איסור חדש

  • הרב אביעד ברטוב

איסור חדש

מעשה בראי"ה קוק זצ"ל שהחל להנהיג שעות קבלה בלשכתו למבקשים לשוחח עמו. מאן דהו שפגשו מחה על הנוהג, שלא היה מקובל עד אז בין רבני ירושלים, תוך שהוא טוען כל העת: "חדש אסור מן התורה". לאחר שנואש הרב קוק מלשכנעו, השיב לו כי ישנו הסבר נוסף לדין "חדש אסור מן התורה", אשר אולי על פיו ניתן בכל זאת להתיר מנהגים חדשים: תבואה חדשה אשר טרם עבר עליה יום ט"ז בניסן אסורה באכילה...

בפרשת אמור מובאת פרשת הבאת העומר, ובסיומה: "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, עד הביאכם את קרבן א-לוהיכם". האיסור לאכול את התבואה החדשה עד יום הבאת קרבן הנפת העומר נקרא איסור חדש, והמשנה במנחות ע ע"א מגדירה את היקף האיסור: "החיטין והשעורין... אסורים בחדש מלפני הפסח, ומלקצור מלפני העומר. אם השרישו קודם לעומר - העומר מתירן, ואם לאו - אסורין עד שיבא העומר הבא". כלומר, כל תבואה שהשרישה קודם ט"ז בניסן נחשבת כשייכת לשנה הקודמת, ומותר לאוכלה אף לפני הבאת העומר.

בגדרי שיעור השרשה סתמו הפוסקים, אולם מובא בט"ז בשם "תרומת הדשן" כי שיעור השרשה הוא שלושה ימים. לכן, כל תבואה שנזרעה עד י"ג בניסן נחשבת לתבואה של השנה הקודמת, ולא חל עליה איסור חדש. ה"דגול מרבבה" כתב שיש להחמיר ולפסוק כי שיעור השרשה הוא שבועיים, אבל הש"ך ואחרונים נוספים דחו את דבריו.

למעשה, בתבואת ארץ ישראל כמעט שלא מצינו תבואת חדש, שכן מרבית התבואה נזרעת קודם ניסן. לעיתים ניתן להקל מדין "ספק ספיקא": כאשר מוצרים תבואה לאחר החג, ולא ברור אם היא השרישה לפני ט"ז בניסן - יש ספק אחד האם זאת תבואה חדשה, ואפילו אם זאת תבואה חדשה - יש ספק שני האם היא השרישה קודם ט"ז בניסן. לכן, למעשה יש להחמיר באיסור חדש רק כאשר ברור שהתבואה נזרעה לפני י"ג בניסן. עיקר בעיית חדש נוגעת לתבואה הנזרעת בחו"ל, ובכך נעסוק בע"ה בשבוע הבא.