בבא בתרא דף עו – קניין מסירה בספינה ובאותיות

  • הרב ברוך וינטרוב

התוספות (עו ע"א, ד"ה אי כרבי) מעירים כי מסוגייתנו משתמעת הנחה מעניינת:

"לכאורה היה נראה להשוות מסירה דאותיות למסירה דספינה. וכן משמע מדקאמר 'ספינה נמי תיקני במסירה', משמע 'נמי' – כמו אותיות".

זאת אומרת: מן הסוגיה נראה כי מצד הסברה, ספינה ואותיות (כלומר שטר חוב) ראויות להיקנות באופן זהה; אלא שרבי נתן חידש כי אף על פי שספינה נקנית במסירה, על הקנאת אותיות יש לכתוב שטר. אמנם התוספות ממשיכים וטוענים כי לא ייתכן להבין את הגמרא כפשוטה, שהרי:

"לא מצינו מסירה אלא בספינה ובעלי חיים, אבל שאר מטלטלי לא מיקנו במסירה, כדתנן בפרק קמא דקידושין (משנה ה): נכסים שאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה, משמע: אבל במסירה לא!"

התוספות מסבירים כי מאחר שקניין מסירה – דהיינו העברת החפץ הנקנה מיד ליד בלא למשוך אותו – איננו מועיל במיטלטלין לבד מספינה, אין סיבה להניח שיועיל בשטר. על כן הם מסיקים כי אף שהגמרא אומרת ש"אותיות נקנות במסירה", כוונתה למשיכה.

אולם פשט הגמרא הוא שלדעת תנא קמא – המזוהה בהמשך הסוגיה עם דעת רבי – אותיות נקנות במסירה בלבד, אף ללא משיכה. כדי להבין את הדמיון שמצאה הגמרא בין ספינה ושטרות, עלינו להבין תחילה מה נשתנתה ספינה משאר מיטלטלין לעניין קניין מסירה.

קניין מסירה מתמקד בהעברת החפץ מן המוכר לקונה (אם על ידי העברת המוסרה ביד ממש ואם באמירה, ועיין תוספות עה ע"ב, ד"ה אחזה בטלפה). זו הסיבה שקניין מסירה איננו מועיל כלל בהפקר (מה שאין כן קניין משיכה).

ומדוע קניין מסירה מועיל בבעלי חיים דווקא, ולא במיטלטלין? נראה כי יסוד ההבדל הוא שבעלי חיים הם ישות עצמאית וחולקים רשות לעצמם, ואילו כלים אינם נחשבים רשות. לדוגמה: הימצאות חפץ על בהמה (כפותה) קונה אותו לבעל הבהמה בקניין חצר, אף אם הבהמה גופה עומדת בחצר של אדם אחר; ואילו בכלים כי האי גוונא באנו למחלוקת אם כלי לוקח קונים ברשות מוכר (ועיין תוספות להלן פו ע"א, ד"ה ומדכליו). לענייננו, מאחר שבעלי חיים הם ישות ורשות עצמאיות, הקנאת בהמה איננה הקנאת גופה בלבד, אלא גם שינוי שם הרשות: מרשות המוכר לרשות הלוקח. נראה שקניין מסירה מתמקד בפן זה של ההקנאה: העברת המוסרה מיד המוכר ליד הלוקח משמעה שינוי הרשות; הבהמה נקנית לא מפני שנכנסה לרשות הלוקח, כמו בקניין משיכה, אלא מפני שנעשתה בעצמה רשותו.

מעתה יובן מעמדה יוצא הדופן של ספינה בעולם המיטלטלין: ספינה אינה מיטלטלין רגילים; כמו בעלי חיים, גם היא רשות. לפיכך ניתן לקנות גם אותה במסירה.

מכאן נוכל להבין את ההשוואה לשטרות חוב. כמובן, הלוקח שטר חוב איננו מעוניין לקנות את 'רשות' השטר. הדמיון לבעלי חיים או לספינה הוא שאף בקניין שטר, רצונו של הקונה שהשטר ייקרא על שמו, כשם שרשות הספינה או בעל החיים נקראת על שם הקונה. לדעת תנא קמא ורבי, זכות השעבודים שבשטר קנויה למי שהשטר קרוי על שמו, ולכן הם סבורים ששטרות נקנים כדרך שקונים רשויות.

)לעיון נוסף בנושא מומלץ מאוד לעיין בשיעורו של הגאון הרב י"ד סולוביצ'יק "אותיות נקנות במסירה", בתוך: שיעורים לזכר אבא מרי, ירושלים תשמ"ג, חלק א, עמ' רס–רעט.)