אשר תשים לפניהם

  • הרב ברוך גיגי

אשר תשים לפניהם*

 
"וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם."   (שמות כ"א, א)
 
"מגיד דבריו ליעקב אלו הדברות, חוקיו ומשפטיו לישראל אלו המשפטים ... בבקר ניתנה התורה ובערב נתנו המשפטים..."      (שמות רבה (וילנא) פרשה ל' ט-יא)
 
הדינים שבפרשת משפטים נאמרו לאחר מעמד הר סיני  ונכתבו בתורה בתווך שבין עשרת הדיברות שבפרשת יתרו, לבין 'ברית האגנות' שבסוף פרשתנו. זהו המצב לפחות מבחינה ספרותית, בלי קשר למחלוקת סביב עיתויה של  סוף פרשת משפטים, האם יש להקדימה  או לא.
 
סמיכות זו של מתן תורה לפרשת הדינים, אומרת דרשני, ויש להבין מהו אותו קשר בין התורה לבין המשפט.
 
ניתן לדבר על קשת רחבה של זיקות בין התורה והמשפט, כדוגמת הרעיון על הצורך בקשר מהותי, וזיקה קיומית בין האידיאה העיקרית (תורה) לבין ישומה המפורט בפרטי דינים בעולם המעשה (משפטים).
 
אך נתמקד היום בנקודה אחרת:
 
מעמד הר סיני ונתינת התורה הוא במעמד כל ישראל, כשהדרישה היא שהתורה תהיה נחלתו של כל אחד מישראל. הציפיה והדרישה מכל איש ישראל, היא שילמד את כל התורה וידענה.
 
את "ושננתם לבניך", חובת ההוראה של התורה מאב לבן, השו"ע הרב מדגיש כי מדובר בכל התורה שבכתב ואת כל התורה שבע"פ:
 
"כי מן התורה האב הוא חייב ללמד לבנו בעצמו או למצוא לו מלמד שילמדנו כל התורה כולה ואם אינו מוצא בחנם אף על פי שהוא בעצמו אינו יכול ללמדו ואפילו אינו יודע ללמוד כלל בעצמו חייב הוא מן התורה לשכור לו מלמד שילמדנו היטב לידע כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה. דהיינו תנ"ך וכל הלכות פסוקות של כל התורה עם הטעמים כי הן הן פירוש התרי"ג מצות שבתורה ודקדוקיהם בכל פרטיהם ואף שיש בהן חלוקי דעות הרי אלו ואלו דברי א-לוהים חיים
 
ואפילו המצות שאין נוהגות עכשיו וגם ללמוד כל דברי חכמים שהסמיכום על מדרש הפסוקים שהן ההגדות שנאמר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת ודרשו חכמים שלא תאמר למדתי הלכות די לי תלמוד לומר כל המצוה למוד הלכות ואגדות ומדרש שהוא התלמוד שמפרש טעמי ההלכות שבמשניות וברייתות ומקורם בדרשות הפסוקים שבתורה וההלכות שאין להן דרשה בפסוקים הן קבלה הלכה למשה מסיני או מסברא והכל ניתן למשה מסיני וכן דברי חכמים שהסמיכום על מדרש הפסוקים שהן ההגדות כמו שדרשו חכמים על פסוק ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם ומכל מקום לימוד ההלכות קודם ללימוד ההגדות."    (ש"ע הרב יו"ד הלכות ת"ת א', ד)
 
ובעצם, אנו אומרים את הדברים בברכות ק"ש באופן מפורש: "ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל...". זוהי העובדה החשובה: התורה פונה לכלל ישראל, לכל אחד ואחד, כשברמה האידיאית יש רצון שכל אחד ידע את כל התורה, וגם בניית מערכות שמגמתן להשיג מטרה זו, אף שבמציאות ברור שאי אפשר לממש זאת. הרעיון החשוב הזה כשלעצמו הוא רעיון שלא קיים דוגמתו בכל גוי: בדרך כלל יש שכבת אליטה שאמורה לפרוש ולהתבודד וללמוד, בודאי בתקופה הקדומה שבה גם דאגו לסטריליות של כתבי הדת, ואפילו כשתרגמו את הכתבים לשפות שונות ואפשרו את הנגשתם לא נוצרה תנועת לימוד רחבה הדוגלת בכך שכל אדם ואדם מצווה לדעת; בישראל לעומת זאת, מוסדות לימוד שמגמתם להנגיש את התורה לכל אדם נוסדו מקדמת דנא, כשהיסוד הוא מצוות האב על בנו.
›
הוא הדין, לעניין "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". רש"י על אתר מפרש כך:
 
"אשר תשים לפניהם – אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם".   (רש"י שמות כ"א, א)
 
משפטי התורה אינם למשפטנים ועורכי דין, הם לכל אחד ואחד, כל איש מישראל נדרש ללמוד  ב"ק ב"מ וב"ב, סנהדרין ושבועות, כשם שכל איש ישראל צריך ללמוד זבחים ומנחות, אף שאינו כהן.  אין שום דת ואין שום חברה, שבה הדרישה של כל התורה והמשפטים היא נחלת הציבור כולו. ושוב נדגיש, שלפחות מבחינה הצהרתית, זוהי האידיאה, ויש לה משמעויות הלכתיות הדורשות מכל אדם מישראל ללמד את בניו וללמוד בעצמו, ברמה של "יהיו דברי תורה משוננים בפיך".
 
אכן, זוהי חובה לא קלה כלל וכלל; אנו מודעים לכך שמציאות שבה כולם יודעים את 'חשן משפט' רחוקה מאתנו; אולם אנו שואפים לכך, ופועלים לשם כך: תארו לעצמכם חברה שבה הכל יודעים דיני נזקין – איזו רגישות תהיה לנושאים הללו! ובלשון הכתוב:
 
"וְעַתָּ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁמַ֤ע אֶל־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶל־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְלַמֵּ֥ד אֶתְכֶ֖ם לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֣עַן תִּֽחְי֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר ה֛' ﭏֱֹהֵ֥י אֲבֹתֵיכֶ֖ם נֹתֵ֥ן לָכֶֽם:  ... רְאֵ֣ה׀ לִמַּ֣דְתִּי אֶתְכֶ֗ם חֻקִּים֙ וּמִשְׁפָּטִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי ה֣' ﭏֱֹהָ֑י לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן בְּקֶ֣רֶב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם בָּאִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:  וּשְׁמַרְתֶּם֘ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה:  כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ ﭏֱֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּה֣' ﭏֱֹהֵ֔ינוּ בְּכָל־קָרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו:  וּמִי֙ גּ֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֛וֹ חֻקִּ֥ים וּמִשְׁפָּטִ֖ים צַדִּיקִ֑ם כְּכֹל֙ הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם."  (דברים ד', א-יד)
 
כאשר התורה תונחל לכלל האומה, כאשר כל אדם מישראל ידע את החוקים והמשפטים, הכל יתנהגו אחרת וילכו לפי משפטיה הצודקים של התורה. מציאות כזו המנגישה את הדעת ואת המשפט לכל אדם, בונה חברה הגונה יותר המודעת לרגישויות ההלכתיות, התורניות והמשפטיות.
›
הנחלת התורה ודיניה לכלל הציבור, מתחברת להנחלת המשפט לכלל האומה:
 
"בשעריך אתה מושיב בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, ובחו"ל אתה מושיב בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר."  (בבלי מכות ז.)
 
בניגוד לעינוי הדין המתמשך שנגרם על ידי מערכות המשפט המודרניות, התורה שואפת לכך שתוקם ערכאה בכל נקודת ישוב; במצב שכזה, לא רק שהתורה והמשפט יונחלו לעם כולו כפי שתארנו קודם, יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל,  אלא כל איש יזכה לצדק ולהגינות במשפט. עם שיש בו דיינים ומערכת משפטית הפרושה בפרישה רחבה בכל עיר ועיר ובכל פלך ופלך, מאפשרת שליטה רחבה, ופתרון נגיש, מערכת שפיטה והוראה, בלא עינוי דין, ובלא המשכות ההליכים בלי גבול. "ה' במשפט יעמיד ארץ", ובמקביל, "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"; שני עמודים אלו שעליהם עומד העולם, על האמת ועל הדין, וכמובן, השלום שנובע מכך ומן החיבור ביניהם.
›
המערכת השלישית, לצד התורה והמשפט, היא מערכת המקדש. על אף שהכהנים הם עובדי המקדש, התורה דורשת ומדגישה את הצורך בשותפות כוללת.
 
בפרשת שקלים שנקרא מחר מתוארות התרומות למשכן. ישנן תרומות משני סוגים: האחד, הנפוץ והמוכר בעולם כולו, של עשיר ש'נדיב לבו', התורם סכום גדול לטובת מטרה מסוימת או מוסד מסוים.
 
אולם, בפרשת שקלים מופיע סוג אחר של תרומה: מחצית השקל; מתרומה מסוג זה נעשים האדנים שעליהם מושתת המשכן וממחצית שקל נוספת מקריבים תמידים ומוספים. מחצית השקל אינה מבחינה בין עשיר לעני ובין אדם כזה או אחר: היא מאחדת את כלל היחידים לציבור אחד לפני ה'. כך המקדש מונחל לכלל ישראל: הן בסיס המשכן, האדנים, והן פעילותו השוטפת, קרבן התמיד, נעשים מתרומה ציבורית שאינה מבחינה בין עשיר לרש; כלל ישראל שותף במשכן ובעבודת הקדש. אדני המקדש, וקרבנות הציבור, יד הכול שווה בהם.
 
"אשר תשים לפניהם" – הכול פרוש ומחוור לפני הכל, לא תורה ומשפט של יחידי סגולה, אלא עם סגולה, עם של תורה ומשפט, עם שכל איש ואיש שבו יכול להגיע לפסגה, וצריך לשאוף להעפיל אליה.
 
 
 
***************************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב ברוך גיגי
 
עורכת: הודיה אורון, תש"פ
*******************************************************
 
בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון
                                                                
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
***************************************************************
*
 
 
 

*     השיחה נאמרה בליל שבת קדש פרשת 'משפטים-שקלים' ה'תשע"ח, וסוכמה ע"י אביעד ברסטל. סיכום השיחה עבר את ביקורת הרב.