בבא בתרא | דף קסה | עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה

רוב השטרות הממוניים הם שטרי עדות. הדוברים בשטר הם העדים, המתארים מעשה שראו (מכירה, הלוואה וכו') שיש לו משמעות ממונית. השאלה המרכזית בהלכות שטרות היא: כיצד ניתן לקבל את העדות שבשטר? הרי בכמה מקומות (יבמות לא ע"ב, גטין עא ע"א ועוד) הגמרא קובעת שעדות נמסרת בעל פה דווקא, ולא בכתב: "מפיהם ולא מפי כתבם"!

הראשונים דנו בשאלה זו בהרחבה יתרה, והציעו שלוש גישות עקרוניות בעניין (בכל גישה יש מקום לווריאציות ולניסוחים שונים, ואין כאן המקום להרחיב בכך; וראה גם הדף היומיומי למסכת קידושין דף כז):

- גישה א: הרמב"ם (הלכות עדות פ"ג ה"ה) סבור שלשטרי ראיה אכן אין משמעות מדאורייתא, וחכמים תיקנו לסמוך על העדות שבשטר על מנת להקל על חיי המסחר.

- גישה ב: התוספות (כתובות כ ע"א–ע"ב, ד"ה ורבי יוחנן; ועוד) מבארים שעדות כתובה פסולה רק אם היא נשלחת כאיגרת סתמית לבית דין. לשטר ראיה יש, בדרך כלל, צורה ונוסח מיוחדים, המאפשרים להכשיר את העדות הכתובה.

- גישה ג: בעל המאור, הרמב"ן ועוד ראשונים הסבירו שיסודו של שטר ב"דעת המתחייב", רוצה לומר: מוקד השטר אינו בדברי העדים, כי אם בהתחייבות שקיבל עליו הלווה; מאחר שהעדות אינה אלא תוספת לאותה התחייבות, היא מתקבלת גם בכתב.

אחת ההלכות המרכזיות שיש לבחון לאור שלוש הגישות הללו היא ההלכה הנזכרת בסוגייתנו:

"אמימר אכשר בעד אחד בכתב ועד אחד על פה".

אמימר קובע שניתן לקבל עדות כתובה לא רק משני עדים החתומים על שטר, אלא גם מעד אחד החתום עליו, אם מצטרף אליו עד נוסף בעל פה. והקשה הבית יוסף (חושן משפט סימן ל'):

"וקשה לי: מאי טעמא דכשר?... הא קיימא לן 'מפיהם ולא מפי כתבם'?!"

ובכן, כיצד תתבאר הלכה זו על פי כל אחת מן הגישות שראינו?

על פי דרכו של הרמב"ם, אפשר בהחלט שתקנת חכמים נתקנה לא רק בשטר שחתומים עליו שני עדים, אלא גם בשטר שחתום עליו עד אחד.

על פי דרכם של התוספות, הדרך להכשיר את העדות הכתובה היא "צורת השטר". לפי אמימר, נצטרך להניח שחתימת שני העדים איננה חלק מצורת השטר, ולכן אם יש צורת שטר, תתקבל גם חתימתו של עד אחד כעדות.

ביאור סוגייתנו על פי הגישה השלישית מחייב בחינה מדוקדקת יותר של המושג "דעת המתחייב", ואין כאן המקום להאריך בכך. נאמר רק כי יש לחקור אם דעת המתחייב מכשירה את העדות הכתובה, או שמא היא עומדת לעצמה, ללא קשר לעדות. אם דעת המתחייב מכשירה את העדות, ייתכן בהחלט שכשם שהיא מכשירה שני עדים, כך תוכל להכשיר עד אחד.

כללו של דבר: אף שעדות כתובה פסולה, עדות שבשטר כשרה – ולא רק אם חתומים על השטר שני עדים, אלא גם אם חתום עליו עד אחד בלבד.