דילוג לתוכן העיקרי

בבא בתרא דף פ – דמותו של הצדיק

הגמרא במסכת נידה דף ל ע"ב אומרת כי אין העובר יוצא לאוויר העולם עד שמשביעין אותו:

"ומה היא השבועה שמשביעין אותו? תהי צדיק ואל תהי רשע. ואפילו כל העולם כולו אומרים לך 'צדיק אתה' – היה בעיניך כרשע".

השאיפה להיות צדיק מלווה אפוא את האדם מיום שנולד.

רבים מהוגי הדעות, ראשונים כאחרונים, עסקו בסגולותיו הייחודיות של הצדיק. אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי, מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש ומייסד חסידות חב"ד, הגדיר את ספרו ליקוטי אמרים (הידוע גם כספר התניא) כ"ספר של בינונים", וכבר בפרקים הראשונים של החיבור הוא מניח את היסודות להבחנה בין הצדיק והבינוני. כך, למשל, כתב בפרק י:

"וביאור העניין כי הנה הצדיק הגמור שנהפך הרע שלו לטוב... וכל מה שהוא מהסיטרא אחרא הצדיק הגמור הוא שונאו בתכלית השנאה מחמת גודל אהבתו לה' וקדושתו באהבה רבה".

על פי דרכו של בעל התניא, צדיק הוא אדם שאינו נופל ואינו נכשל לעולם, ואין בו יצר הרע כלל.

ברם, דומני שמסוגייתנו (פ ע"ב) עולה מסקנה הפוכה בתכלית. הגמרא עוסקת בתכונתו הבוטנית של עץ הארז ש"גזעו מחליף", ומביאה את הדרשה הזאת:

"דריש רבי חייא בר לולייני: מאי דכתיב 'צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה' (תהילים צ"ב, יג)?... ואם נאמר 'תמר' ולא נאמר 'ארז', הייתי אומר: מה תמר אין גזעו מחליף, אף צדיק אין גזעו מחליף, לכך נאמר 'ארז'".

וביאר הרשב"ם על אתר:

"אף צדיק אין גזעו מחליף – אם מת שלא יוליד בן כמותו. אי נמי: אם יפול לא יקום. לכך נאמר 'ארז' – כדכתיב 'כי שבע יפול צדיק וקם' (משלי כ"ד, טז)".

לפי הפירוש הראשון, מי שגזעו מחליף הוא מי שבניו הולכים בדרכו. אין ספק שדבר זה הוא זכות עצומה לאדם, אך קשה לומר שהוא מאפיין עקרוני למידותיו של הצדיק.

הפירוש השני ברשב"ם מציג מאפיין עקרוני של הצדיק: צדיק הוא אדם שעשוי ליפול ולקום. נראה שדווקא מתוך הנפילות והצמיחה שבעקבותיהן זוכה אדם להיות צדיק. [ויעוין בדברי המהרש"א בחידושי אגדות למסכת תענית דף טו ע"א: "כמו שהזרוע מצמיח ומתגדל תמיד, כן אור השגת הצדיק מצמיח ומתגדל תמיד". ועיין עוד בדברי הראי"ה קוק בשמונה קבצים, קובץ ח פִּסקה קסז.] ואפשר שלזה נתכוון הרמב"ם בכתבו בהקדמתו למסכת אבות (פרק ו משמונה פרקים):

"וכאשר חקרנו אחר דברי החכמים בזה הענין, מצאנו להם שהמתאווה לעבירות ומשתוקק להן – יותר טוב ויותר שלם מאשר לא יתאווה להן ולא יצטער בהנחתן".

הרמב"ם קובע שדווקא מי שמתאווה לעברות, ועובר התמודדויות המובילות אותו לעליות ולמורדות – דווקא הוא ההולך בדרך טובה ושלמה יותר.

מי ייתן ויהיה חלקנו עם הצדיקים, אשר יודעים כיצד לצמוח ולהתעלות, וגזעם מחליף.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)