דילוג לתוכן העיקרי

בבא בתרא | דף קטו | דין נחלות

"מתני'. סדר נחלות כך הוא: 'איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו' (במדבר כ"ז, ) – בן קודם לבת, כל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת. בת קודמת לאחין, יוצאי יריכה של בת קודמין לאחין... זה הכלל: כל הקודם בנחלה – יוצאי יריכו קודמין...

גמ'. תנו רבנן: 'בן' – אין לי אלא בן; בן הבן או בת הבן או בן בת הבן מנין? תלמוד לומר: 'אין לו' – עיין עליו..." (משנה וגמרא קטו ע"א)

מת אדם – בנו יורש אותו; אין לו בן – בתו יורשתו. אלא שעל פי העקרונות שנשנו כאן, אם בנו של הנפטר איננו בין החיים אך יש לו צאצאים, יזכו בירושה הם, ולא בת הנפטר. נמצא שנכדת הנפטר (בת בנו) קודמת לבתו.

הצדוקים כפרו בהלכה זו וטענו שהבת והנכדה תחלוקנה את הנכסים בשווה. הגמרא (קטו ע"ב) מביאה את הברייתא במגילת תענית הקובעת כיום שמחה את היום שניצח רבן יוחנן בן זכאי את הצדוקים בוויכוח על עניין זה. סגנון שיחתו של רבן יוחנן בן זכאי עם הצדוקים ("נִטפל להם רבן יוחנן בן זכאי"; "שוטים מנין זה לכם?"; "שוטה, ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם!") – כמוהו כעצם קביעת יום שמחה על הדבר – מעידים שהיה זה ויכוח קשה ונוקב. כיצד יכול ויכוח על פרט אחד בהלכות ירושה להיות קשה כל כך? על כורחנו שאין זה אלא ביטוי למחלוקת עמוקה הרבה יותר.

בסיום פרשת נחלות נאמר:

"וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (במדבר כ"ז, יא).

רוב דיני הממונות שבתורה הם בגדר "משפטים". אבל דיני נחלות אינם משפט גרידא, כי אם "חֻקת משפט", זאת אומרת: מלבד ההיבט הממוני הפשוט, שעשוי להשתנות על פי הזמן והתקופה, יש בדיני נחלות גם חוקה קבועה לדורות, שאין בה שינוי.

ואכן, בדיני נחלות טמונים שני יסודות ערכיים חשובים. יסוד אחד הוא הקשר שבין עם ישראל וארצו. נחלתו של כל שבט נקבעה לו בברכתו של יעקב אבינו. אמנם תיתכן הסבת נחלה ממטה אל מטה, אך ברור שביסודם של דברים, כל מטה צריך לשמור על נחלתו, שהיא הביטוי לקשר ולזיקה שבינו ובין ארץ ישראל. היסוד השני נוגע למשמעותו ולאופיו של הקשר המשפחתי. אין כאן המקום להרחיב על המסגרת המשפחתית המשתקפת בהלכות נחלות, אך ברור מעל כל ספק שהתורה אכן מעצבת מסגרת שכזו.

המחלוקות עם הצדוקים אינן רק מחלוקות פרטיות בהלכה מסוימת. הצדוקים ערערו על הנחות יסוד ערכיות של תורת ישראל. מאחר שבהלכות נחלות גלומים יסודות ערכיים חשובים, קל להבין מדוע נלחם רבן יוחנן בן זכאי מלחמה כה איתנה ונחרצת בצדוקים בתחום זה דווקא.

[הברייתא במסכת מנחות (דף סה) מביאה ויכוח אחר בין רבן יוחנן בן זכאי והצדוקים, שלשונו זהה כמעט לחלוטין ללשון המובאת בברייתא שבסוגייתנו. המחלוקת שם היא על מועד הקרבת העומר, ואין ספק שגם היא ביטוי לוויכוח נוקב בדבר תכנון לוח השנה העברי, שלא בכדי הוא המצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל ("החדש הזה לכם ראש חדשים", שמות י"ב, ב). ואין כאן המקום להאריך.]

* העיון מבוסס על דברים ששמעתי מפי הרב יואל בן-נון.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)