אין קטיגור נעשה סניגור

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי


 

דף יומיומי

ראש השנה דף כו' – אין קטיגור נעשה סניגור

בתורה (ויקרא טז, ד) נאמר שבעבודת יום הכיפורים הכהן הגדול לובש בגדי בד. הגמרא בסוגייתנו (כו ע"א) מסבירה את הטעם לכך:

אמר רב חסדא: מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה - לפי שאין קטיגור נעשה סניגור.

ננסה לעמוד על משמעותו של דין זה מתוך קושייה שהקשו האחרונים על אתר. טעמו של רב חסדא מתייחס בפשטות רק לבגדי הזהב: החושן, הציץ, המעיל והאפוד. אך אין הוא מסביר את העובדה שגם אבנטו של הכהן הגדול ביום הכיפורים עשוי בד. וכך הקשה הטורי אבן (ד"ה מפני):

קשיא לי, אם כן למה נשתנה אבנט של כהן גדול דביום הכיפורים של בוץ וכל השנה של כלאים?

אף הערוך לנר (ד"ה בגמרא לפי) התמודד עם קושי זה, וכתב שהתורה רצתה "שהכל יהיה מין אחד של בוץ".

בכדי ליישב קושי זה יש לנתח את עיקר הדין של לבישת בגדי הבד ביום הכיפורים. דין זה ניתן להבנה בשתי דרכים עקרוניות:

א. יש איסור ללבוש בגדי זהב בעבודת יום הכיפורים.

ב. יש דין חיובי ללבוש בגדי-בד בעבודת יום הכיפורים.

קל לראות שדברי רב חסדא הולמים את האפשרות הראשונה: "מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב". מאידך, בירושלמי (יומא ז, ב) נאמר:

" ולמה בבגדי לבן? א"ר חייה בר בא כשירות של מעלן כך שירות של מטן".

מדברי הירושלמי עולה שיש דין חיובי של לבישת בגדי בד, אשר מקבילים בין הכהן הגדול לבין מלאכי השרת.

ממילא, יש מקום ליישב את קושיית האחרונים לפי דברינו. סברת רב חסדא התייחסה רק לדין השלילי של איסור לבישת בגדי זהב, ובאמת מצד זה אפשר היה ללבוש אבנט רגיל של כלאים. אלא שיש דין נוסף, חיובי, של לבישת בגדי בד, שבגללו גם האבנט צריך להיות עשוי בוץ. נראה שהבנה זו מפורשת כמעט בדבריו של ר' חיים ויטל (עץ הדעת טוב, פרשת אחרי מות):

כתנת בד וכו' שלא בבגדי זהב של כל השנה שלא להזכיר עון העגל שעשה שהיה של זהב. והנה לסיבה זו היה מספיק במה שלא היה של זהב, אמנם הוסיף עוד להיותם בגדי לבן לרמוז שלא די שלא יזכירו לו עון העגל אלא אדרבה ירמזו כי נתכפר ואם היה עונו אדום כשלג ילבינו.

אמנם להבנתי נראה שאפשר ליישב את קושיית האחרונים גם באופן אחר. אבנט הכלאים של כל השנה כולל בתוכו את הצבע האדום היוצא מתולעת השני. נראה שגם צבע זה נחשב ל"קטיגור" ולכן אין להיכנס אתו לקדש הקדשים. ואכן, רבי יוסף בכור שור (ויקרא טז, ד) כתב שעיקר האיסור הוא בכניסה עם צבע אדום, וזהב הוא רק מקרה פרטי של איסור זה:

שאינו נכנס בבגדי זהב שהוא אדום אלא בבגדי לבן, סימן שהחטאים שהם אדומים, כדכתיב "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו", מתלבנים היום ומתכפרים... ולפיכך החטאים אדומים שמביאין לידי כעס והכעס מאדים את הפנים.

כלומר, עיקר האיסור איננו בחומר העשוי זהב, אלא בצבע האדום שכולל בתוכו גם את צבע הזהב. על הגדרת הזהב כאדום אפשר ללמוד מן הגמרא בב"מ (עח ע"ב) שהתייחסה ל"טלי זהב" ופירש רש"י (ד"ה בטלי) שהכוונה היא ל"כלי צמר צבועין אדום". וכן נאמר בגמרא (יומא מה ע"א) שהיו משתמשים במקדש בזה אדום שדומה לדם הפרים.

הרב אברהם סתיו