אי זהו מורא ואי זהו כבוד?

  • הרב יצחק ברט

אי זהו מורא ואי זהו כבוד?

"איזו היא מורא? לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו. אי זהו כיבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא".

מהו המייחד את כל ההלכות הכלולות במורא אב ואם, לעומת אלו הכלולות בכיבודם? ראשית, נשים לב לכך שהפרטים שברשימת ה'מורא' מסודרים במבנה של שרשור:

"לא ישב במקומו,
לא מדבר במקומו,
ולא סותר את דבריו".

בכל הפעולות הנזכרות ברשימה זו יש משום דחיקת מקום ההורים והבלטת ה'אני': כאשר הילד יושב במקום הוריו, מדבר במקומם או סותר את דבריהם - הוא דוחק את רגלי הוריו ומבליט את עצמו. יראה, לעומת זאת, פירושה צמצום ה'אני' ומתן אפשרות לנוכחות של אדם אחר. מסתבר, שלכן נבחרו דווקא פעולות אלו לסמל את המורא שצריך האדם לחוש כלפי הוריו.

המבנה הספרותי של רשימת ה'כבוד' מבוסס על דמיון צלילי: "מאכיל ומשקה" דומה במקצבו ל"מלביש ומכסה", "מלביש" דומה ל"מכניס", ואף קיים משחק לשוני בין "מכסה" לבין "מכניס". דומה שרשימה זו מסודרת בצורה הדרגתית, שניתן לבארה בשני אופנים:

1. הדרגה מהבסיסי ביותר לפחות בסיסי: אכילה ושתייה הם הצרכים הבסיסיים ביותר של האדם, הלבוש והכיסוי הם פחות חיוניים אך עדיין חשובים (בבחינת "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש"), וההוצאה וההכנסה הם הצרכים הכי פחות חיוניים.

2. רמת הטיפול בגוף ההורים: מאכל ומשקה נכנסים ממש לתוך הגוף, מלבוש וכסות מכסים את הגוף מבחוץ, ואילו הוצאה והכנסה אינן כרוכות כלל בטיפול ישיר בגוף.

מכל מקום, דומה שמשמעות ההדרגה היא אחת: מצוַת כיבוד אב ואם כוללת התמסרות להורים בכל הרמות, החל מהרמה הבסיסית ביותר ועד לרמות הפחות בסיסיות. חיזוק מפתיע לכך נמצא בספר הושע (ב', ז): "כִּי זָנְתָה אִמָּם, הוֹבִישָה הורָתָם, כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נוֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי, צַמְרִי וּפִשְתִּי, שַמְנִי וְשִיקּוּיָי". בפסוק זה מתוארת האם הנוטשת את בעלה והולכת אחרי מאהביה, המעניקים לה לחם ומים, צמר ופשתן, שמן ושיקויים. קל לראות את ההקבלה בין שתי הקבוצות הראשונות בפסוק לבין שתי הקבוצות הראשונות במדרש: "לחמי ומימיי, צמרי ופשתי" מקבילים ל"מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה"! יתר על כן: גם בפסוק בולטת ההדרגתיות בפירוט הקבוצות: לחם ומים הם המוצרים הבסיסיים ביותר, אחריהם הצמר והפשתן שמהם עושים את הבגדים, ולבסוף שמן ומשקאות - מותרות.

נראה, אפוא, שהרשימה שבדרשה עוצבה לאור הפסוק שבספר הושע.