ארון כפורת וכרובים | 5

פתיחה

עד עתה עסקנו ביחס בין הארון לכפורת, וראינו היבטים שונים בנוגע לזיקתם, ודעות שונות לגבי היחס ביניהם. להשלמת ההתבוננות בזיקה בין הכלים, ברצוננו להביא את התייחסותו של הרב שלמה פישר לסוגיא זו^[1]:

"בפרשת תרומה (כ"ה, כא) 'ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך'. וכתב ע"ז רש"י, לא ידעתי למה נכפל. שהרי כבר נאמר (בפסוק ט"ז) 'ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך'. וע"ש מה שנדחק לתרץ, ובאמת תמוה עוד שעשה הכתוב הטפל עיקר והעיקר טפל. שהרי הלוחות הם העיקר והכפורת טפל, ולמה התחיל בכפורת בלשון עיקר ונתת את הכפורת וגו, וגמר בלוחות בלשון טפל, ואל הארון תתן את העדות וגו', הלא דבר הוא. ועד"ז יש לתמוה על מה שכתוב להלן (כ"ו ל"ג) 'והבאת שמה מבית לפרוכת את ארון העדות. והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ונתת את הכפורת על ארון העדות בקדש הקדשים'. הלא מכיון שהכפורת נתונה על ארון העדות, וכבר נאמר שהארון יהיה בקדש הקדשים, א"כ פשיטא שהכפורת ג"כ תהיה בקדש הקדשים, ומה ענין ההדגשה המיוחדת שהכפורת תהיה בקדש הקדשים.

והנראה בזה, כי הנה על הפסוק ועשו ארון עצי שטים, הביא רש"י דברי הגמ' (יומא עב:), שלשה ארונות עשה בצלאל, שנים של זהב ואחד של עץ. והוא תמוה, אם כבר עושין ארון של זהב מבחוץ וארון של זהב מבפנים, ארון של עץ שבאמצע למה לי. ובעלי התוס' תירצו, כדי שלא יכבד על נושאיו יותר מדאי. והוא דחוק, שהרי גם עכשיו היה כבד מאוד, וזה לשון הא"ע, כתוב כי שלשה ארונות היו ויש לתמוה על הכבדות, עכ"ל. ונראה ליתן טעם נכון לדבר.

כי הנה בגמ' סוכה ה' א', כל הכלים שעשה משה נתנה בהן תורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן. כפורת, מדת אורכה ומדת רוחבה ניתנה, ומדת קומתה לא ניתנה. צא ולמד מפחות שבכלים וכו'. דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מהכשר כלי. ולכאורה תמוה דכפורת נמי אינה אלא הכשר כלי, שהרי אינה אלא מכסה לארון. ואף הכרובים שעל הכפורת בפשוטו של דבר הם הכשר כלי, שהם מסמלים משמר של כבוד לארון שבו נתונים לוחות העדות. וכמו שאמר הכתוב 'והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת'. והיינו, כי לוחות העדות הלא הם הדבר הקדוש והנעלה ביותר שיש לישראל, שנכתבו באצבע א-להים, ומשום כך צריך להיות חרדה גדולה על שמירתן. (ועין בחינוך מצווה צ"ו, שלא להוציא בדי הארון מהטבעות. משרשי המצווה, לפי שהארון משכן התורה והיא כל עיקרנו וכבודנו וכו' פן נהיה צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות וכו', יעו"ש. וי"ל זה בלשון אחרת קצת, להיות חרדה גדולה על שמירתו ולכן צריך להיות הבדים מוכנים, שאם ח"ו תארע סכנה יוכלו מיד להצילו ללא שהיות.) ובא וראה איזו חרדת אלהים הייתה כשנשבה הארון בימי עלי. (וזה עניין "כרובים" שהם "שומרים" כמו שכתוב בפרשת בראשית, "וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים לשמור"). א"כ נמצא דהכפורת עם הכרובים, הכל בגדר הכשר כלי לארון העדות, ואמאי קרי לה לכפורת כלי".

הנחת היסוד בתחילת דבריו היא כי הלוחות הם עיקר והכפורת טפל, ומתוך כך נובעות השאלות השונות שעשה הכתוב טפל עיקר ועיקר טפל, וכן השאלה מה הצורך בהדגשה בשמות כו, לג שהכפורת תהיה בקדש הקדשים, וכן הגמרא בסוכה לפיה אין מידה בתורה לעוביה של הכפורת והיא לומדת מן הפחות שבכלים מן המסגרת שסביב השולחן שהייתה בולטת טפח וכך הגמרא מסיקה אף לגבי הכפורת.

בהמשך לשאלות אלו שואל הגאון הרב פישר הרי יש בידינו כלל כי דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מהכשר כלי. ולכאורה הכפורת בעצמה היא גם הכשר כלי, כי תפקידה לשמש כמכסה לארון. ואף הכרובים שמעליה הינם גם כן סוג של הכשר כלי והם משמשים כמשמר של כבוד לארון, כי הלוחות הם הדבר הקדוש והנעלה ביותר ועל כן יש צורך בשמירה מעולה ותפקיד הכרובים להיות הכשר כלי לארון העדות, ואם כן מדוע קוראים לכפורת כלי?

ממשיך הגאון הרב פישר שם:

"אבל האמת היא כי שתי בחינות הן. כי מלבד הבחינה הפשוטה הנזכרת שהארון עיקר והכפורת והכרובים משמשין לארון, הנה יש בחינה הפוכה, שהכפורת עם הכרובים עיקר, ואילו הארון עם הלוחות הם בבחינת משמשין לארון. והוא מקרא מפורש בתורה: 'ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים', וכתיב 'ופניהם איש אל אחיו', ופירש רשב"ם (ב"ב צט.) דוגמת חיבת זכר ונקבה האוהבים זה לזה, סימן שהקב"ה אוהב את ישראל. ובגמ' יומא (נד.) ראו חיבתכם לפני המקום וכו'. אלא שאין הנבואה והדביקות בין שני הכרובים אלא ע"י לוחות העדות שבארון. אבל סוף סוף נחשב בבחינה זו הארון עם הלוחות שבתוכו כמשמשין לכפורת וכרובים. מלה"ד, לאו"ת, דכתיב (שמות כ"ח ל) 'ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים'. ופירש רש"י, הוא כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החושן, שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו, במקדש שני היה החושן, שא"א לכהן גדול להיות מחוסר בגדים, אבל אותו השם לא היה בתוכו. ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט, שנאמר 'ושאל לו במשפט האורים', עכ"ל. והנה בוודאי השם המפורש קדוש ונעלה לאין ערוך מאבני החושן, אבל אם נבוא לחקור מי כאן עיקר התכלית, בוודאי התכלית הם האבנים שנשאלים בהן. תדע, שאין אומרים נעשה חושן לצורך שם המפורש אלא אומרים, נעשה שם המפורש לצורך החושן (עיין בפ"ג דע"ז מ"ד, אין אומרים נעשה מרחץ וכו'.). וכמו שהבאנו לעיל המשל ממלך ועם, ודאי המלך חשוב ונעלה לאין ערוך מן העם והכל חייבים בכבודו ומוראו, אבל אין אומרים נעשה עם לצורך המלך, אלא אומרים נעשה מלך לצורך העם".

בדבריו אלו, ממשיך הרב פישר ומנסה להראות צד הפוך בו הכפורת עיקר, והארון עם הלוחות משמשין את הכפורת. זאת על סמך הדיבור "מעל הכפורת מבין שני הכרובים", ומכך ש"פניהם איש אל אחיו".

אף על פי שהנבואה והדבקות בין שני הכרובים הינה על ידי ארון העדות, נחשבים הארון עם הלוחות כמשמשים את הכפורת. הרב פישר משווה זאת ליחס בין האורים והתומים והחושן -אף על על פי שהשם המפורש, האורים והתומים, קדוש ונעלה לאין ערוך מאבני החושן, התכלית היא האבנים שנשאלין בהן ועושים שם המפורש לצורך החושן.

המשך ציטוט דברי הגאון שם:

"וז"ל הרמב"ן ר"פ תרומה, סוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר וכו'. כי אלוקי ישראל יושב הכרובים (מ"ב י"ט טו), כמו שאמר (יחזקאל י') וכבוד אלוקי ישראל עליהם מלמעלה וגו'. ואדע כי כרובים המה וכו'. וכתיב על הארון (ש"ב ו' ב), להעלות משם את ארון האלוקים אשר נקרא שם שם ה' צבקות יושב הכרובים עליו וכו'. כי השם יושב הכרובים.

ובפסוק כ"א, ונתת את הכפורת עם כרובים וכו', כדי שיהיה לי כסא כבוד. כי אני אוודע לך שם ואשכין שכינתי עליהם. ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים, בעבור שהוא על ארון העדות. והנה הוא כמרכבה אשר ראה יחזקאל וכו' כי הם כסא עליון וסוככים על העדות שהוא מכתב אלוקים עכ"ל.

והנה, כדי שיתבוננו ויבינו כי מלבד הבחינה הנגלית, שארון עיקר וכפורת הכשר ומשמשין לו, ישנה גם בחינה הפוכה, שהכפורת והכרובים עיקר והארון עם הלוחות שבו הם הכשר ומשמשין לכרובים, שע"י הארון והלוחות השכינה שורה על הכרובים. ציווה השי"ת לעשות שלשה ארונות- ארון של זהב מבחוץ שלא עליו נשענת הכפורת, שהרי הוא היה בולט ועולה למעלה מן הכפורת כזר זהב סביב, ואילו הכפורת נשענת על הארון התיכוני שהיה של עץ. והנה אדם הרואה לפניו ארגז של עץ ועליו מכסה של זהב, מבין כי ודאי אין עושין מכסה של זהב לארגז של עז. אלא ודאי יש כאן איזה מתקן של זהב, והוא עומד על מושב ובסיס של עץ. וכך יבואו להתבונן כי יש כאן בחינה שהכפורת עיקר ואילו הארון והלוחות, עם כל רוממותם וקדושתם, אינם אלא משמשין לכפורת".

הרב פישר מראה בדברי הרמב"ן, ומוכיח מן הפסוקים, כי הכרובים הם כסא כבוד הדומה למרכבה אשר ראה יחזקאל, הם כסא עליון ומסוככים על העדות שהוא מכתב אלוקים, והוא קובע כי בבחינה הנגלית - הארון עיקר והכפורת והכרובים משמשין לו, ואילו בבחינה נוספת הארון והלוחות הם המאפשרים את ההתגלות מבין שני הכרובים.

אחד הכיוונים המענינים המובאים כראיה הוא כי מתוך שלושת הארונות המוזכרים בגמרא ביומא, הכפורת לא נשענת על ארון הזהב החיצוני (מפני שהיה בולט ועולה למעלה מן הכפורת כזר זהב סביב) אלא על ארון העץ הפנימי. על כן, ולו רק מצד החומרים (כפי שהזכרנו זאת בשיעורים הקודמים), כפורת זהב המונחת על גבי ארגז עץ מבליטה את חשיבותה הגדולה של הכפורת בהשוואה לארון שהינו לפחות נראה מבחוץ כארגז עץ.

ממשיך הרב פישר ומבאר:

"ומעתה מיושבת היטב תמיהת רש"י על הכפילות, וכמו"כ תמיהתנו על הלשון שעשה הכתוב הכפורת עיקר והעדות טפל. כי באמת בתחילת הפרשה עשה הכתוב עיקר מן העדות, וכתב 'ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך'. אבל עכשיו בא הכתוב להדגיש את הבחינה הנוספת שיש בארון וכפורת, שהכפורת עיקר והארון הכשר. ולכן כפל ואמר 'ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה, ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך'. וכמו"כ אתי שפיר ההדגשה המיוחדת על נתינת הכפורת בקה"ק".

בדברים אלו ניתנת לכאורה תשובה נוספת לשאלה שעסקנו בה בהרחבה, לשם מה הכפילות ביחס לנתינת העדות? לפי הסבר זה, החזרה על עניין נתינת העדות נועדה להבהיר כי בנוסף לבחינה בה הארון והלוחות עיקר בה פתח הכתוב, ישנה בחינה נוספת בה הכפורת עיקר והארון הינו הכשר לכפורת.

דברים אלו גם מסבירים כמובן גם את עניין הדגשת הכתוב על נתינת הכפורת בקדש הקדשים, כדבר בעל   משמעות עצמית בגלל מעלתה של הכפורת.

וממשיך הרב פישר:

"והנה במאמר השבת והמשכן כתבנו וז"ל: באבן עזרא פ' תרומה (כ"ה, כב) כתב, וז"ל: ויש לתמוה למה לא הזכיר מזבח הקטורת. והתשובה בדרך משל, כי הכבוד לא ימוש. על כן הארון דמות כסא. והנה מנורה ושלחן ערוך. על כן לא הזכיר מזבח הקטורת וכו' עכ"ל. וכוונתו בזה לרמוז למה שנאמר גבי אלישע (מ"ב ד' י) 'נעשה נא עליית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה'. והיינו, כי ד' כלים אלו הינם רהיטיו האישיים של האדם במעונו (וסימנך משכ"ן – מטה שלחן כסא נר). והנה המשכן הוא כביכול מעונו הפרטי של הקב"ה ויש שם הארון, שהוא במקום כסא, ומנורה ושולחן. משא"כ מזבח הקטורת אינו שייך למערכת זו ולכן, להדגיש הקשר בין הכלים האלה, הרחיקה התורה עניין הצווי על המזבח וכתבתו במקום אחר, ודו"ק".

לגבי הסבר מבנה המשכן והכלים המצויים בו, האבן עזרא מפנה אותנו לנאמר באלישע (מלכים ב' ד' ,י) "נעשה נא עליית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה", ארבעת הכלים המוזכרים, רהיטיו האישיים של האדם מטה שולחן כסא ומנורה הינם דגם של בית פרטי. היות ובמובן מה המשכן הינו כביכול מעונו הפרטי של הקב"ה, על כן הוא עשוי בעניין זה כדוגמת הבתים הפרטיים הרגילים ועל כן יש בו את הכלים הללו.

מזבח הקטורת לעומתם, אינו מוזכר כלל בפרשת תרומה והוא נוסף לציווי על המשכן רק בסוף פרשת תצווה.

מוסיף הרב פישר ומבאר:

"ועיין בחידושי רבינו חיים הלוי הל' עבודת יוהכ"פ וז"ל, ונראה דדעת הרמב"ם דהיכל גופיה דינו חלוק. והזאות שעל הפרוכת וכו' דין כפנים וכו' והזאות המזבח עצמו דינן כחוץ, עכ"ל. ובגליונות החזו"א תמה, היאך אפשר לומר חידוש כזה בלי מקור. אך הנה מצאנו מקור לזה בדברי הא"ע, דחלק ההיכל שבו עומדים המנורה והשלחן שייך לקה"ק. כי ג' כלים הללו הארון והמנורה והשלחן מערכת אחת היא ואין זה סותר למה שכתוב 'והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים', דזהו דווקא בהסתכלות מן החוץ אל הפנים, שמותר ליכנס עד הפרוכת. משא"כ בהסתכלות מן הפנים אל החוץ, משתרע קדש הקדשים מעבר לפרוכת עד לאחר המנורה והשלחן. וא"ש בזה הלשון והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש וגו', לכם ולא לו (ובמשך חכמה נדחק בזה). ודו"ק היטב. (ועניין ב' הסתכלויות הנ"ל מתבאר במאמר 'עשר קדושות וקדושת ירושלים')".

מתוך עיון בדברי ר' חיים על הרמב"ם, מחלק הרב פישר בדינו של ההיכל וטוען כי ההזאות על הפרוכת דינן כפנים והזאות המזבח עצמו דינן כחוץ. הוא מחפש מה המקור לחידוש זה, ומוצאו בדברי האבן עזרא, הוא טוען כי החלק של ההיכל בו עומדים השולחן והמנורה שייך במהותו לקדש הקדשים ואז שולחן, מנורה וארון הינם בעצם מערכת אחת.

הבנה זאת נכונה מתוך הסתכלות מקדש הקדשים לכיוון ההיכל / הקודש, בעוד בהסתכלות מבחוץ פנימה הפרוכת היא המבדילה כמקובל בין הקדש ובין קדש הקדשים.

לא נרחיב כעת בסוגיה שעסקנו בה בשיעורים בתש"ע לגבי הגבול בין הקדש לקדש הקדשים.

סוגיה זאת קשורה במידה רבה במהותו של ההיכל / הקודש: האם זהו חדר המבטא את השראת השכינה, את עבודת האדם, את המפגש בין הנוכחות האלוקית לפעולה האנושית, או כפי שמוצע על פי הדיוק של רבינו חחים הלוי ברמב"ם בצירוף דברי האבן עזרא כי ישנה חלוקה גיאוגרפית בתוך ההיכל עצמו: החלק המערבי ובו שולחן ומנורה שייך להשראת השכינה ולקדש הקדשים, והחלק המזרחי ובו מזבח הקטורת שייך לצד של העשיה האנושית^[2].

הרב פישר מוסיף בהערות כי ישנם שלושה בריחים: העליון והתחתון עשויים משתי חתיכות והם מבריחים עד חצי הכותל, ואילו התיכון עשוי חתיכה אחת לאורך כל הכותל כולו. וכך יוצא כי הבריחים העליון והתחתון מגיעים בסופו של דבר למחציתו של הכותל של ההיכל. ועל כן הם רומזים גם כן לאפשרות לחלק את ההיכל לשני חלקים, פנימי וחיצוני.

בבחינה השניה והמקובלת יותר, הבריח התיכון תופס את כל הכותל כולו, ללמד שבעצם ההיכל במהותו הוא אחד ושתי הבחינות מתקיימות יחדיו זו לצד זו והן נרמזות על ידי הבריחים השונים.

להשלמת דבריו בסוגייתנו, כותב הרב פישר כך:

"ולכאורה דברינו תמוהים. שהזכרנו פרשת אלישע, והלא שם מוזכרים ד' כלים, ואילו כאן הוזכרו רק שלושה, והיכן המטה? אבל באמת לא קשיא מידי, דכשם שהארון דמות כסא, הוא גם דמות מטה. והדבר מפורש במקרא (מ"ב י"א ב) "ותקח יהושבע וגו' את יואש וגו' אותו ואת מניקתו בחדר המטות", ופירש רש"י בעליית בית קדש הקדשים וכו' וקורא ואתה חדר המטות על שם 'בין שד-י ילין'. והיינו, כי ב' בחינות הן בהשראת השכינה על הכרובים, בחינה אחת כמלך יושב על כסא, וע"ז נאמר תמיד במקרא יושב הכרובים. ובחינה עליונה ונשגבה יותר שהארון בבחינת מטה, וכמ"ש בין שד-י ילין.

והמבין יבין, כי ב' בחינות אלו מקבילות לב' הבחינות הנ"ל בארון וכפורת. אם הארון עיקר והכפורת טפל, או איפכא, שהכפורת והכרובים עיקר והארון טפל, ודו"ק.

והנה במדרשי רז"ל מצינו ב' מיני משלים. חדא, שהקב"ה חתן כביכול וכנסת ישראל כלה. ואפריון זה ביהמ"ק וכמו שהאריך הפייטן בקינות לט"ב. והשני שהתורה כלה וישראל החתן. וכמשרז"ל במ"ר ר"פ תרומה משל למלך שהיתה לו בת יחידה וכו' כך אמר הקב"ה לישראל, נתתי לכם את התורה, לפרוש ממנה איני יכול וכו' בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו וכו', והן הן שתי הבחינת הנ"ל. וק"ל".

על פי הפסוקים באלישע, הרב פישר מציע שהכלי שאותו ניתן לזהות עם המיטה הוא הארון עצמו שמשמש הן ככסא והן כמיטה (כשעליית קדש הקדשים מכונה בפסוק חדר המיטות על שם "בין שד-י ילין").

על פי הבנה זאת, יש מקום להקביל את שתי הבחינות עליהן דובר קודם לשתי האפשרויות שהוזכרו ולומר כך:

• אם הארון עיקר והכפורת טפלה אליו, בחינה זו תואמת את הבנת הארון ככסא מלכות, בחינת ארון אלוקי הצבקות יושב הכרובים.
• אם הכפורת עיקר והארון משמש אותה, בחינה זו תואמת את הבנת הארון המשמש כמיטה, בחינת בין שד-י ילין בויעוד מעל הכפורת מבין שני הכרובים.

שני המדרשים המובאים בסוף ממשיכים את שני ההיבטים שהוזכרו לעיל. המדרש המתאר את הקב"ה כחתן ואת בית המקדש כאפריון קשור להיות הארון כסא והיותו הכלי העיקרי. עניין זה מתקשר ישירות להבנת המקדש בכלליותו כמקום מלכות, ואילו המדרש המתאר את התורה ככלה וישראל כחתן מתייחס להיבט של הכפורת כעיקר ועל כן הנקודה העליונה בבחינה זו היא היות קדש הקדשים מעין חדר זיווג בו שוכנת שכינה בין הבדים, והיא מתגלה מעל הכפורת מבין שני הכרובים.

על פי תפיסה זאת יש כאן שני היבטים משלימים:

1. הארון ככסא מלכות, וממילא קדש הקדשים והמקדש כולו הינו ארמון מלכות.
2. הארון כמיטה כשהגילוי העיקרי של עניין זה הינו על גבי הכפורת מבין שני הכרובים.

לפי דברים אלו, אין מה לדבר על חלק שהוא עליון יותר על חבירו אלא תלוי באיזו בחינה נבחן העניין. בצד של הזיווג, הכפורת עליונה יותר, ואילו בצד של המלכות הארון עליון יותר והכלי השני משרת אותו^[3].

לסיכום סוגיה זאת, יוצא כי מעבר לשאלה בה עסקנו בתחילה אם מדובר על כלי אחד, שני כלים או שני כלים שהם מכלול אחד, בבחינת היחס בין שני הכלים: הארון מחד והכפורת והכרובים מאידך גיסא, התייחסנו להיבטים הבאים:

1. הארון ובו הלוחות כמייצג את התורה שבכתב. הדיבור האלוקי מבין שני הכרובים כמייצג את התורה שבעל פה.
2. הארון כהדום הרגליים, הכפורת והכרובים ככסא.
3. הארון כתורה, הכפורת והכרובים כהתגלות.
4. הארון כעדות, הכפורת והכרובים כויעוד.
5. הארון ככסא מלכות, הכפורת והכרובים כמיטה המבטאת את הקשר האינטימי בין הקב"ה לכנסת ישראל.

אלו היבטים שונים של שני הכלים המשלימים האחד את השני, היוצרים על פי כל אחת מן ההבנות מכלול שלם של שני כלים המהווים מכלול אחד.

בכל אחת מן ההגדרות עסקנו בזיקה בין שני המרכיבים, ועל כן לא נחזור על הדברים כאן.

בעזרת ה', בכוונתנו בשיעור הבא לעסוק ביחס בין הכפורת לכרובים ובמהותם של הכרובים.