איסור מלאכה בחול המועד (א)

  • הרב אוהד פיקסלר

מקור האיסור

בשנה שעברה עסקנו בנושאים שונים ממסכת ביצה, העוסקת בדיני מלאכות יום טוב ויחסם לאיסור מלאכה בשבת. במסגרת השיעורים עסקנו ביסודות איסור המלאכה ביום טוב וכן בפרטי הדינים כפי שנלמדים בגמרא. השנה, אנו מתחילים לעסוק במסכת מועד קטן, העוסקת בעיקרה בדיני עשיית מלאכה בחול המועד. בנוסף לכך אנו לומדים במסכת מספר נושאים נוספים הקשורים לדיני שביעית, אבלות ועוד.

נקודת המוצא בתחילת המסכת היא שיש איסור מלאכה בחול המועד, אך גדרי האיסורים שונים משבת ויום טוב. הראשונים דנו בתוקף איסור המלאכה ובשאלה האם היא נאסרה מהתורה או מדרבנן, ולעניין זה נקדיש את שני השיעורים הבאים.

בשיעור השבוע נעסוק במקור הלימוד לאיסור מלאכה בחול המועד, וזאת לאור סוגיית הגמרא בחגיגה. לפני שנלמד את דברי הגמרא נקדים מספר עקרונות בנוגע לגדר איסור המלאכה.

מהי מלאכה?

ימי חול המועד נושאים כבר בשמם את הדילמה העומדת בבסיסם - האם מדובר על ימים של חול או שמא של מועד? האם מדובר על ימים שזהים ליום טוב, אלא שהותרו בהם חלק מהמלאכות, או שמא אלו ימי חול בהם נאסרו מלאכות מסוימות על מנת לתת להם מעמד שונה. מצד אחד, מקריבים בימים אלו קרבן מוסף ומצוות החג חלות בהם (סוכה, ארבעת המינים ואיסור חמץ), אך מצד שני מותרת בהם עשיית מלאכה של ל"ט אבות מלאכה.

באחרונים אנו מוצאים מחלוקת בנוגע לאופי איסור המלאכה בימים אלו. האם איסור המלאכה דומה במהותו ובהגדרתו לאיסורי שבת ויום טוב כפי שנקבעו בל"ט אבות המלאכה, או שהגדרת מלאכה בחוה"מ שונה במהותה ונובעת מיסוד אחר[1] (כך למשל, יש שביארו את איסורי המלאכה בחוה"מ לאור העקרון של טירחא).

יש שקשרו בין חקירה זו במהות איסור המלאכה, ובין מחלוקת הראשונים והפוסקים בנוגע לתוקף האיסור. לפי הסבר זה השיטות הסוברות שהמלאכות האסורות בחוה"מ נאסרו מהתורה, מקשרות זאת לגדרי מלאכה מדאורייתא שיש בדיני שבת ויום טוב. לעומת זאת השיטות הסוברות שהאיסור מדרבנן, מבינות שגדריו שונים ואינן נובעים מל"ט מלאכות. קישור זה אינו הכרחי ויתכן שחכמים קבעו את איסורי המלאכה לאור הגדרים בשבת, או שהתורה קבעה איסורים שאינם נובעים לפי העקרונות בשבת הואיל ומעמד היום שונה.

אילו מלאכות נאסרו בחול ואילו הותרו? בשיעורים הבאים נעמוד על הכללים בנושא, אך ראשית נעיר שיש קושי בקביעת גדרים ברורים כבהלכות שבת. הגמרא במועד קטן מזכירה קושי זה:

"אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכות מועד כהלכות כותים בהלכה. למאי הלכתא? אמר רב דניאל בר קטינא אמר רב לומר שהן עקורות ואין למידות זו מזו"                                             (יב.).

רש"י מסביר שהכוונה במילים עקורות הן, כאישה שאין לאדם ממנה פרי אלא גופה. בדומה לכותים אשר לגביהם אין אומרים שכמו שהם מוחזקים לעניין אחד הם מוחזקים להלכות נוספות, כך יש קושי בלימוד בין פרטים שונים בהלכות חול המועד וכן בין הלכות בעניינים שונים לדיני חול המועד. מגמרא זו עולה שאין כללים ברורים למלאכות המותרות והאסורות בחוה"מ, וזה בניגוד לשבת וימים טובים.

בשיעור השבוע נעיין בסוגיית הגמרא במסכת חגיגה, ונבחן לאור השיטות השונות את השאלות שהעלינו לעיל. הכיוון שאנו נלך בו בשיעור זה ובשיעור שלאחריו, הינו ששאלת אופי איסור המלאכה אינו קשור לשאלת תוקפו ומדובר בשני דיונים שונים.

סוגיית הגמרא

"מכלל דתרוייהו סבירא להו דחולו של מועד אסור בעשיית מלאכה, מנהני מילי? "             (חגיגה יח.).

הגמרא אינה רואה צורך בשאלה האם הדבר אסור או מותר, ונקודת המוצא שלה היא שיש איסור מלאכה בחול המועד. כתשובה לכך הגמרא מביאה חמש דרשות שונות בתוך שלוש ברייתות.

בלימוד סוגיה זו יש לבחון מה היחס בין השיטות השונות: האם הן חולקות אחת על השנייה או שהן מסכימות ויש תוספת. יתכן ואין כלל מחלוקת בין השיטות השונות אלא הדגשה שונה של ההלכה, אך יתכן והן משקפות גישות שונות בהבנת מהות המלאכה או תוקפה[2]. בשיעורנו השבוע  ננסה לנתח את דברי התנאים ולהבין את אופים המיוחד של ימי חוה"מ[3].

מחלוקת ר' יאשיה ור' יונתן

"דתנו רבנן: 'את חג המצות תשמר שבעת ימים', לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר: אינו צריך, קל וחומר: ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהן ולאחריהן - אסור בעשיית מלאכה, חולו של מועד שיש קדושה לפניהן ולאחריהן - אינו דין שיהא אסור בעשיית מלאכה? - ששת ימי בראשית יוכיחו, שיש קדושה לפניהן ולאחריהן ומותרין בעשיית מלאכה! - מה לששת ימי בראשית - שאין בהן קרבן מוסף, תאמר בחולו של מועד - שיש בו קרבן מוסף. - ראש חדש יוכיח, שיש בו קרבן מוסף - ומותר בעשיית מלאכה! - מה לראש חדש שאין קרוי מקרא קדש, תאמר בחולו של מועד שקרוי מקרא קדש, הואיל וקרוי מקרא קדש - דין הוא שאסור בעשיית מלאכה".

ר' יאשיה ור' יונתן נחלקו בדרך הלימוד של איסור מלאכה בחוה"מ. תנא אחד לומד מהפסוקים ואחד מציע סברה:

ר' יאשיה לומד את איסור המלאכה מפסוק בפרשת משפטים שנוגע לחג הפסח. מכך שמופיע שיש לשמור את חג הפסח שבעת ימים משמע שיש לשמור גם את חוה"מ כמו את היום הראשון והיום האחרון. היה ניתן להבין שהפסוק מדבר על שמירה מפני חמץ, אך ר' יאשיה מבין שמדובר על איסור מלאכה. נראה כי לפי לימוד זה איסורי המלאכה יהיו זהים בין יו"ט וחוה"מ בגדריהם ובפרטיהם.

ר' יונתן לעומתו, לומד מסברה בדרך של קל וחומר. במבט ראשון הלימוד נראה קשה - מדוע העובדה שהימים מתוחמים בין ימים טובים מעידה שגם הם אסורים במלאכה. מה הקל ומה החמור בלימוד? נראה שהשלב השני של הדרשה היה ברור מהתחלה והוא עומד בבסיס הלימוד. לפי ר' יונתן יש בחוה"מ משהו מיוחד מראשיתו וזה קרבן מוסף המוקרב בו והעובדה שהתורה מכנה ימים אלו כמקרא קודש. שני נתונים אלו מראים שיש עניין מיוחד בימים אלו. נקודה זו מתוספת לעובדה שחול המועד מוקף בימים טובים, וזה מראה לנו שימים אלו הם חלק ממערכת רחבה יותר של החג, המהווים המשך לחג. ר' יונתן אינו מחלק בין גדרי האיסור ביו"ט ובין חוה"מ אך יתכן ולפי סברתו יש מקום לחלק (שהרי אחד חמור ואחר קל).

מחלוקת ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא

הגמרא ממשיכה ומביאה ברייתא שנייה וגם בה יש מחלוקת בין שני תנאים:

"תניא אידך: 'כל מלאכת עבדה לא תעשו' לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר 'אלה מועדי ה'' וגו'; במה הכתוב מדבר? אם בראשון - הרי כבר נאמר שבתון, אם בשביעי - הרי כבר נאמר שבתון. הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד, ללמדך שאסור בעשיית מלאכה".

דרשה זו היא מבית מדרשו של ר"ע, והיא אינה דורשת את הפסוקים בפרשת משפטים אלא בפרשת אמור. ר' יוסי הגלילי לומד מהמילים 'כל מלאכת עבודה לא תעשו'. משפט זה מופיע פעמיים בפרק כג, פעם ראשונה לגבי פסח ופעם שנייה לגבי סוכות. המילים 'כל מלאכת עבודה' מופיעים פעמיים בהקשר של סוכות- בפסוק לה ובפסוק לו. מסברה נראה שהדרשה היא מפסוק לה, מפני שפסוק זה מדבר על סוכות. פסוק לו דן בשמיני עצרת, ונראה שהוא שייך לדיון לגבי איסור מלאכה ביום זה. רש"י אינו מבין כך ובפירושו על התורה הוא אומר שלומדים מפסוק לו על מלאכה בחוה"מ. ר"ע לומד מהכותרת של הפרשה, וכותרת מיותרת שמופיעה בפרשה –'אלה מועדי ה''. כותרת זו מופיעה בתחילת הפרשה לגבי פסח, ופעם נוספת לגבי סוכות.

בברייתא הראשונה בגמרא נחלקו ר' יאשיה ור' יונתן בבית מדרשו של ישמעאל בדרך הלימוד בספר שמות. בברייתא השנייה נחלקו ר' יוסי הגלילי ור"ע בבית מדרשו של ר"ע בלימוד הפסוקים בספר ויקרא[4]. מה היחס בין שתי מחלוקות אלו? הטורי אבן (על אתר) סובר שאין מחלוקת בין התנאים. ר"ע מקבל גם את הלימודים שמופיעים בברייתא הראשונה והוא מוסיף דרשה נוספת לגבי סוכות. לשיטתו יש צורך בלימוד נפרד לחוה"מ של פסח ולימוד שונה לסוכות ולא ניתן ללמוד מאחד לשני.

נקודה שנייה שיש לשים לב אליה היא שבשתי הברייתות התנאים נחלקו בשאלה האם איסור מלאכה בחוה"מ הוא עשה או איסור לאו. שיטת ר' יונתן ור"ע שמדובר על מצוות עשה- או מהמילה תשבתו או מהמילה שבתון. לעומת זאת שיטת ר' יאשיה ור"י הגלילי שמדובר על לאו של כל מלאכת עבודה לא תעשו. בכל ברייתא התנאים נחלקו בלימוד מפרשה שונה אך גדרי המחלוקת זהים.

הטורי אבן (על אתר) והמנחת חינוך (מצווה שכג) הציעו נפקא מינה לשאלה זו לגבי חיוב נשים באיסור מלאכה בחוה"מ. לכאורה אם מדובר על מצוות עשה אז זו מצוות עשה שהזמן גרמא וממילא נשים פטורות. הטורי אבן מסביר שאין להסיק בדרך זו מכיוון שגם ר"ע שסובר שמדובר על מצוות עשה הוא מבין שיש גם עשה בנוסף ללאו:

"אלא ע"כ ר"ע נמי אק"ו דר"י סמיך וכיון דאיכא עשה להדיא לאיסורא הלאו אתי שפיר מק"ו ולא צריכא האי קרא דר"י הגלילי ללאו דמק"ו שפיר אתיא נמי למלקות. ובלאו הכי צריך לומר הכי לר"ע דאק"ו דר"י סמיך דאי לאו הכי מה אין צריך דקאמר ר"ע? הא ודאי צריך האי קרא דר"י הגלילי ללאו דמקרא קודש דר"ע אינו אלא לעשה והוא אמינא דנשים מותרין במלאכת חולו של מועד דהוי ליה מצות עשה שהזמן גרמא דנשים פטורות, אמטו להכי כתיב קרא כל מלאכת דר"י הגלילי ללאו דהוי ליה מצות לא תעשה אף על פי שהזמן גרמא קי"ל דנשים חייבות"        (טורי אבן ד"ה ר' יונתן אומר)

"משום הכי צריכי קראי דר"י גבי פסח ודר' יוסי הגלילי גבי סוכות לל"ת ולעבור על מלאכת חולו של מועד בעשה ולא תעשה.... והכא נמי ר' יוסי הגלילי פסח אקרא דר"י סמיך דודאי אי אפשר ללמוד לא פסח מסוכות ולא סוכות מפסח ומר אמר חדא ומר אמ' חדא ולא פליגי..."   (שם ד"ה רע"א אינו).

יש לשים לב לדמיון נוסף בין דרשת ר"ע ודרשת ר' יאשיה. שתי דרשות אלו מתבססות על דברי התורה הנותן מעמד שונה של מועד לימי חול המועד. ר"ע מסתמך על הפסוק 'אלה מועדי ה' מקראי קודש', וכך גם ר' יאשיה בסיום לימוד הקל וחומר. מילים אלו מופיעות בתוך פסוק שדן בקרבנות המיוחדים שמוקרבים בימים אלו. לפי זה נראה שהמועד הוא בעל משמעות ואופי מיוחד, וזאת אנו רואים ע"פ הקרבנות המיוחדים שבימים אלו והקביעה שיש ליום מעמד של קדושה כמו המועד, בניגוד לראשי חודשים[5].

הזכרנו את ההבדל בין דרשות התנאים בנוגע לשאלה האם מדובר על איסור לאו או איסור עשה. יתכן ובדרשות אלו עולה גם השאלה שהזכרנו בתחילת השיעור בנוגע לאופי איסור המלאכה- האם איסור המלאכה דומה לאיסור מלאכה בשבת ויו"ט או שמדובר על גדר אחר. ר' יאשיה לומד את איסור מלאכה מכך שחוה"מ מוקף בימים טובים וגם הוא נחשב מקרא קודש. לשיטתו מסתבר שהגדרת איסורי המלאכה זהה לימים הטובים שמקיפים אותו. כך גם נראה בשיטת ר' יוסי הגלילי שמדבר על מלאכת עבודה בדומה לאיסורי יום טוב.

לעומת זאת לפי ר' יונתן ור"ע שמדברים על איסור עשה, לא ברור שמדובר על גדרים זהים לימים טובים. בשיטתם ניתן להסביר בשני הכיוונים: יתכן שאין ללמוד מל"ט אבות מלאכה אלא לדון בגדרים מסוג שונה או שמדובר על אותו גדר הלכתי.

דרשות מקבילות

בספרא מצאנו דרשה מקבילה למחלוקת רבי יוסי הגלילי ור' עקיבא:

"'וכל מלאכה לא תעשו' הרי זה בא ללמד על ימי מועד שהם אסורים במלאכה. יכול יהיו אסורים במלאכת עבודה? ת"ל 'הוא'. הוא אסור במלאכת עבודה, ואין ימי מועד אסורים במלאכת עבודה - דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר מה תלמוד לומר 'אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש'? אם לעניין ימים טובים כבר ימים טובים אמורים, שנאמר 'מלבד שבתות ה'' ואומר 'ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון', אם כן למה נאמר 'אשר תקראו אותם מקראי קודש'? כבר ימים טובים אמורים אלא אילו ימי מועד שאסורים במלאכה. יכול יהיו אסורים במלאכת עבודה תלמוד לומר 'הוא', הוא אסור במלאכת עבודה ואין ימי מועד אסורים במלאכת  עבודה"          (אמור פרשה יב).

בדרשת הגמרא לא ראינו חילוק בין היום הראשון לבין ימי חוה"מ. בדברי הספרא אנו רואים נקודה עקרונית שלא הופיעה בלימוד הגמרא- חלוקה בין איסור מלאכה ביום הראשון ובין ימי חול המועד. לפי כיוון זה, בית מדרשו של ר"ע סובר שגדרי המלאכה בחוה"מ שונים מיום טוב ובית מדרשו של ר"י משווים בין איסורי המלאכה[6].

דרשת ר' ישמעאל

בסיום, הגמרא מביאה דרשה נוספת השונה משתי הברייתות הראשונות:

"תניא אידך: 'ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה'' מה שביעי עצור - אף ששת ימים עצורין, אי מה שביעי עצור בכל מלאכה - אף ששת ימים עצורין בכל מלאכה? תלמוד לומר: 'וביום השביעי עצרת' - השביעי עצור בכל מלאכה, ואין ששה ימים עצורין בכל מלאכה. הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים, לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת".

ר' ישמעאל לומד מפרשה שלישית - ציווי התורה על פסח בפרשת ראה. בדרשה זו אנו מוצאים לראשונה בגמרא באופן מפורש שחוה"מ שונה בגדריו מאיסורי המלאכה מימים טובים. הגמרא אומרת שהכתוב מסר לחכמים את הכוח להכריע איזו מלאכה מותרת ואיזו אסורה. מחלוקת הראשונים בנוגע לתוקף איסורי המלאכה בחוה"מ תלויים בהבנת דברי הגמרא בעניין זה ובהבנת תוקף הדרשות הקודמות. בספרי (פסקה קלה) מובאת  דרשה זו בהקבלה מוחלטת, והיא נאמרה גם שם בשם ר' ישמעאל[7]. בשיעורים הבאים נעמוד על המושג מסרו הכתוב לחכמים.

סיכום

בשיעור זה סקרנו את דרשות התנאים במקור איסור מלאכה בחול המועד. ראינו כי ניתן להציע מספר הבנות בשאלת היחס בין הדרשות השונות:

-          מחלוקת בין התנאים בנוגע למקור הדין, או בשאלה האם מדובר על איסור לאו ביטול עשה.

-          מחלוקת בין התנאים בנוגע לגדר המלאכה בשאלה האם האיסור שווה לשבת ויו"ט או שמדובר על איסור שונה במהותו.

אין מחלוקת בין התנאים:

-          הם מציעים מקורות שונים ללימוד.

-          יש צורך ללמוד בנפרד לכל אחד מהחגים.

בשיעור הבא נעסוק בפסיקת הרמב"ם בשאלת מקור איסור המלאכה בחול המועד. בשיעור לאחריו נדון במחלוקת הראשונים בנוגע לשאלת תוקף האיסור ומעמד דרשות התנאים.

 



[1]   ראה בעניין זה במאמרו של הרב עזריאל אריאל- 'גדרי מלאכה בחול המועד (תשובה להשגה)', בתוך אמונת עיתך עלון מספר 30.

[2]   ראה לדוגמה בשיעור בנוגע מקור היתר פיקוח נפש בשבת דוגמה לסוגיה שאין מחלוקת בין הדעות השונות.

[3]   מומלץ לעבור על מהלך הגמרא עצמה בצורה רציפה, לפני קריאת הפסקאות הבאות.

[4]   היתרון בלימוד הפסוקים בפרשת בא נובעים מכך שזו האזכרה הראשונה בתורה של ימי חול המועד. לעומת זאת בפרשת אמור מדובר על הפרשה המרכזית שהתורה מדברת על איסורי המלאכה של המועדים כחלק מהגדרתם כימי מקרא קודש.

[5]   בשיעור הבא נביא את דברי הרב סולובייציק בתוך שיעורים לזכר אבא מרי שעוסק בנקודה זו.

[6]   יש לבחון בהקשר זה גם את דברי המכילתא דרשב"י פרק יב פסוק טז. המכילתא מביאה את דרשת ר' יאשיה ולאחר מכן היא דנה בדיני יו"ט ולכאורה לא מחלקת בין חוה"מ ויום טוב. בדברי המכילתא מובאת גם דרשה בשם ר' יוסי הגלילי בהקשר מלאכות יום טוב, ע"ש.

[7]   ע"פ עובדה זו לא ניתן להניח שיש מחלוקת בין בתי המדרש בשאלה האם כל המלאכות אסורות. יתכן וקיימת מחלוקת בין בתי המדרש האם לומדים מחוה"מ של פסח (=ר' ישמעאל), או מחוה"מ של סוכות (=ר' עקיבא). וצ"ע מה משמעות מחלוקת זו.