דילוג לתוכן העיקרי

בבא בתרא | דף מט | 'מודעא היו דברינו' ודין 'כיוון שהגיד'

בסוף סוגיית מכירה באונס הגמרא דנה אם עדי מכירה נאמנים להעיד שקודם המכר נמסרה להם מודעא שהמכר היה באונס, דהיינו מודעא המבטלת את המכר. הגמרא אומרת כי שטר מודעא שנחתם קודם למכירה מבטל אותה לכולי עלמא. אך אם באו העדים להעיד אחר כך, נחלקו בדבר האמוראים: לדעת רב נחמן אינם נאמנים, שכן "לא אתי על פה [=עדות המודעא] ומרעא לשטרא [= שטר המכירה]", ואילו מר בר רב אשי פוסק שהעדים נאמנים להעיד "מודעא היו דברינו".

הרשב"ם מבאר כי רב נחמן פוסק שאינם נאמנים מדין "כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד": השטר מעיד שהייתה מכירה, והעדים אינם יכולים לחזור בהם מעדות זו; ואילו מר בר רב אשי סבור שמסירת המודעא היא "מילתא אחריתי". מה יסוד המחלוקת? נראה שהיא עשויה לסוב על אחד משתי ההלכות הנידונות כאן:

א. מחלוקת בדין "כיוון שהגיד": לדעת מר בר רב אשי, אין כאן כלל חזרה מן העדות על מעשה המכר, אלא רק תוספת של עדות חדשה - על מסירת המודעא שקדמה למכר - ולכן אין בזה משום "כיוון שהגיד". אבל רב נחמן מבין שדין "כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד" פירושו שאין עד יכול להעיד עדות שתבטל את תוצאותיה של עדותו הקודמת, אף אם אין בעדות השנייה משום חזרה מן העדות הראשונה.

ב. מחלוקת בהבנת תפקיד המודעא: כפי שראינו אתמול, יתכנו שתי הבנות מדוע מכר באונס הוא מכר. גם למודעא יתכנו שני תפקידים שונים, לפי ההבנות הנ"ל: אם מכר באונס נחשב מכר מכיוון שאנו מניחים שהמוכר נתרצה להעביר את הבעלות על הנכס, אזי תפקיד המודעא הוא להעיד שהמוכר לא נתרצה לכך; אם מכר באונס נחשב מכר מכיוון שאין צורך ברצון המוכר, אזי המודעא היא תקנת חכמים שנועדה לאפשר לנאנס לבטל את המכר. אם נניח כי שני האמוראים מסכימים שניתן לחזור מתוצאת העדות הקודמת אך אסור לשנות את פרטיה, נצטרך לומר שנחלקו בהבנת דין מודעא. לדעת רב נחמן, המודעא היא עדות שהמוכר לא נתרצה, ועל כן היא סותרת את העדות הראשונה - העדות שהיה מעשה מכר - שהרי לפי הבנה זו, מכר נעשה מעצם הגדרתו מרצון הצדדים. מר בר רב אשי, לעומתו, סבור שמעשה מכר אינו כולל בהכרח את הסכמת הצדדים, והעדות על המודעא היא עדות על נתון נוסף, שתוצאתו היא ביטול המכר מתקנת חכמים, ולכן אין בה משום "כיוון שהגיד".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)