בבא בתרא דף עז – הדמים מודיעין

  • הרב ברוך וינטרוב

במשנה בדף עז ע"ב נחלקו חכמים ורבי יהודה אם ניתן להוכיח מה היקף הקניין מן הסכום ששולם: "רבי יהודה אומר: הדמים מודיעין... וחכמים אומרים: אין הדמים ראיה".

הראשונים הקשו ממשנתנו על הסוגיה הפותחת את פרק המוכר פירות (דף צב). הגמרא שם עוסקת באדם שקנה שור והתברר שהשור נגחן, ואינו ראוי לחרישה כי אם לשחיטה בלבד. הלוקח טוען שהמוכר צריך להחזיר לו את הכסף, כי רצונו היה בשור לחרישה; ואילו המוכר טוען שמכר שור לשחיטה. הגמרא שם מציעה "ולחזי דמי היכי נינהו", כלומר לבדוק אם התשלום היה לפי המחיר של שור לשחיטה או לפי המחיר של שור לחרישה. והקשו הראשונים: כיצד יכלה הגמרא להניח בפשטות שניתן ללמוד מן התשלום על מהות העִסקה? והרי דעת חכמים שאין הדמים ראיה!

הרמב"ן לעיל סא ע"ב (ד"ה פירש) מציע חילוק מעניין בין הסוגיות: כאשר מדובר בחילופי שמות – כמו "בקר" ו"צמד" במשנתנו – סוברים חכמים שהדמים אינם ראיה מספקת לקבוע שהבקר בכלל המילה "צמד"; אך כאשר מדובר בשם אחד (שור), והשאלה היא רק מה מאפייניו, מודים חכמים שהדמים מודיעין.

חילוק זה מיוסד על ההנחה שסוגייתנו והסוגיה ריש פרק המוכר פירות עוסקות בשתי שאלות שונות. סוגייתנו דנה בהגדרת העִסקה: האם מה שנמכר הוא בקר או צמד. לעניין זה אין הדמים ראיה. וכל כך למה? מפני שהדמים אינם מסוגלים להגדיר את העִסקה: העִסקה מוגדרת על פי מה שנאמר בין הקונה והלוקח, ושניהם מודים כי המילה שנאמרה הייתה "צמד". אמנם הדמים עשויים להוכיח שכוונת הלוקח הייתה לקנות גם את הבקר, אך אין בכך כלום: מאחר שאמרו "צמד", אין בכלל העִסקה אלא מה שקרוי "צמד"; ומחשבות הלוקח – הריהן כעין "דברים שבלב", שאין בהם כדי לבטל את מה שנאמר בפה (ראה הדף היומיומי למסכת קידושין דף נ).

בסוגיית 'שור ונמצא נגחן', לעומת זאת, השאלה איננה מה הגדרת המכר אלא מה 'איכותו': הכול מודים שנשוא העִסקה הוא שור; אלא שנחלקו אם מדובר בשור הראוי לחרישה או בשור הראוי רק לשחיטה. במקרה כזה אכן יש משמעות להוכחת כוונתו של הלוקח על ידי הדמים, שכן אם יתברר שהשור אינו עומד בציפיותיו, בטל המכר כדין מקח טעות.

לסיום נעיר שאם כנים דברינו בשיטת חכמים, נמצא שלדעת רבי יהודה הדמים מסוגלים גם להגדיר את המכר. אם כן, ייתכן שהמחלוקת תלויה בשאלה שכבר עסקנו בה בעבר (ראה הדף היומיומי למסכת בבא מציעא דף עז): האם אנו תופסים את התשלום כחלק מן העִסקה, או שמא כדבר מה חיצוני לה.