איסור עשיית מלאכה בערב פסח

  • הרב משה טרגין

איסור עשיית מלאכה בערב פסח

בתחילת הפרק הרביעי של מסכת פסחים מלמדת המשנה על איסור עשיית מלאכה מחצות היום של ערב פסח. המשנה אף מודיעה לנו על המנהג שלא לעשות מלאכה כלל בערב פסח. דיון זה מהווה קרש קפיצה לדיון בנושא רחב יותר: מה דינו של אדם שבא לעיר בעלת מנהגים שונים ממנהגיו? למעשה, ניתן להפיק מידע רב מדיון זה לעניין בן חו"ל שבא לארץ ישראל (וההפך) ביחס לשאלת מספר הימים הטובים שעליו לקיים. אך בשיעור זה נעסוק בלב הדיון המופיע במשנה - איסור עשיית מלאכה בערב פסח.

למרות שהמשנה מתארת את איסור עשיית מלאכה במשך כל היום כמנהג (דבר הנוהג ברבים ללא תוקף של דין), היא מאשרת כי איסור עשיית מלאכה לאחר חצות היום הוא איסור ממש. בשיעור זה ננסה לעמוד על טיבו של האיסור החל בחלק השני של היום (לאחר חצות), ושמא נוכל בעקבות זאת גם להבין את המנהג שלא לעשות מלאכה במשך כל היום.

רש"י טוען כי האיסור לעשות מלאכה במחצית השנייה של היום נובע מחשש שהאדם ישכח לבצע את חובות היום: שרפת חמץ, הקרבת קרבן פסח והכנה לקראת ליל הסדר [ועיין בתוספות רבנו פרץ וברמב"ן במלחמות ה', שם ניתן למצוא עמדה המדגישה במיוחד את החשש של רש"י]. תוספות מצטטים ירושלמי המצביע על מקור שונה לאיסור עשיית מלאכה בחציו השני של היום. הירושלמי טוען כי יש איסור מלאכה במשך כל הזמן הראוי להקרבת קרבן פסח. נראה כי מטרתו של האיסור אינה להבטיח שהקרבן יוקרב; ישנה מטרה באיסור מצדעצמו. למעשה, נראה כי תוספות טוענים שזהו איסור דאורייתא. הרמב"ן והראב"ד מצטטים אף הם את דברי הירושלמי, אך הם טורחים לציין כי מדובר באיסור מדרבנן. אולם הירושלמי מעלה את האפשרות כי מדובר באיסור אימננטי (ולא באיסור מצד משהו אחר). מה טיבו של איסור אימננטי שכזה?

בתחילה מציב הירושלמי את הבעיה הבאה: אין זה מכובד שהאדם יהיה עסוק במלאכתו בזמן שקרבן הפסח שלו קרב על המזבח. נראה כי עבודה בשעה שהקרבן קרב מהווה פגיעה בקרבן. אם נאמץ הבנה זו של הירושלמי, יש מקום לומר כי בעצם האיסור צריך לחול רק בשעת ההקרבה. הנימוק לקיום האיסור במשך כל פרק הזמן שאחר הצהריים יכול להיות נימוק טכני:כיוון שהקרבן נשלח באמצעות שליח, אין לדעת מתי בדיוק הוא קרב על המזבח, ועל כן איסור המלאכה חל במשך כל אחר הצהריים.

הר"ש משאנץ מצטט בתוספותיו את הירושלמי בצורה המאפשרת לנו להבין אותו קצת אחרת. הוא משווה את הקרבת קרבן הפסח להקרבה של קרבנות פרטיים במהלך כל ימות השנה. לאנשים המביאים את הקרבן נחשב יום ההקרבה ליום טוב. תוספות הר"ש מחדשים מושג חדש, ומחילים אותו גם על קרבן פסח: יום ההקרבה חשוב כיום טוב, ועל כן יש בו איסור עשיית מלאכה. למעשה, בהמשך דברי הירושלמי מובא הפסוק "פסח הוא לה'" כמקור לאיסור עשיית מלאכה בערב פסח. לשון הפסוק אכן תומכת בהנחה כי יום הקרבת הקרבן חשוב כיום טוב למקריב. וברור שאם י"ד בניסן, יום הקרבת קרבן הפסח, נחשב כיום טוב, הרי שהוא ייאסר במלאכה.

סיכום:

הבחנו בין שלוש גישות שונות להסבר איסור עשיית מלאכה בערב פסח. רבים ראו באיסור זה איסור טכני, שנועד לאפשר להתכונן לקראת החג בזמן. מן הירושלמי עולה הרושם כי מדובר באיסור מהותי, אם משום שאין ראוי לעבוד בשעה שהקרבן קרב על המזבח, ואם משום שיום ההקרבה נחשב כיום טוב עבור המקריב.

נפקא מינה משמעותית לשאלה שהעלינו נוגעת לסוג המלאכות האסורות בזמן זה. במשנה ובגמרא אין התייחסות לשאלה זו. הרמב"ם (בהלכות יום טוב פ"ח הי"ח) כותב: "לפיכך יום י"ד בניסן אסור בעשיית מלאכה מדברי סופרים כחולו של מועד". נראה מדבריו כי הוא חשב שי"ד בניסן הוא מעין יום טוב, כשם שחול המועד הוא מעין יום טוב. אם כך, ייתכן שישנן עבודות המותרות בעשייה בזמן זה, כפי שיש עבודות המותרות בחולו של מועד.

לפי רש"י, הסבור כי האיסור הוא ביסודו איסור טכני, לא נוכל להשתמש בהגדרת חולו של מועד על מנת לקבוע אילו איסורים יהיו מותרים בי"ד בניסן ואילו יהיו אסורים. מן המרדכי (סימן תז) ניתן לראות כי הוא מקביל בין איסור זה לבין איסור עשיית מלאכה בחולו של מועד, שכן הוא כותב כי אסור ליהודי לבקש מן הגוי שיעשה עבורו עבודת מחט (תפירה). איסור זה הוא מבסס על איסור עשיית מלאכה על ידי גוי, הלקוח מעולמו של חולו של מועד.

אולם השאלה הראשונה שתושפע מהגדרת מהותו של האיסור היא שאלת תחום חלותו. המשנה מצטטת מספר דעות באשר להיקפו של האיסור. כפי שכבר ציינו לעיל, אנו מקבלים את דעת בית הלל (פסחים נה ע"א), הסבורים כי האיסור מתחיל רק משש שעות ולמעלה. בית שמאי (שם) פסקו כי מדינא אין לעשות מלאכה החל מן הערב. הדרך היחידה לנסות להבין את בית שמאי היא לומר שלדעתם ליום י"ד בניסן יש מעמד כלשהו של יום טוב, המתחיל מן הלילה שלפני היום (ככל יום טוב אחר). גם אם לא נקבל את דעתם של בית שמאי, עדיין עלינו להתמודד עם דעתו של ר' יהודה, הסבור כי האיסור מתחיל מן הבוקר. זמן הקרבת קרבן הפסח הוא אחר הצהריים, ואם אדם יעשה מלאכה בבוקר, אין עשייה זו מהווה זלזול ופגיעה בקרבן; יתר על כן, עבודה בבוקר אינה מפריעה בהכרח להכנות לקראת החג. נראה שר' יהודה סבר כי יום י"ד הוא אכן יום טוב, ולכן סבר כי איסור עשיית מלאכה חל במשך כל שעות היום - אבל לא בלילה.

כעת נסכם את מסקנותינו. מדעת בית שמאי (הסבורים כי איסור עשיית מלאכה מתחיל מן הלילה) ומדעת ר' יהודה (הסבור כי האיסור מתחיל עם שחר) הסקנו כי תנאים אלו סברו שליום י"ד יש מעמד של יום טוב, ועל סמך הבנה זו ביססו את עמדותיהם.

האם נוכל לומר כי חכמים מסכימים לעיקרון שי"ד הוא אכן יום טוב, אלא שהם חולקים על אופן היישום שמציעים ר' יהודה ובית שמאי למעמד זה? ניתן לומר כי על אף שימים טובים מתחילים בדרך כלל מן הלילה, יום טוב זה מתחיל דווקא מחצות, משום שהוא סובב כולו סביב קרבן פסח, שאותו מקריבים רק מחצות היום ואילך.

שאלה העולה מן הדיון ונוגעת אלינו יותר היא האם איסור זה חל גם בימינו. לדעת בעל המאור אין איסור עשיית מלאכה בזמן הזה, משום שאין אנו מקריבים קרבנות כיום. רבים חולקים על עמדה זו, ומתרצים מדוע בכל זאת עדיין שייך איסור עשיית מלאכה. הרמב"ן והראב"ד ביססו את האיסור על גזרה. בתחומים מסוימים, עלינו להמשיך ולהתנהג בדיוק כפי שנהגנו כשהיה המקדש קיים, כהכנה לבית המקדש שייבנה. לפי רש"י, הסבור כי איסור עשיית מלאכה נועד לאפשר להתכונן לליל הסדר, ברור שאיסור זה חל גם בימינו. אך לדעת הירושלמי והתוספות יש נימוק שונה לחלותו של האיסור: מרגע שיום מסוים נקבע כיום טוב, מעמדו ככזה נשאר גם אם הסיבה לקבלת המעמד - ובנידון דידן קרבן פסח - אינה קיימת עוד.

שאלה נוספת העולה בקשר לאיסור זה מצויה בדברי הציון לנפש חיה (צל"ח - הרב יחזקאל סג"ל הלוי לנדא, רבה של פראג במאה ה-19, מחבר ספר "נודע ביהודה"): האם מלאכה תיאסר גם בי"ד באייר, לפני הקרבת פסח שני? קשה לומר כי יום זה הוא יום טוב. מסתבר יותר לומר כי דווקא י"ד בניסן, היום שבו נהג פסח לכל ישראל, הוא היום שקיבל מעמד של יום טוב.

סיכום:

הראינו כיצד הבנת טיבו של האיסור יכולה להשפיע על מספר פרטים הקשורים אליו, ואף על היקף האיסור (אליבא דבית שמאי ורבי יהודה).

נשוב כעת לתיאור המנהג המופיע במשנה. לפי בית הלל האיסור חל רק מחצות היום ואילך. אך בערים רבות נהגו להתחיל את האיסור מן הבוקר. מנהג זה נובע אולי מהבנה כי חכמים סבורים שיום י"ד הוא יום טוב, ועל כן האיסור בו מתחיל מן הבוקר. לכן, אף על פי שמבחינה הלכתית האיסור מתחיל רק מחצות היום ואילך, המנהג הרחיב את האיסור למשך כל היום, כנהוג בשאר ימים טובים (אם כי לא ללילה). וראה בפירוש רבנו דוד (פסחים ד ע"ב) המאשר הבנה זו.

נקודות מתודיות:

1. לעתים קרובות מאפשרת בחינת דעה קיצונית הבנה טובה יותר של דעה מתונה ממנה. בחינת דעותיהם של בית שמאי ור' יהודה אפשרה לנו לומר כי האיסור מבוסס על נתינת מעמד יום טוב ליום י"ד. לאחר מכן ניתן היה לשאול האם גם על פי חכמים מעמד זה חל בי"ד.

2.

3. לא אחת ניתן למצוא מנהגים בעלי בסיס הלכתי. לפעמים הם אפילו מרחיבים את היקפה של הלכה מסוימת, ומביעים בכך את מהותה האמתית. המנהג שלא לעשות מלאכה בערב פסח מביע את עובדת היותו של יום זה - או של חלק ממנו - יום טוב.

סיום:

בספר פרקי מועדות של הרב מרדכי ברויאר ניתן למצוא הסבר ודיון במקורות בנוגע ליום טוב של קרבן פסח. יום טוב זה (י"ד) הוא בעל אופי שונה מהימים הטובים של חג המצות (טו-כב).