איסור השחתת זרע

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

נידה דף יג - איסור השחתת זרע

הסוגיה הראשונה בפרק השני במסכת עוסקת באיסור השחתת זרע. הגמרא מאריכה להדגיש את חומרתו של איסור זה, וכדרך שסיכם הרמב"ם: "איסור גדול הוא". למרות החומרה הרבה העולה משלל הדעות בסוגייתינו, הרמב"ם אינו מבאר האם מדובר על איסור תורה או על איסור דרבנן. בספר המצוות של הרמב"ם, ובספריהם של שאר מוני המצוות, לא נזכר איסור השחתת זרע כלאו מן התורה. האחרונים התחבטו בנושא זה, וניתן למצוא את את סיכום הדברים בשו"ת דברי יציב של האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, אבן העזר סימן ל"א אותיות א'-ד'.

אף אם אין מדובר על איסור דאורייתא, חכמי ישראל לדורותיהם התייחסו אליו בחומרה רבה. הבית יוסף (אבן העזר, סימן כ"ג) מצטט מדברי הזוהר הקדוש, שם נאמר שעוון השחתת זרע חמור מכל עוונות שבתורה. קביעה מרחיקת לכת זו הובאה להלכה גם בשולחן ערוך.

בבואנו להגדיר את חומרתו המיוחדת של איסור השחתת זרע, ניתן לזהות שתי גישות עקרוניות:

גישה א - ניאוף

בסוגייתינו נאמר:

"תנא דבי רבי ישמעאל: "לא תנאף" - לא תהא בך ניאוף, בין ביד בין ברגל".

כידוע, ניאוף פירושו קשר מיני פסול. על פי דרשת תנא דבי רבי ישמעאל, השחתת הזרע מהווה בחינה של ניאוף, דהיינו שימוש בכוח המיני באפיק פסול ומתועב.

הפוסקים התלבטו האם יש לבחון את השחתת הזרע כניאוף - פשוטו כמשמעו. אחד הנושאים המרכזיים שעסקו בו הפוסקים לדורותיהם, ובעיקר בדור האחרון, הוא האם וכיצד רשאי אדם להוציא זרע לצורך בדיקה רפואית. כאשר נדרש הגר"מ פיינשטיין לנושא (אגרות משה, אבן העזר א' סימן ע') הוא קבע:

"והטעם נראה משום דעל משמוש ידים בהאבר איכא איסור לא תנאף ... ולכן גם בעובדא דידן אין להתיר ע"י משמוש בהאבר".

להלן בדבריו שם הוא מפרט את הדרכים המועדפות, לדעתו, בהוצאת זרע, אך לעניין זה של משמוש ביד הוא מתייחס בחומרה מיוחדת, ונוטה לראות בו ניאוף של ממש.

גישה ב - רצח

עוד נאמר בסוגייתינו:

"ואמר ר' אלעזר: מאי דכתיב "ידיכם דמים מלאו"? אלו המנאפים ביד".

ר' אלעזר קושר בין השחתת זרע ובין העוון החמור של רצח. לעיל בסוגיה נאמר:

"רבי יצחק ורבי אמי אמרי: כאילו שופך דמים שנאמר 'הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים' - אל תקרי שוחטי אלא סוחטי".

וכתב המהרש"א על אתר:

"ודריש ליה אל תקרי שוחטי אלא סוחטי היינו שסוחטין מגופן השכבת זרע שהיה ראוי להיות ולד, והיינו כאילו שופך דמים".

המהרש"א מבהיר, כי האיסור החמור בהשחתת זרע נובע מהפגיעה בכוח החיים. שכבת זרעו של אדם נועדה להביא חיים לעולם, וכאשר הוא משחית אותה באופן אסור, הוא פוגע באותם חיים. הפגיעה בפוטנציאל החיים מהווה בחינה של רצח.

על דרך זו, יש ללמוד את דברי התוספות בסנהדרין (נט:, ד"ה והא) שכתבו:

"דמי שמצווה על פריה ורביה מצווה שלא להשחית זרע".

התוספות עומדים על זיקה עמוקה בין מצות פרו ורבו ובין איסור השחתת זרע: מי שנדרש לקיים מצוה זו, ולהביא חיים לעולם, גורם לקילקול ולהשחתה גדולים אם משתמש בכוח שנתן לו הקדוש ברוך הוא להנאת עצמו, ולסיפוק צרכיו הרדודים.

הרב אביהוד שורץ