דילוג לתוכן העיקרי
המקדש במקרא ה -
שיעור 139

ארון כפורת וכרובים | 3

קובץ טקסט

 

בשיעור הקודם, בחנו את האיזכורים השונים של הארון, הכפורת והכרובים, וניסנו להסיק מאיזכורים אלו מסקנות לגבי הקשר ביניהם. בשיעור זה בכוונתנו לבחון סוגיה זאת על פי תפקיד הכלים השונים - נתחיל בארון ונמשיך בעניין הכפורת והכרובים[1].

הארון

א. הארון מיועד להכיל את הלוחות

כפי שראינו בשיעורים קודמים, אחד מיעודי הארון הינו להכיל את הלוחות. בפסוקים המופיעים בפרשת תרומה (שמות כ"ה, י-טז) אין התייחסות מפורשת לתפקידו של הארון, ורק בסוף התיאור המפורט של הכלי (חומר, מידות, זר, טבעות) משלימה התורה את תיאור הכלי כך "ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך" (שם טז) (הראנו בעבר כי העדות מכוונת אל הלוחות או אל ספר התורה).

הבנה זו תואמת כמובן את ציווי התורה בדברים י', א-ז לפיה כל הארון מיועד להנחת הלוחות[2]. כמו כן, תפקיד זה תואם היטב גם את צורתו של הארון - תיבה מלבנית המיועדת להכיל בתוכה חפצים.

על פי כיוון זה, עיקר תפקיד זה של הארון הוא הנצחת מעמד הר סיני, כביטוי של ההתגלות האלוקית החד פעמית הציבורית, והמשך קיום הברית שנכרתה שם לדורות. זאת כאשר במובנים רבים המשכן מהווה את המשך מעמד הר סיני המלווה את בני ישראל בכל שהותם במדבר ועד הגעתם לירושלים[3].

באופן קבוע במקדש, מצוות הקהל מנציחה אחת לשבע שנים את מעמד הר סיני אנשים נשים וטף כשמלך קורא בספר התורה במוצאי שנת שמיטה, שנה בה למדו בתורה והמעמד מהווה סיכום לשנה זו במקדש.

ב. הארון יוצא למלחמה

תפקיד אחר לארון, עולה מתיאור התורה בספר במדבר:

"וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית-ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה. וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן-הַמַּחֲנֶה. וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה  קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מפניך וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל"    (לג-לה).

הארון לפי הגדרה זאת, משמש כמורה הדרך המכוון את בני ישראל בדרכם, וככלי היוצא למלחמה בפועל. במסגרת זאת, הארון תופס מקום מרכזי ביותר בחלק מן המלחמות: בכיבוש הארץ, בעצם חציית הירדן ובכיבוש יריחו. כך גם בתקופת השופטים מוזכר הארון בפרשת פילגש בגבעה (שופטים כ', כח), אחר כך במלחמת אבן העזר נגד הפלישתים בה נשבה הארון (שמואל א, ד), במלחמת שאול ויונתן בפלישתים (שמואל א י"ד, יח)[4], במלחמה על רבת בני עמון (שמואל ב י"א, יא) וכן בהקשר למרד אבשלום (שמואל ב ט"ו, כד) אם כי שם בסופו של דבר הארון הושאר בירושלים.

מהי משמעות העובדה כי הארון יוצא למלחמה? נראה כי הדבר מחדד את ההבנה כי צבא ישראל הינו צבא ה', וכי ה' נמצא עם עמו היוצא למלחמה. וכך אומרת הגמרא:

"'כי ה' א-להיכם ההולך עמכם להלחם לכם' זה מחנה הארון... מפני שהשם וכל כינוייו מונחים בארון"

                                                        (סוטה מב.).

וכפי שכותבת התורה

"ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ובנחה יאמר שובה ה'"        (במדבר י', לה-לו).

האמירה קומה ה' מתייחסת בעצם אל הארון ומשמעותה היא כי כשהארון עמנו ה' עמנו[5].

הגמרא בסוטה (שם) ממשיכה ודורשת את הפסוק "וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פנחס", "אותם" - אלו הסנהדרין, "פנחס" זה משוח מלחמה, כלי קודש זה ארון ולוחות שבו". רש"י על אתר מבאר "שהשם וכל כינוייו עומדים בארון היוצא עמהם למלחמה".

בכל אופן ממקורות אלו יוצא כי התפקיד העיקרי של הארון במלחמה הוא לבטא את נוכחותו של הקב"ה בתוך מחנה ישראל שנלחם נגד אויביו. אויבי ישראל הינם אויבי ה', וכאשר ישראל נלחם הוא נלחם בשם ה'. כדברי דוד לגלית הפלישתי בקרב המפורסם בעמק האלה:

"וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָא-וֹת אֱ-לֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ"                                                      (שמואל א י"ז).

 

 

 

ג. בארון ספר התורה

בספר דברים מתארת התורה את ציווי משה את הלווים:

"לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלוקיכם והיה שם בך לעד"  (ל"א, כ"ו).

חז"ל, נחלקו בשאלה אם ספר התורה מצוי בתוך הארון או במדף בצד הארון[6].

המשמעות הרוחנית של הנחת ספר התורה בארון היא כי הארון על בדיו מאפשר את נשיאת התורה בכל מקום ומקום. במשכן עצמו, התורה נמצאת בלבו והיא מבארת את דבר ה', מצוותיו ודבריו שנמסרו למשה כנציגם של כל ישראל עבור עם ישראל לדורותיו. התורה המהווה את תבנית הבריאה[7], מונחת במקום הבריאה עצמה המבטא את נוכחות והשגחת ה' בעולם[8].

התורה הינה הדבר הכתוב המהווה את הקשר הבלתי אמצעי בין ה' לבין עמו ועל כן ישנה ברית שהתורה הינה החוזה הכתוב הנשמר במקום המקודש ביותר.

בהקשר זה ישנו קשר הדוק ביותר בין הארון לכרובים. הארון מכיל את הלוחות ואת ספרי התורה הכתובה - התורה שבכתב. ואילו ה' נועד למשה מבין שני הכרובים ומוסר לו את התורה שבעל פה, את התורה המתחדשת. במובן זה ישנה זיקה ישירה וחדה בין תורה שבכתב לבין תורה שבעל פה. ועל כן הכרובים הם מעל הארון.

ד. הארון - הדום

פירוש המילה הדום = ספסל קטן. ייתכן שהלשון רומזת גם לארון וגם למקדש.

בדברי הימים א, הכתוב מתאר כך:

"ויקם דוד המלך על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי אני עם לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית ה' ולהדום רגלי אלקינו והכינותי לבנות"                                                            (כ"ח, ב).

על פניו, מדובר על הקבלה בין הארון לבין הדום רגלי אלוקינו. כביכול, רגלי ה' נחות על הארון.

יהודה קיל בפירוש דעת מקרא על אתר מעיר יפה כי ההדום נרמז כבר בפרשת ברית סיני

"ויראו את אלוקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כ"ד, י).  

מעניין כי הגאון מווילנא מפרש הדום – חצרות בית אלוקינו, וכך דבריו:

"'לארון ברית ה' - ולהדום רגלי אלקינו היינו חצרות בית אלוקינו, כמס' לקמן שלמה בנך יבנה לי בית וחצרות וכן נאמר 'השמים כסאי והארץ הדום רגלי' היינו כאשר השמים כסא ה' רוחות העולם המה ד' רגלי הכסא והארץ שבין רגל לרגל נקרא הדום רגליו וכן כאן כאשר ה' בהיכל קדשו הוא מקום כבודו ואז החצרות בית אלקים הדום רגליו".

כביכול זהו תחום התפשטות השכינה- החצרות בית להיכל שהוא מקום כבודו.

בתהילים נאמר:

"רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להדום רגליו קדוש הוא"

                                                                              (צ"ט, ה).

גם כאן, הדום הרגלים - רגלי ה' יושב הכרובים, נחות עליו.

מצודת דוד והרד"ק על אתר מפרשים כי מדובר על בית המקדש, וכך דברי המצודות דוד:

"'להדום רגליו' - הוא בית המקדש ואחז במשל כאילו ממכון שבתו השמים יוריד רגליו לנוח בבית המקדש[9]".

בפסוק אחר בתהילים נאמר:

"נבואה למשכנותיו נשתחווה להדום רגליו"      (קל"ב, ז).

הרד"ק כאן מבאר: "'להדום רגליו' - הוא באמת שהוא מכוון כנגד כסא הכבוד", ואילו המלבי"ם כותב:

"'נשתחווה להדום רגליו' כמ"ש 'והארץ הדום רגלי'. שסוף השפעתו הוא בית המקדש כמ"ש 'ושוליו מלאים את ההיכל'"..

המגילה באיכה מתארת כך:

"איכה יעיב באפו ה' את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו ביום אפו"           (ב', א).

רש"י על אתר מבאר:

"'הדום רגליו' - שרפרף מרגלותיו וזה בית המקדש".

ואילו אבן יחיא מפרש:

"ולא זכר הדום רגליו ביום אפו והוא בית המקדש, על דרך אומרו (ישעיהו סו, א) "השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית תבנו לשמי איזה מקום מנוחתי...".

הנביא ישעיהו מנבא ואומר:

"כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי, אי זה בית תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי"   (ס"ו, א).

עמוס חכם בביאור דעת מקרא על הפסוק מבאר יפה:

 "בלשון השאלה אתם אומרים שארון הברית, בית המקדש או הר ציון וירושלים הם כסא ה' והדום רגליו או שה' יושב על כסאו בשמים והדום רגליו בבית המקדש. אבל האמת היא שכל השמים כולם הם כסאי וכל הארץ כולה היא ההדום שעליו רגלי מונחות כביכול, כמלך בשר ודם היושב על כס מלכותו ורגליו נתונות על ההדום הצמוד מתחת לכסאו".

ברור כי מגמת הנביא לומר כי אין ביכולת האדם לבנות בית לה' ולהכין לו מקום, כדברי שלמה המלך בתפילתו (מלכים א, ח, כח "כי האמנם יישב אלוקים על הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי").

היות המקדש כולו מכון שבתו של הקב"ה, מפורש בשירת הים: בשמות טו, יז "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך", המפרשים מבארים את העניין בצורות שונות: האבן עזרא מסביר בד"ה "מכון לשבתך" בפירושו הקצר "רמז על על הר הבית ששם תשרה שכינה" ואילו הספורנו בד"ה "מכון לשבתך פעלת ה'" אומר כאמרו "פה אשב כי אויתיה" (תהילים קלב, יד).

בחז"ל, במכילתא על אתר דורשים את הפסוק כך מכון לשבתך, זה אחד מן הדברים שכסא של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה וכן הוא אומר "ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו" ואומר בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים", שלמה המלך עם חנוכת בית ה' רומז ללשון התורה בתפילתו ואומר (מלכים א, ח, יג) "בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים".

הציור כביכול כי ה' ישוב על כסא מפורש בנבואת ההקדשה של ישעיהו בפרק ו, א: "בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל", הנביא כביכול ראה את שולי אדרתו של ה' משתפלים כביכול ומגיעים עד היכל בית המקדש של מטה ומלאים אותו והדימוי הינו של כסא מלכות.

ניתן לפרש כי הנביא ראה בחזונו כסא גבוה מאוד המתנשא מן הארץ ועד השמים, ה' ישוב על כסאו בשמים ושולי הכסא מלאים את ההיכל שבארץ.

עמוס חכם בפירוש דעת מקרא מזכיר נכון כי כי עניין זה דומה קצת לעניין הכהן הגדול ביום הכיפורים שהוא נכנס לפני ולפנים ורואה שם את הארון והכפורת והכרובים, מקום ה' צבאו-ת יושב הכרובים לזמן מועט עד שענן הקטורת עולה ומכסה מעיניו את הכל.

ייתכן שמדובר על היכל של מעלה או על המקדש למטה או שבית מקדש של מטה מכוון כנגד בית מקדש של מעלה. אם מדובר על בית המקדש שלמטה, הכסא הינו ככל הנראה מושב השכינה כביכול על הכפורת בקדש הקדשים.

הנביא יחזקאל בתוכחתו על מעשיהם הרעים של המלכים שארמונם צמוד לבית ה' אומר:

"ויאמר אלי בן אדם את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכון שם בתוך בני ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קודשי המה ומלכיהם בזנותם ובפגרי מלכיהם במותם" (מ"ג, ז).

מצודת דוד לשיטתו מפרש על אתר כך:

"'את מקום כסאי' - לפי שראה המראה שראה בנהר כבר ושם נאמר שראה את הכסא וגם ראה את המקדש לכך אמר הנה הראיתיך מקום כסאי אשר בשמים ממעל ואת המקדש שהוא מקום כפות רגלי. ואחז במשל מבן אדם היושב על הכסא ורגליו יורדות לנוח על השרפרף אשר מתחת לכסא".

בעוד הרד"ק אומר:

"'ומקום כפות רגלי' - על דרך 'והארץ הדום רגלי'. ודעת רז"ל כי בית המקדש נקרא כסא כמו השמים כמו שכתוב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו".

בישעיהו אומר הנביא:

"ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל"

                                                                                  (ו', א).

גם במשל זה, ישנו כינוי לבית  שה' מלא אותו.

אם נסכם את ההבנות השונות של השם הדום רגלי ה', ניתן לומר כי מושג זה מבטא במשל את אופן השתלשלות ההופעה האלוקית אך ברמות שונות:

  • אם השמים כסאו של הקב"ה, הארץ הינה הדום רגליו.
  • אפשרות אחרת היא לראות בהדום רגליו של הקב"ה את בית הקדש כולו.
  • אפשרות שלישית המפורטת והממוקדת ביותר היא לראות בהדום רגלי אלוקינו את הארון. אפשרות זאת מתקשרת באופן ישיר להתבוננות בכרובים כמקום מושב וככסא. הביטוי "ה' אלוקי הצבקות יושב הכרובים" ולשון ישיבה בפרט רומזת להתבוננות בכרובים ככסא. אם הכרובים הם כסא, מאוד מובן איך הארון הוא הדום, סוג של שרפרף למרגלותיו של הכסא.

על פי הבנה זאת ישנו קשר הדוק ביותר בין הארון הכפורת והכרובים, והם מהווים מכלול אחד כולל כשבחלק העליון הכפורת והכרובים המשמשים ככסא, ואליו למטה הארון – ההדום - המשמש למקום הנחת הרגליים, המונח כביכול למרגלות הכסא.

בשלב זה התבוננו בעיקרי תפקיד הארון. מה אנו יכולים ללמוד מכאן לגבי היחס בינו לבין הכפורת והכרובים?

  • אם תפקידו הינו לשמש ככלי להכיל את הלוחות, יש לכאורה לארון תפקיד עצמאי.
  • לגבי יציאתו למלחמה, אין התייחסות מפורטת לכך בפסוקים אבל אין כל סיבה להניח שהארון יוצא למלחמה בלא כיסוי מעליו אלא פשוט שהוא יוצא כשמעליו כפורת וכרובים. גם הביטוי "ה' אלוקי הצבקות יושב הכרובים", רומז באופן ברור לנוכחות והופעת הכרובים במלחמה מפני שמדובר על אלוקי הצבקות.

הביטוי עצמו מופיע במלחמת ישראל ופלישתים במלחמת אבן העזר (שמואל א ד', ד) וכן כשחזקיהו מתפלל בעקבות המצור האשורי על ירושלים (מלכים ב י"ט, טו). מכאן שההקשר הוא מלחמות נגד אויב ולכן די פשוט ומובן כי הארון יוצא למלחמה כשמעליו כפורת וכרובים ועל כן קשה להתייחס לתפקיד זה של הארון בנפרד מן הכפורת והכרובים.

לגבי הזיקה בין הארון לתורה ישנו קשר משמעותי ביותר בין הארון המכיל את התורה שבכתב, לבין הכפורת והכרובים ביניהם נועד ה' עם משה ונמסרת תורה שבעל פה ומצוותיה כתורה חיה ומתחדשת.

ככל שהזיקה בין שני הכלים גדולה יותר, כך סביר להניח כי ישנו כלי אחד בלבד או לכל היותר ישנם שני כלים המהווים מכלול אחד כשלכל אחד מהות משלו.

לגבי היות הארון הדום רגלי ה' אלוקינו – גם כאן אם מניחים כי הכרובים הם הכסא וההדום השרפרף ישנו כאן מכלול אחד גם כן כשהכסא והשרפרף קשורים זה בזה ומהווים יחידה אחת.

על כן כבר בשלב זה, ברצוננו להציע כי מתוך בחינת תפקידי הארון וזיקתו לכפורת והכרובים, ישנו כאן מכלול של כלי אחד המורכב משני חלקים כשלכל אחד מהם תקפיד ומהות משלו, אבל קיימת זיקה מהותית ביניהם ולא רק טכנית (שהכפורת מהווה כיסוי לארון).

כפורת

בדרך כלל מוזכרת הכפורת יחד עם הכרובים. עניין זה נראה מתבקש, קודם כל מפני שהם עשויים מקשה אחת –משני קצות הכפורת (שמות כה, יח).

אולם, נראה כי לכפורת יש תפקיד כפול: מחד היא מהווה כיסוי לארון, ואילו מאידך גיסא, היא מהווה בסיס לכרובים היוצאים ממנה. מכאן שישנם שני היבטים בייעודה של הפרוכת: א- מה שמתחתיה- מה שהיא מכסה. ב- מה שמעליה הצומח כביכול ממנה.

לפני שנעסוק בתפקיד הכפורת והכרובים, נתבונן במשמעות השם כפורת ונראה האם ניתן להסיק מכך אלו שהן מסקנות לגבי תפקידם.

משמעות השם[10]

לשון כיסוי

כך דעת רס"ג =מכסה, וכן הרשב"ם- לשון כיסוי.

הראב"ע בפירושו הקצר מפרש:

"כפורת - הפירוש ידענוה מטעמו ומגזרתו 'וכפר עליו הכהן' (ויקרא ד, כו), כטעם 'כסוי חטאה' (תהילים לב, א)".

על הבנה זאת, מסביר הרב הופמן בפירושו לויקרא טז, א-ב כי ישנם חוקרים המערערים בצדק כנגד זה וטוענים כי לכפורת יש מובן גם של כלי עצמאי. הראיות לכך עולות בפסוקים להלן:

"ונתת את הכפורת על ארון העדות בקדש הקדשים"

                                                                      (שמות כ"ו, לד).

"ונתת אותו (-את מזבח הקטורת) לפני הפרוכת אשר על ארון העדות לפני הכפורת אשר על העדות אשר איוועד לך שמה"         (שמות ל, ו).

"ויקם ויתן את העדות אל הארון וישם את הבדים על הארון ויתן את הכפורת על הארון מלמעלה"  (שם מ', כ).

את הכיסוי מכנה התורה גם בשם צמיד, והיה מתמיה שהשם כפורת בא רק לשם ציון הכיסוי שעל גבי הארון ולא בכל מקום אחר.

בספר דברי הימים א, כח, יא נקרא קדש הקדשים בשם בית הכפורת (וכן בתרגומים ארמיים לויקרא טז, ב) שמן הנמנע הוא שמשמעו בית כיסוי, מלבד זה אין משמעות הפועל כפר (בבנין פיעל) בשום מקום כסה במובן הגשמי ורק במובן הסמלי משמש הוא לכיסוי החטא.

לשון כפרה

לאור זאת מסביר הרב הופמן כי יש להחזיק בדעה שהפירוש הוא כלי כפרה. לטענתו, פירוש זה נמצא כבר אצל הקדמונים (למשל בתרגום השבעים, פילון הפשיטתא והוולגטה שרבים מבין האחרונים מסכימים עמה) לפי זה נקרא כיסוי הארון כפורת על שום שעל גבה נעשית עבודת הכיפור הנעלה ביותר ביום הכיפורים.

הנה כי כן יש לנו בשם כפורת מצבת עדות לדורות למוצאו עתיק היומין של יום הכיפורים "כי בענן אראה על הכפורת".

מוסיף על כך קסוטו: וסוף סוף האיטימולוגיה היא אחת, מכיוון שאף הכיפור הוא מעין כיסוי העוון כפי לשון הכתוב בתהילים לב, א "אשרי נשוי פשע, כסוי חטאה", וכדברי האבן עזרא שהבאנו לעיל.

נראה כי שתי המשמעויות של המלה כפורת קשורות בשני ההיבטים שהוזכרו לעיל: מחד, הכפורת הינה מלשון כיסוי ובכך היא מתייחסת בראש ובראשונה לארון שתחתיה. מאידך גיסא, הכפורת הינה מלשון כפרה וזאת מתרחשת מעל הכפורת ומבין שני הכרובים וזה כמובן קשור למה שמעל הכפורת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[1]   בשיעורינו השנה עסקנו בשמות השונים של הארון ובמשמעויותיהם – כאן ברצוננו להתמקד בתפקידים השונים של הארון.

[2]   ראיה זו מותנית בסוגיה שעסקנו בה בשיעורים הקודמים האם ישנו ארון אחד או שנים, מי שסבור כהרמב"ן שמדובר על אותו ארון יכול בפשטות להביא ראיה זו.

[3]   בשיעורים בשנת תשס"ז עסקנו בקשר ההדוק בין מעמד הר סיני למשכן.

[4]   אם כי בהקשר זה, יש מקום לדון האם מדובר על ארון האלוקים הקבוע והרגיל, היות ומדובר שם על שאילה באורים ותומים. באחד השיעורים האחרונים הזכרנו את דעתו של הרב יואל בן נון כי ארון זה מיועד להכיל בו אורים ותומים.

[5]   רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי מזכיר כי הארון נקרא בשמו של הקדוש ברוך הוא: "יש שהיו קוראים את הארון בשם ה' כבמאמר קומה ה' שאמרו בנסע הארון ובמאמר שובה ה' שאמרו בנוחו" (מאמר ד אות ג).

 

[6]   עסקנו בשיעורים קודמים בסוגיית מספר הארונות ובתכולה של כל אחד מן הארונות.

[7]   כמ''ש בזוהר תרומה קס''א א' דכד ברא קוב''ה עלמא אסתכל בה באורייתא וברא עלמא ובאורייתא אתברי עלמא.

[8] בשיעורינו בשנת תשס"ז הקדשנו שיעור על הקשר המהותי בין תורה למקדש.

[9] וכך דבריו גם בפירושו לתהילים קלב, ז.

[10] הפרשנים התייחסו לפירוש המילה בביאורים לשמות כה, יז

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)