כריתות | דף כה | אמירת פרשיות הקורבנות
במשנה שבסוגייתנו (ו, ג) מובאת מחלוקת לגבי המצבים בהם מביאים אשם תלוי:
"רבי אליעזר אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה והיא נקראת אשם חסידים אמרו עליו על בבא בן בוטי שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד אמר המעון הזה אלו היו מניחים לי הייתי מביא אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לספק וחכמים אומרים אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת משנה".
כלומר, לדעת רבי אליעזר ובבא בן בוטא אדם יכול להביא קרבן של אשם תלוי גם אם אין הוא בא לכפר על חטא. לשיטתם, מעמדו של קרבן זה הוא קרבן נדבה. חכמים חולקים עליהם ולדעתם מביאים קרבן אשם תלוי אך ורך אם יש ספק שנעשתה עבירה שעל עשייתה בכוונה מתחייבים בכרת ועל עשייתה בשוגג מתחייבים בקרבן חטאת.
למעשה, מחלוקת זו רלוונטית מאוד לימנו. בעניין אמירת פרשיות הקרבנות, פסק רבנו אשר שלאחר כל קרבן יש לומר יהי רצון (מובא בטור אורח חיים סימן א):
"וכשיסיים פרשת העולה יאמר רבון העולמים י"ר מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאילו הקרבתי עולה בזמנה וכן יאמר בפרשת המנחה והשלמים והאשם ואחר פרשת החטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה".
ואילו בשו"ע (אורח חיים א, ז) נפסק:
"כשיסיים פרשת העולה יאמר: יר"מ שיהיה זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי עולה, וכך יאמר אחר פרשת המנחה והשלמים, מפני שהם באים נדבה".
כלומר, לדבריו אין אומרים יהי רצון אחרי אמירת קרבן אשם. מחלוקת זו תואמת את המחלוקת שבסוגייתנו. רבי דוד הלוי כותב (ט"ז אורח חיים א, ז) בשם המהרש"ל שיש לומר בלשון ספק:
"וראיתי בשם מהרש"ל שיוכל לומר גם אחר פ' חטאת ואשם יה"ר רק שיאמרו בל' ספק דהיינו יר"מ שאם עברתי עבירה שחייבים עליה חטאת שיהיה זה נחשב כאלו הקרבתי חטאת".
כך הוא גם הנוסח המופיע בסידורים שלנו אחרי קרבן חטאת ואשם.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)