אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

"אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי"[1] / הרב אהרן ליכטנשטיין

לפרשת ויצא

"וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (כ"ח: טז'). מפרש רש"י על אתר - "ואנכי לא ידעתי - שאם ידעתי לא ישנתי במקום כזה". הרשב"ם, מסביר את הבסיס הפרשני לפרוש של רש"י - "לא כמו שהייתי סבור כששכבתי כאן שהוא מקום חול, אך כן הוא שהוא מקום קודש וכן כל אכן שבמקרא - "אך כן ולא כמו שהייתי סבור".

אם כן, לפי גישתם כשיעקב הגיע למקום, הוא סבר שזהו מקום ללא קדושה ורק לאחר ההתגלות הא-לוהית אליו במקום, הוא הבין שזהו מקום קדוש.

דברים אלו סותרים לכאורה את דברי המדרש המובאים ברש"י בפסוק שלאחר מכן:

המדרש מקשה על סדר הפסוקים: בהתחלה נאמר "וילך חרנה" ואילו רק לאחר מכן נאמר "ויפגע במקום". לכאורה, סדר המאורעות היה שונה - קודם יעקב פגע במקום ורק לאחר מכן הגיע לחרן! משיב המדרש - "איהו עד חרן אזל...כי מטא לחרן אמר - אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו?...וחזר עד בית אל וקפצה לו הארץ". לפי המדרש, יעקב אכן הגיע קודם לחרן ולאחר מכן החליט לחזור לבית אל, מכיוון שסבר כי אין זה ראוי שעבר במקום קדוש זה ולא התפלל. אם כן, עולה מן המדרש שיעקב כן הכיר בקדושתו ובאופיו המיוחד של המקום, עוד לפני ההתגלות הא-לוהית שהייתה אליו שם!

על מנת לתרץ סתירה זו, עלינו להבחין בין רמות שונות של ידיעה: ידיעה יכולה להיות רק ברמה החיצונית והשטחית - האדם יודע ומכיר את המצב הנראה על פני השטח בלבד. לעומת זאת, ישנה ידיעה החודרת בכל חדרי הלב, הממלאת את כל הווייתו ואישיותו של האדם. לדוגמא, רופא יודע מה מרגיש החולה שבא להיבדק אצלו וגם החולה עצמו יודע, אולם וודאי שאין להשוות בין רמת הידיעה של שניהם.

גם לגבי האמונה בה', עלינו להרגיש שהאמונה איננה רק ידיעה שטחית, אלא היא אמורה למלא את כל לבנו, נפשנו ואישיותנו. כדברי הפס' בפרשת ואתחנן - "וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא הא-להים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (דברים ד': לט').

כך גם מובנים דבריו של יעקב, לאחר שהקיץ משנתו - הוא אמנם ידע כבר לפני כן שזהו מקום מיוחד וקדוש, אך הייתה זו ידיעה ברמה שטחית וחיצונית בלבד. לאחר שהגיע לחרן, כאב ליעקב שלבו לא היה מספיק פתוח להתעלות, להתרגשות ולהתלהבות מההזדמנות הרוחנית שנקרתה לפניו. הוא הרגיש תחושת החמצה ופספוס רוחניים ועל כן החליט לאזור כוח ולחזור חזרה לארץ.

עלינו להפנים רעיון זה גם כלפי עצמנו, כאנשים החיים בארץ הקודש. אמנם, רמת הקדושה של המקומות שאנו חיים בה היא לא כבית המקדש, אך עדיין ישנה קדושה בכל חלקי ארץ ישראל. עלינו לעמוד מול השאלה הנוקבת ולא להתחמק ממנה - האם אין אנו מפספסים את אותה חווית הקדושה האמורה ללוות את החיים בארץ? האם אין אנו נשארים רק ברובד השטחי של ידיעת הקדושה? האם גם אנו בבחינת "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי"?



[1] השיחה סוכמה ע"י מתן גלידאי ונערכה ע"י איתיאל גולד. השיחה לא עברה את ביקורת הרב.