה. למשל, מובן שאי אפשר להביא קרבן בעל מום בטענה שמצוות העשה של הקרבת הקרבן תדחה את מצוות הלא-תעשה של הקרבת בעלי מומין.

נפקא מינה אפשרית בין שתי הסברות הללו היא האם מצוות עשה שבמקדש שיש בה כרת (כגון מצוות הקרבת פסח) תדחה מצוות לא תעשה שבמקדש. מצד החומרה, בכה"ג מצוות העשה חמורה יותר מהלאו, ומאידך עדיין מדובר בחלק ממכלול אחד. (ראה עולת שלמה כאן שדן בשאלה זו)

טעם נוסף לכללו של רבא מובא במשך חכמה (דברים לד, יב). המשך חכמה מקדים ומביא את דברי הרמב"ן בפרשת יתרו שעשה דוחה לא תעשה משום שאהבת ה' קודמת ליראתו, וכותב:

"ולפי זה אתי שפיר, דבמקדש שהשכינה שורה, ועשרה נסים נעשו, ומרוב ההרגל של האדם בדביקות להשי"ת נקל למצוא מדת האהבה, לכך הזהירה תורה "וממקדשי תיראו", ששם נקל לבעוט, ולסור מדת הפחד מהאדם. ולכן: אין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש, כי בעניני המקדש, שם גדול התועלת מהיראה לבלי עשות מה שהזהירה תורה, מהתועלת ממה שיעשה האדם מה שצותה תורה."

הרב אברהם סתיו