בבא בתרא דף קנ – פירוש מילים הלכתי ופירוש מילים מציאותי

  • הרב אביהוד שורץ

הגמרא בדף קנ עוסקת בפירוש דבריו של שכיב מרע שנתן את נכסיו לאחרים. הגמרא מבארת שני מונחים: בעמוד א היא מבררת את המונח "מיטלטלין", ובעמוד ב את המונח "נכסים". הסוגיה סובבת על שאלת ההיקף: מה כלול בנתינת "מיטלטלין", ומה בכלל "נכסים". את הדיון הזה אפשר לבאר בשתי דרכים:

- דרך א – כשאלה הלכתית: מה המשמעות שמייחסת ההלכה למילים אלה.

- דרך ב – כשאלה מציאותית: כיצד נוהגים בני אדם לפרש מונח זה או אחר.

הדרך הראשונה בולטת מאוד בדיון על המונח נכסים. הגמרא מונה פריטים שונים הכלולים במונח זה, ומביאה מקור לכל אחד מהם ממשניות ומברייתות. זאת אומרת: כדי לקבוע שעבד, קרקע או גלימה הם נכס, הגמרא נזקקת למקור בדברי חכמים המגדיר אותם כך.

הדרך השנייה מפורשת בדברי הרשב"ם על הדיון של הגמרא בביאור המונח מיטלטלין. בין השאר הגמרא מסתפקת אם עבדים בכלל מיטלטלין. והקשו התוספות והרשב"ם על אתר: כלום יעלה על הדעת שעבדים הם מיטלטלין? והלוא בסוגיות רבות הם נידונים במפורש כקרקע לעניינים שונים!

מכוח קושיה זו נאלצו התוספות להציע הבחנה דחוקה:

"עבדא כמקרקעי דמי או כמטלטלי דמי – לענין מילי דרבנן מיבעי ליה, אבל במלתא דאורייתא פשיטא דאיתקוש לקרקעות".

משמע מדבריהם שבמובנו המצומצם אין המונח מיטלטלין כולל עבדים, אך במובנו הרחב הוא עשוי לכלול אותם. מסתבר שבדינים דאורייתא עלינו להיות זהירים יותר ולהסתפק בפרשנות המצומצמת, ואילו בדיני דרבנן ניתן להתגמש יותר ולנקוט בפרשנות נרחבת.

הקושי הבולט בדברי התוספות הוא שסוגייתנו עוסקת בקניינים. בפשטות, דיני קניינים הם דאורייתא. למשל, אם הכריעה הגמרא שעבד בכלל מיטלטלין, ואדם מכר לחברו מיטלטלין – מסתבר שהעבד קנוי מדאורייתא, ולא רק מדרבנן.

ואכן, הרשב"ם הציע תירוץ שונה:

"נהי ודאי דעבדא כמקרקעי דמי – לענין שבועה וקנין בכסף ובשטר ובחזקה, דכל מילי דאורייתא דין מקרקעי יש להם מ'והתנחלתם' (ויקרא כ"ה, מו). אבל לענין לשון בני אדם מיקרו להו מטלטלי וישנן בכלל מתנת מטלטלי, שהרי מטלטלי הוא או לא".

גם הרשב"ם משתמש במונח "מילי דאורייתא", אך לעניות דעתי, אין כוונתו להבחין בין דיני תורה ובין דיני דרבנן. הרשב"ם סבור שיש להבחין הבחנה עקרונית מהו נושא הדיון. הלכות שמקורן בתורה תלויות בהגדרות של התורה, שעל פיהן עבד נידון כקרקע. בסוגייתנו הדיון שונה לחלוטין: אין מדובר בדיון הלכתי, אלא בדיון מציאותי מהי הלשון המקובלת והמדוברת בין בני אדם. בדיון כזה אין סיבה להיעזר במונחים של התורה דווקא, ועיקר הראיה הוא מלשונם של הסוחרים בשוק. החידוש שבסוגייתנו הוא שבלשון העם עבדים בכלל "מיטלטלין", וזו ההלכה הנוהגת כשהקנה שכיב מרע "מיטלטלין" (וכן כשהקנה בריא בקניין סודר, כמבואר ברשב"ם).